קצת אחרת

"הכול שפיט", יום חמישי 21:00, ערוץ 1

תחת צמד המילים שטבע נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, כינס ערוץ 1 את תוכנית ההומור והסאטירה החדשה שלו.

אני לא יודע אם ערוצי הטלוויזיה השונים חוששים שאחרי הבחירות כבר נתקשה לצחוק, אבל פתאום כולם רוצים סאטירה, כאילו היכולת שלנו לצחוק בפניהם של הפוליטיקאים מוכיחה שעוד לא אבדה תקוותנו.

שבועיים אחרי שהלכו "היהודים באים" המקורית אך הלא אקטואלית בעליל, הולך הערוץ הראשון לעשות קצת ג'אגלינג עם תפוח האדמה הלוהט הזה.

"הכול שפיט" אמורה להיות מעין מהדורת חדשות סאטירית שתאיר את אירועי השבוע החולף מזווית שונה ושנונה. לכאורה זה מה שיש לנו ב"ארץ נהדרת" וב"גב האומה", למעשה עיון ברשימת הכותבים של התוכנית מבטיח לנו לא רק את הדאחקה השמאלנית הקבועה של אלה שהדוסים-מזרחיים-מתנחלים - כל מי שאינו הם - גונב להם את המדינה, אלא גם כמה בדיחות על חשבונם ברוח ה"לא מתנצל" של נפתלי בנט.

השאלה הגדולה בנוגע לתוכנית סאטירה, בוודאי ערב בחירות, היא לא רק את מי היא אמורה להצחיק, אלא את מי היא אמורה לעצבן, והפעם נדמה שאם היא תהיה טובה - היא עלולה לעצבן את כולם.

את "הכול שפיט" ינחו אושרי כהן ואפרת בוימוולד, וצוות שחקנים קבוע אך אלמוני ברובו ינסה להצטיין כדי לצוד את עינם של הסקאוטים של "ארץ נהדרת" שיישבו ביציע.

מי שמעדיף את הסאטירה החדשה שלו בטעמים של ארוחת ערב שבת, יוכל להתכוונן על השידור החוזר בשישי ב-21:30.

חיה בסרט

"שדרות סאנסט", יום שישי 20:05, ערוץ yes3

יש אופרות שלא נגמרות "עד שהגברת השמנה שרה" כפי שגרסו האחים מרקס, ויש סרטים שלא נגמרים עד שהגברת המטורללת רוצחת. אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

איך יודעים שבא אוסקר? מסתכלים סביב סביב ואז רואים סרטים ישנים שגרפו פרסים ומועמדויות (במקרנה דנן 11 מועמדויות לאוסקר!), משובצים השכם והערב לכל ערוצי הסרטים - ועדיין, יש כאלה שמצליחים לעורר עניין מחדש.

סרטו המצוין של בילי ווילדר מ-1950 מספר את סיפורה של כוכבת עבר שהועם זוהרה (גלוריה סוונסון), אבל היא כמובן מסרבת להיכנע לגיל, שוכרת את שירותיו של תסריטאי צעיר שיכתוב למענה את התפקיד שיחזיר אותה למרכז העניינים וסבורה שהיא זכורה וגדולה מכפי שהיא באמת (באחד מרגעי השיא של הסרט היא "מתפלחת" לצילומי סרט חדש של הבימאי ססיל ב. דה-מיל כדי להזכיר לו את קיומה).

באופן מדהים, הסרט בן ה-65 הזה מצליח להישאר רלוונטי: נכון שהיום יש מאמני כושר, תזונאים וגם פלסטיקאים שיכולים להאריך פלאים את הקריירה של כוכבות הוליוודיות, אבל לפעמים נדמה שאלה שמצליחות לנצח באמת את הזמן הן דווקא שחקניות שמתיידדות איתו, כמו מריל סטריפ למשל, במקום כאלה שנראות כאילו עברו השתלת פנים.

ואולי סוד ההצלחה של הסרט הזה טמון גם בפחד של (כמעט) כולנו להפוך ל"לשעבר", מי שחשבו פעם שהם גדולים מהחיים, עד שהתברר שהחיים חזקים מהכול.

* ציון: 9

יומן נעורים

"היומן", יום רביעי 22:00, ערוץ הוט דרמה

מה מבדיל בין סרט סכריני שכולו נופת-צופים רומנטית לבין סרט טוב, כזה ששורד את מבחן הזמן ונשאר רלוונטי גם אחרי שנים? לפעמים קשה לומר, אולי זו ההבטחה שהוא מייצר לדברים שאנחנו יודעים שלא קיימים בעולם האמיתי, אבל נורא רוצים להאמין שהם, איכשהו, אפשריים בכל זאת.

יסלחו לי הקוראים על החלוקה המגדרית, אבל מדובר בסרט נשים או ליתר דיוק נערות, או באופן הכי מדויק: זהו סרט עבור כל אחת שהתבוננה אי-פעם במבט מצועף על זוג קשישים שפוסעים יד ביד על חוף הים לעת ערב ונמלאה התרגשות על אהבת אמת ששרדה את מבחן הזמן (האמת היא כמובן שיש לו אלצהיימר, ולאחוז בידה היא הדרך היחידה שלו לחזור לבית שאף פעם לא סבל, אבל למה לקלקל סיפור יפה?).

גם כאן מדובר בזוג שנובר בסיפור אהבתו שניצחה כנגד כל הסיכויים את הזמן ואת האם המרושעת שהייתה בטוחה שהוא לא טוב מספיק עבור ביתה.

הוא, אגב, זה ריאן גוסלינג שאחרי הסרט הזה הפך לסחורה לוהטת בהוליווד, למרות שזכה בתפקיד (על-פי הבמאי ניק קסוואטאס, הבן של), דווקא משום שלא הרשים חיצונית. הצלע הנשית היא רייצ'ל מקאדמס שקשה לדעת איך לא הפכה לסחורה לוהטת בהוליווד אחרי הסרט הזה. היא אמנם המשיכה לכמה סרטים מעניינים (הבולט שבהם הוא "שרלוק") אבל לא נכנסה לאיי-ליסט.

אם זה לא היה ברור עד עכשיו, מדובר ברומן רומנטי שסופו הטוב ברור כמעט מההתחלה ושלא דילג על שום מניירה קיטשית של סיפור אהבה מתקתק (לעולם לא אבין איך הפכה פעולה מפרכת כמו חתירה בסירת משוטים לסימבול רומנטי), ועדיין - זה עובד!

* ציון: 8