לילך ויסמן - ניתוח המצב הפוליטי: הגודל דווקא כן קובע

בניגוד להנחה הרווחת שהניצחון נמצא בכיס של בנימין נתניהו, סקר מכון הסקרים של רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" מעיד שהכל פתוח.

חודש לפני הבחירות המחנה הציוני והליכוד מתקוטטים ראש בראש עם 24 מנדטים. הסקרים משקפים מצב עכשווי, אבל מתקשים לנבא את מה שיקרה בעשרת הימים האחרונים של מערכת הבחירות. ב-2009 ניבאו הסקרים לקדימה 19 מנדטים עשרה ימים לפני הסוף. לבני הגיעה לקו הגמר עם 28. גם הדרמה של לפיד מלפני פחות משנתיים מהווה עדות חיה. בעוד שלושה שבועות יתחיל המאני טיים. תנועת המנדטים של השבועיים האחרונים יכולה להיות דרמטית. הכל עוד יכול לקרות. העסק לא גמור עד שהגברת השמנה שרה.

חייב להיות גדול יותר

נתניהו מבין עכשיו את מה שנכתב פה לפני חודשיים: אם הוא רוצה להכריע את הבחירות הוא חייב להיות גדול יותר מהמחנה הציוני. יצחק הרצוג, דרך אגב, עדיין לא הפנים שזה לא הגוש, זה גודל המפלגה. אסטרטגיית הגוש שבנה ישראל בכר, היועץ האסטרטגי לשעבר של נתניהו, היתה רלוונטית בשתי מערכות הבחירות האחרונות. אבל ב- 2015 תם עידן הגוש, התחיל עידן גודל המפלגה. שם המשחק הוא מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר, וכל האמצעים כשרים להשגת המטרה, גם אם צריך לגנוב קולות בתוך הגוש.

הביקור של נתניהו אתמול ביישוב עלי יכול להעיד על מפלס הלחץ בליכוד. ראש הממשלה נוהג לחצות את הקו הירוק רק לפני בחירות או חלילה, כשיש הלוויות. בזמן שכולם עקבו בשקיקה אחר הסאגה הבלתי נגמרת אם רה"מ ינאם, או לא, בקונגרס, מוחו של נתניהו היה מוטרד מסקרים פנימיים של מפלגת השלטון ושל מפלגה נוספת אחת לפחות, שמנבאים שהליכוד מפגר בכמה מנדטים אחרי המחנה הציוני.

כדי לתקן את המצב נתניהו החליט להציף בעוצמה, ובמקום הכי פחות צפוי, את שאלת הגודל של המפלגה והגוש. הוא עשה זאת במעוז הבית של נפתלי בנט ולא היסס להשתמש במשל הבקבוקים בדרכו לשתות עוד מנדטים מהבית היהודי.

הליכוד כרגע לא מצליח לעלות את מספר המנדטים ולכן אין לו ברירה לחדד עמדות מול בנט. בינתיים הקמפיין פוזיטיבי, אבל אולי עוד ישתנה בהמשך. כדי להכריע את הבחירות בתוך 30 יום נתניהו חייב להוסיף לליכוד ארבעה מנדטים לפחות. לא מן הנמנע שלא תהיה לו ברירה אלא להסיר את הכפפות ולהכות בבנט. הבחירות הנוכחיות מתנהלות בתוך הגושים. זה לא ביבי או בוז'י, זה נתניהו או בנט, הרצוג או לפיד וזהבה.

נתניהו בעלי

נתניהו גילה השבוע שכל נגיעה שלו בציונות הדתית גוררת תג מחיר של בנט: על ציוץ אחד של רה"מ בתחילת השבוע בטוויטר, השיב בנט בשניים (בניגוד לנתניהו, הוא צייץ בעצמו).

כשנתניהו הדגים בישיבה בעלי על שני בקבוקים את הצורך להצביע לליכוד, שלף כעבור שעה יו"ר הבית היהודי ארגז בקבוקים והסביר את המורכבות. ועל הסיור בעלי, מעוז הגרעין הקשה של הבית היהודי, יגמול לו בנט בסוף השבוע הקרוב בביקור בגבעת שמואל. אם ככה נראית הפסקת אש פוליטית בין שתי הסיעות, מעניין איך תראה מלחמה.

ההחלטה של נתניהו לקרוא מעלי, הקרם דה לה קרם של הבית היהודי והמקום שאליו רץ באישון ליל בנט בנסיון להסביר את פאדיחת אוחנה, להצביע לליכוד, שקולה להתייצבות במטבח ביתו של בנט ברעננה ולצאת בקריאה נרגשת להצביע לנתניהו. ואם ראש הממשלה נכנס לבנט הביתה, שלא יתפלא שבסופ"ש יו"ר הבית היהודי ינסה להוציא לו עין בליבת הכיפות הסרוגות של הליכוד.

בנט בגבעת שמואל

מבחינה מסורתית גבעת שמואל היא עיר של הליכוד. העיר שיגרה נציגות מכובדת לפוליטיקה הארצית עוד מימי אריק שרון, וגם לראש העיר הנוכחי האהוד, יוסי ברודני, עוד נכון עתיד בליכוד. ברודני, איש הליכוד חובש הכיפה, סירב לעבור בבחירות הקודמות לבית היהודי. רק בחודש האחרון הסכים לצרף את המפלגה הימנית לקואליציה במועצה ללא שכר, ללא תנאים, ללא תפקידים. העיר נחשבת מעוז של הציונות הדתית, אבל אלקין ואדלשטיין חזקים בה יותר מכל גורם פוליטי אחר. לליכוד יש שם לא מעט מתפקדים למרות שבאופן טבעי זה היה יכול להיות מעוז של הבית היהודי.

אחרי ששני לילות השבוע לא ישן בבית והסתובב בבנט-בוס, יגיע ביום שישי שר הכלכלה לעשות את השבת בעיר הליכודית. המודעות שנתלו ברחבי העיר מלמדות שבנט צפוי להשתתף ב-11 אירועים בתוך 24 שעות. הלו"ז שלו יותר עמוס מסדר היום של ראש הממשלה ביום רגיל.

בשישי צפוי ליו"ר הבית היהודי יום קל, שכולל ביקור בשלושה בתי כנסת בלבד. הבליץ הגדול מתוכנן לשבת. בפחות מחמש שעות ידלג בנט ברגל בין שישה בתי כנסת ויתפלל שש פעמים שחרית. וזה כשלא עושים עסקים בשבת. כמה אירוני שפרשת השבוע היא משפטים, או בשמה הנוסף פרשת שקלים. זהו אוסף גדול של חוקים שניתנו במעמד הר סיני ועוסקים בדיני נפשות, גניבה ורכוש ודיני נזיקין. אולי לא במקרה נבחרה השבת הזו.

בנט לא יעבור רק בבתי מדרש אלא גם בבתי התושבים. בימים האחרונים נתלו בעיר מודעות שמבשרות על הגרלה שתערך בין המשפחות שיתלו על המרפסת שלהן שלט. בין המשתתפים יוגרל ביקור בית של בנט. אחרי הפרסומת של שנות ה-80, "אל תיתפס בלי מסטיק עלית" של מיקי ברקוביץ, ו"עגלת הכסף" של עידו רוזנבלום שמחלק 100 שקל למי שנתפס בעגלה עם מוצרי חלב, קבלו את גירסת גבעת שמואל: תלה שלט במרפסת, קבל את בנט אצלך בבית.

יו"ר הבית היהודי, בעזרת יועצו האסטרטגי משה קלוגהפט שגר בעיר, יכול ללמד את איש השיווק לשעבר נתניהו מה זה קידום מכירות אגרסיבי, ואיך כובשים את היעד. את הנזקים שבנט יעשה שם לליכוד אפילו אלקין ואדלשטיין המוכשרים לא בטוח שיצליחו לתקן עד הבחירות.

בנט הוא סוס עבודה. הוא ינסה לעשות לגבעת שמואל רילוקיישן ולהעביר אות לידי הבית היהודי. כנראה שהשיטה שהיתה טובה בזמנו לכבוש את ראשות הבית היהודי ולהעיף את ותיקי המפד"ל, טובה גם לכיבוש ראשות הליכוד. מי היה מאמין שבנט יצטרך לעבוד גם בשבת כדי להביא קולות מהציונות הדתית. חבל שאת האנרגיה הזו לא הקדיש שר הכלכלה לבניית מעונות יום.

הירי בין הליכוד לבית היהודי הוא דו צדדי, אבל האש ידידותית, אם כי גם בבית היהודי מודים שמדובר בדילמה פסיכולוגית-אסטרטגית-פוליטית. בארסנל של בנט יש שפע כלי נשק שהוא יוכל להפעיל נגד נתניהו, אבל הוא מסתפק ב-13 מנדטים ושלום בית שיאפשר הצטרפות לקואליציה של נתניהו, מאשר 17 מנדטים מהולים בדם רע שיותירו אותו על ספסלי האופוזיציה.

נקודת מפנה במחנה הציוני

עד השבוע הרצוג ולבני היו מבושמים מהנישואים המתוקשרים שלהם. הוא התלהב מהחתונה עם ראשת התנועה, היא התלהבה מלהוריד את הזבל. שניהם התמוגגו ללא הרף מהסלפי שעשו בדרך לפורום סבן, אבל לא הפנימו שכשהחתונה נגמרת החתן והכלה יוצאים מהאולם והולכים להקים בית. נתניהו הסתער על הזוגיות החדשה, והם נשארו תקועים באולם עם המלצרים והתזמורת המתקפלת.

השבוע חלה נקודת מפנה. מהפך (!). מהפך (!) אבל לא בין הגושים, אלא בתוך הנגמ"ש. אחרי שהתקשורת החלה לכתוש והסקרים הצביעו על ירידה, התחוור להרצוג שמי שהלך לישון עם לבני, עלול להתעורר באופוזיציה. ההצטרפות של לבני, שהיתה הדבר הכי טוב שקרה לעבודה, הפכה לדבר הכי רע.

בוזי וציפי הלכו צעד אחד יותר מדי עם הזוגיות הדביקה. בשלטי החוצות המשותפים נראה הרצוג, שגם ככה סובל מתדמית הלפלף, כמו העוזר הפרלמנטרי שלה. אח"כ התברר שהתוכניות שהציגה העבודה לא ישימות ונעדרות אמינות. תוך שנה אפס קשישים רעבים? קרקע בחינם? על מי אתם עובדים? בשביל זה יש את לפיד. הוא מצטיין בהבטחות שווא, אבל לפחות עושה את זה עם כריזמה. ואם מישהו שם חשב שהתוכנית של טרכטנברג תציל את המפלגה, התברר שהמצע שלו רחוק מהבסיס של מפא"י והעבודה.

יו"ר העבודה הבין שחייבים לחשב מסלול מחדש, שכולל שינויים פרסונליים במטה והפיכת הקמפיין. אנשי המפלגה התלוננו כל הזמן שמשהו שם לא עובד, אבל הרצוג חשב שהם צועקים זאב זאב. השבוע הוא התעשת וניתן האות לאנשי העבודה להתהפך על שותפיהם מהתנועה.

מנהל מטה הבחירות, שמעון בטאט (שמונה על ידי הרצוג בזמן שכל החבורה היתה עסוקה בקרב הישרדות בפריימריז) הוזז, אנשי יחסי הציבור איתן לוין וממי פאר נדחקו הצידה, ואת הפיקוד תפסו איתן כבל ואלדד יניב. בקרוב יצטרפו לצוות שני קמפיינרים נוספים מהארץ ומחו"ל. 17 מתוך 21 ראשי מטות שמונו על ידי בטאט, רובם שכירי חרב שפעלו מהראש ולא מהבטן, הוחלפו באנשי מפלגה ומזכירי סניפים, שמכירים את השטח ויודעים איך להוציא אנשים מהסלון להצביע.

קמפיין הפראיירים האגרסיבי נגד נתניהו שיצא אתמול ישב במגירה של אנשי מטה העבודה במשך שבועיים. מי שמנע את הפצתו היו הקמפיינרים (שבבחירות שעברו ביקשו לעבוד עם נתניהו). הם חשבו שלא יהיה נכון לתקוף דמות ממלכתית כרה"מ והעדיפו לשמור על קו רך ומלטף. רק אחרי הפיכת החצר במחנה קיבלו אנשי העבודה אישור להוציא את הקמפיין לאוויר העולם, ובמקביל להחביא את לבני.

בעבודה הגיעו למסקנה שיו"ר התנועה מזיקה לקמפיין. סתיו שפיר יותר פרובוקטיבית ממנה, שלי יחימוביץ' יותר אוטנטית, מירב מיכאלי יותר מאתגרת ומעניינת, ולבני מפריעה למצביעי העבודה לשלשל את הפתק "אמת" לקלפי. ללבני, אומרים בקמפיין, יש הרבה מעלות, אבל גם לא מעט כישלונות. הם זוכרים לה את הברדק בקדימה, את החובות שהשאירה המפלגה, ואת הכישלון של התנועה שלא עברה בסקרים את אחוז החסימה.

הקמפיין החדש יבליט את הרצוג. הוא יהיה אגרסיבי, ויילך ללא רחמים על הראש של נתניהו עם סכין בין השיניים. כדי להרכיב את הממשלה הבאה הוא חייב לעבור את הליכוד בשניים-שלושה מנדטים בלבד. זה הזמן של הרצוג לעשות זעזוע בעבודה. יש הרבה מה לתקן ולשפר. ארבעה שבועות זה מספיק זמן כדי לפתוח פער על נתניהו ולקבל מריבלין את המנדט.

בשביל זה הרצוג לעשות את מה שהוא מחשיב כרגע כטעות: ללכת ללפיד ולמרצ בכל הכוח על הראש, לשתות ללפיד ולזהבה את המנדטים עם קשית. המחנה הציוני צריך להפוך לבנק הקולות המרכזי של מצביעי השמאל, גם אם זה אומר שצריך לגנוב קולות בתוך הגוש.

השנאה לנתניהו, מליברמן ועד כחלון, מדרעי ועד גפני עוד יכול לייצר כאן ממשלת שמאל. ברגע האמת כולם יזנחו את ההבטחות לבוחר. הרצוג אולי נתפס כחנון, אבל הוא פוליטיקאי מחונן. לא כדאי לפסול על הסף את האפשרות שיצליח לפרק את הקואליציה הטבעית של נתניהו ולהרכיב גוש.

מפלגות האווירה לא ממריאות

הבית היהודי בצרות. בסקר "גלובס" הוא מאבד בתוך שבועיים שלושה מנדטים וזוכה ל- 13 מושבים בכנסת הבאה בלבד. המספרים לא ממש מחמיאים, אבל בבית היהודי מרגישים שמשהו טוב מתחיל.

כמו בצו 8 עלה השבוע נפתלי על הבנט בוס יחד עם הצוות, העמיס כמה טרמפיסטיות ויצא לדרך. הוא חרש את השטח ממג'דל שמס ועין זיון בצפון ועד אשדוד. עוד מוקדם לדעת כמה זה ישפיע אלקטורלית. הקולות שברחו מבנט עוצרים ביחד אצל אלי ישי שעובר את אחוז החסימה ומתקבע על ארבעה מנדטים.

הבוקר יצא ישי בקמפיין חדש: "אני אלי ישי", או ברוח יועץ הסתרים הצרפתי שלו, אבו ג'דיד, שהגיע מצרפת לסייע לקמפיין, ז'ה סווי אלי ישי. גם ליברמן רושם השבוע התאוששות קלה ומוסיף לעצמו מנדט. בשבועות האחרונים הפך ליברמן בהדרגה לאיש משפחה למופת, לסבאל'ה חם ואוהב. הוא לקח את הנכד ירדן לסיור בכנסת, הצטלם עם הבן, וגם הרעיה אלה התראיינה פעמיים בערוץ 2. ככה זה כשהסקרים מעידים שהמפלגה נמצאת כפסע מהיעלמות.

מנגד, מפלגות האווירה לא ממריאות. כחלון תקוע עם 8 מנדטים כבר שבועיים, לפיד עם 9 למרות קמפיין השטח האגרסיבי והשתלטות על חצרות בתי הספר ברחבי הארץ. במערכת הפוליטית מודים שלפיד הוא הקמפיינר הכי חרוץ אבל מסתבר שהפרחת סיסמאות אחרי קדנציה כושלת לא עובדת.

נתניהו הרובוטריק מגלה גמישות

נתניהו הוא מנהל גרוע, אבל קמפיינר מעולה. אחת המטרות בקמפיין בחירות של כל מפלגה ובוודאי של מפלגה טוענת לכתר, היא להכתיב את סדר היום של הבחירות. נתניהו היה רע בכלכלה, חלש בביטחון, אבל בניגוד לכל היגיון הוא מצליח להכתיב את סדר היום. כל מה שנגדו פועל לטובתו. כבר לא מדובר במעשה קוסמות, נתניהו הוא אלכימאי, הוא מכשף. הוא מצליח להוכיח שכל מה שאמרו עליו בארץ נהדרת הוא נכון.

פרשת נאומו בקונגרס אפשרה לו לשמר את השיח המדיני- בטחוני שכה נוח לו בראש סדר היום. קרע ביחסי ישראל ארה"ב? עימות עם אובמה? תסמכו על נתניהו, בסוף ידברו על הגרעין האיראני. הרצוג שרצה להיות רלוונטי נאלץ להרחיק אל הכפור במינכן כדי לקושש דקת שידור במהדורות מוצ"ש כשהוא רועד מקור ונטול כריזמה. בדיעבד, זה לא שינה כלום. הוא היה יכול להסתפק גם בנסיעה לחרמון.

גם הסרטונים של הליכוד משובחים. נתניהו הרובוטריק, שנתפס כאדם נשלט שפועל על פי דף מסרים, פתאום מגלה גמישות, שובר את המרובעות, ומצליח לגנוב את ההצגה ביוטיוב. אם לבני היתה שוברת את הדיסטנס ואת תדמית אשת הקרח, אולי המחנה הציוני היה מצליח לתת פייט לפחות בזירה הזו.

את שיא הובלת סדר היום, עד כה, רשם נתניהו בבוקר יום שני השבוע כשפרסם סטטוס בוטה וישיר שבו האשים את המו"ל נוני מוזס ואת ידיעות אחרונות בקמפיין פוליטי המבקש להדיח אותו מראשות הממשלה. "זה אני הוא הם", קיבל לפתע פירוש חדש: באבחת פוסט אחת מחק נתניהו את הרצוג וחבריו במחנה הציוני והציבור הישראלי התבקש להכריע בין נתניהו לנוני.