עכשיו מתחיל המאני-טיים

"אז מה תהיה האג'נדה של הבחירות?" בואו נודה שבחודשיים וחצי האחרונים שמענו לפחות פעם אחת את השאלה החבוטה הזו. ויש לה כמובן המשך, חבוט לא פחות: אם האג'נדה תהיה ביטחונית נתניהו ירוויח; אם היא תהיה כלכלית, הדבר ישחק לטובת הרצוג. כאילו מדובר כאן באמת באלגוריתם פשוט, שרק צריך להזין לו נתונים בסיסיים, ומיד הוא פולט שורה תחתונה. בפועל, עד לרגע האחרון, איש לא יודע באמת מה תהיה "האג'נדה של הבחירות", וממילא אין כאן מדע מדויק שיכול לנבא דפוסי הצבעה.

נתחיל בעניין ה"אג'נדה": הנה חשיפה - בשום שלב של הקמפיין לא יושבים טובי המוחות כדי לקבל החלטה מושכלת בשאלה על מה נדבר בקמפיין. מה שכן קורה זה שיושבות חבורות-חבורות של פרסומאים ויועצי תקשורת - כל חבורה והמפלגה שלה, כל חבורה והסוגיות שאותן היא מנסה למנף לראש סדר-היום התקשורתי. בפועל, דווקא האינרציה - יותר מכל אסטרטג גאון - היא זו שמכתיבה את הכותרות בתקשורת. בין זה לבין ניבוי או אפילו השפעה על תוצאות הבחירות, המרחק רב.

ניקח לדוגמה את הבחירות הקודמות (בינואר 2013) - שנה וחצי אחרי המחאה החברתית (קיץ 2011) וחודשיים אחרי מבצע "עמוד ענן" בעזה. כמו עכשיו גם אז ניסו טובי המוחות לפענח מהי הסוגיה הדומיננטית. גם אז נתניהו דיבר רק לימין, גם אז, הפתעה-הפתעה, כוכבי הקמפיין שלו היו איראן, חמאס וחיזבאללה (לו רק היה לו כבר אז גם את דאע"ש להשתעשע איתם). לעומתו, שלי יחימוביץ' שעמדה אז בראש מפלגת העבודה ניהלה קמפיין סוציאליסטי-כלכלי, שהתעלם ממרבית הסוגיות האחרות. הכותרות מנגד התמידו לעסוק בשלהן, פה סקנדל, שם פסטיבל. כך זה נמשך שבוע אחרי שבוע כשמסך כבד של עשן אופף את הכול.

ואז באו הבחירות. יאיר לפיד דפק את המכה, ופתאום נפל האסימון. אהה, עכשיו הבנו: הבחירות היו על המחאה החברתית, על מצוקת מעמד הביניים ויוקר המחיה. עד לרגע שהתפרסמו תוצאות הבחירות, איש לא ידע באמת מה יניע את הישראלים לבחור פתק מאחורי הפרגוד; מרגע שהתפרסמו, כולם כבר היו גאונים.

ולבחירות הקרובות במארס - חודש ימים לפני הבחירות וחודשיים וחצי אחרי שהחל הקמפיין, התמונה מבלבלת לא פחות. הסקרים מצביעים על כך שסוגיות כלכליות - כמו יוקר המחיה, חינוך, בריאות ורווחה - ממשיכות להיות שיקול ההצבעה הדומיננטי של מרבית הנשאלים. נתניהו מצידו נזכר לפתע בהתנחלויות. בשבוע שעבר הוא ביקר בעלי, ובהמשך יגיח גם למערת המכפלה. והתקשורת? כמו טבח בצבא - שבוע-שבוע: שבוע אחד עוסקת בהוצאות נתניהו, שבוע אחר בהתלקחות בצפון - כל שבוע והכותרת שלו. ניתן לשער, שגם ב-2015 נגלה מה הייתה האג'נדה של מערכת הבחירות רגע אחרי שהיא תסתיים.

ובכלל, האלמנט החשוב ביותר בבחירות הוא לא האג'נדה, אלא הדינמיקה. ב-25/12/12, ארבעה שבועות לפני הבחירות הקודמות, עלה יאיר לפיד לנאום בוועידת "כלכליסט". כמה שעות אחר-כך קיים הליכוד כנס מפואר ובזבזני בבנייני האומה בירושלים. לפיד שלף תרשים של פצצה, זהה לזה שבו השתמש נתניהו באו"ם זמן קצר קודם לכן, והמחיש באמצעותו עד כמה כבד נטל התשלומים על הציבור. נתניהו לעומת זאת שילם מקופת הליכוד 65 אלף שקל לשרית חדד, כדי שתשיר לו "אתה תותח".

היום ההוא, ארבעה שבועות לפני הבחירות הקודמות, היה הרגע המכונן של הקמפיין. מהנקודה הזו לפיד הפסיק להתפזר, מיקד מסרים קליטים ואטרקטיביים, והחל להתניע דינמיקה. נתניהו שעד אז עוד קיווה שהחיבור עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו יקרב את מפלגתו לקידומת 4, נאלץ לראות כיצד הביקורת הציבורית מובילה לדשדוש, וסיים בסוף עם הרבה פחות משקיווה.

מערכת הבחירות של 2015 מתחילה כעת. ארבעה שבועות לפני הבחירות, שיתקיימו ב-17 במארס, זה הרגע שבו מתחיל המאני-טיים. הזרעים שייצרו את הדינמיקות של הימים האחרונים נזרעים עכשיו. נזכיר כי תשעה מנדטים נוספו ללפיד בשבועיים האחרונים של בחירות 2013; עשרה מנדטים התווספו לקדימה בשבועיים האחרונים ב-2009. מיהו הפוליטיקאי שמסתובב בינינו היום, ועדיין לא משער כמה טוב עומד לנחות לו על הראש? החלק המעניין של הבחירות האלה עוד לפנינו.

■ הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10.