מצע המחנה הציוני

עקרונות היסוד

הבעיה:
המשק צמח אבל האנשים נותרו מאחור. הממשלות בעשורים האחרונים הסתכלו רק על ה"מאקרו", נתוני השוק, ולא על ה"מיקרו" - מה קורה לאדם. במקום שהצמיחה תשפיע על כל אזרחי המדינה, היא נעצרה על סף דלתו של העשירון העליון. נכסי הציבור עובדים רק עבור המקושרים והחזקים במקום שיעבדו עבור כל אדם במדינת ישראל. המדינה התנערה מאחריותה לאזרח והציבור איבד את האמון במדינה ובתמורה למסים שהוא משלם.

הפתרון:
על המדינה לחזור ולקחת אחריות: "פתרונות" לא יימצאו בהצעות נקודתיות או בגימיקים. זו לא תחרות יופי של יוזמות קליטות. דרושה תפיסה ערכית חדשה, שתוביל למדיניות עקבית ומקיפה, ממנה נגזור פתרונות ארוכי טווח. אלו ייתנו מענה לא רק לבעיות של היום, אלא גם לאלה שיצוצו מחר.אנו מציבים תפיסה ברורה של צדק חברתי, והעמדת רווחת האדם במרכז העשייה הכלכלית של המדינה:
■ צדק חברתי = שוויון הזדמנויות, תגמול הולם לעבודה, כללי משחק הוגנים. תכנית כוללת ומקיפה - תחת מנהיגות מקצועית עם סמכות ואחריות.
■ צמיחה שוויונית - הבאת הצמיחה לכלל הציבור והפיכתה לכלי שמעודד שוויון.
■ התייחסות ממלכתית לכולן וכולם - בכל העשירונים, בכל הקבוצות והמגזרים, בכל מקום ממטולה ועד אילת.
■ מחזירים את נכסי הציבור לידי הציבור וגורמים להם לפעול לטובת הציבור.

דיור

הבעיה:
שוק "אין ברירה או אין דירה" - שוק דיור מיושן שלא מציע לנו מספיק אופציות ומשאיר אותנו עם הבחירה בין שוק השכירות הפרוע לשעבוד למשכנתא מכבידה. הבירוקרטיה במנגנוני התכנון לא מצליחה להדביק את הפער בביקוש ויוצרת מחסור. מחירי הדירות עלו ב 90% ב-7 שנים, ואף ממשלה לא עצרה אותם. הדיור הציבורי מיושן ומצומצם - רק 3% משוק הדיור, מרובה כשלים ועוולות.

הפתרון:

בעל בית אחד לקרקע, לתכנון ולרישוי: שר בכיר אחד עם הסמכות והאחריות לשינוי ארוך טווח וכוללני בשוק.

• תכנון 300,000 דירות זמינות לשיווק, שיצאו לשוק בקצב של 50-60 אלף בשנה - הוודאות שהשוק זקוק לה, ותיצור ירידת מחירים מתונה ויציבה.
• חמ"ל הדיור העירוני: ניהול הפיתוח של רשויות מקומיות, בשיתוף כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. למימון התשתיות הנדרשות, איוש צוותי התכנון העירוני, ושילוב התחדשות עירונית והשקעה בפיתוח מרכז העיר.
• הקרקע עלינו, הדירה שלך: סבסוד ערך הקרקע בדיור ומתן אפשרות לצבירת בעלות חלקית דרך תשלומי שכר-הדירה.
• דירה לכל משכורת: יישום מודל מוכח לשכירות ארוכת טווח באלפי יחידות דיור, במחירים מפוקחים בהתאם למשכורת: 5%-30% מההכנסה.
• התאמה גם לזכאי הדיור הציבורי. שילוב בתכניות דיור קיימות, בתמהיל חברתי מאוזן.
• חוק שכירות הוגנת: חקיקה על בסיס חוק שכירות הוגנת, להסדרת השוק בישראל.
• קרקעות מנהל במחירים מופחתים: שיווק קרקעות המינהל במחירים מופחתים ולא למיקסום הרווח על חשבון הציבור.
• הגדלת כוח האדם: הגדלת כוח האדם בצוותי התכנון לפתיחת 'צוואר הבקבוק' וזירוז הליכים.

  פתרונות תחבורה ציבורית ותשתיות: קווים למוקדי תעסוקה ושיפור השירות והכרטוס גם בטווח הזמן המיידי. זאת בנוסף לתכניות ארוכות טווח שמקודמות כיום, אותן יש לזרז ולייעל משמעותית.

חינוך

הבעיה:
נסיגת המדינה מאחריות הביאה לאובדן האמון במערכת החינוך. חינוך ילדינו עולה לנו ביוקר. אנו נדרשים לתשלומים גבוהים רק כדי לקבל את המינימום הנדרש. המדינה משקיעה יותר בחזקים, ומי שנולד עני לא יקבל הזדמנות שווה ויהיה לו סיכוי קטן יותר לצאת ממעגל העוני.

• הפתרון:
  הורדת עלויות החינוך: הפחתת תשלומי ההורים בבתי הספר. חיסכון של עד 1,000 ש"ח בחודש מסבסוד צהרונים לגילאי 3-9 ובניית התשתית להרחבת מעונות לילדים בגילאי 0-3, לפי המלצות ועדת טרכטנברג.
• סייעת נוספת לגני 3-4: הוספת סייעת נוספת בפרישה ארצית ועם הכשרה מתאימה. יישום מלא ונכון של רפורמת גני 3-4 על מנת לצמצם פערים, לתת לגילאים הצעירים את הטיפול הנאות הנדרש ולשמר את החינוך לגיל הרך בישראל לאחד המובילים בעולם.
• תקציב דיפרנציאלי: תקציב חינוך שוויוני לכל ילד, עם מרכיב דיפרנציאלי לפי צרכים כלכליים-חברתיים.
• חיזוק מעמד המורה וביטול העסקת 'מורי קבלן': מיגור ההעסקה הפוגענית של מורים בישראל. בניית מודל העסקה שיאפשר לכל מורה בישראל לעבוד באופן רציף ולהיות ממוקד בעשיה החינוכית ולא בהישרדות במערכת.
• קידום שיח פדגוגי של בתי הספר עם הקהילות שלהם, חניכה וחיזוק מורות ומורים בתחילת דרכם על מנת לשמר ולשפר את כוח האדם החינוכי.
• צמצום כמות הילדים בכיתות: פיתוח סביבת למידה איכותית, לרבות על-ידי הקטנה הדרגתית של מס' הילדים בכיתות, החל מכיתות א'-ב'.
• חינוך טכנולוגי: חינוך טכנולוגי מתקדם לכל ילד בכל בית ספר ופתיחת מכללות טכנולוגיות מתקדמות למסלולים תואמי-אקדמיה, כהשלמה להשכלה גבוהה.

בריאות

הבעיה:
אין מספיק כסף במערכת הבריאות הציבורית, ואיכות הטיפול הרפואי הולכת ונשחקת לטובת הביטוחים המשלימים ושירותי הרפואה הפרטיים. התורים ארוכים, הרופאים הטובים נשאבים למערכת הפרטית ומי שאין לו מספיק כסף - לא יקבל טיפול רפואי איכותי ובזמן.

• הפתרון:
  תכנית רב-שנתית: תכנית מתוקצבת ויציבה לאורך העשור הקרוב. שינוי נוסחת התקציב כך שקופות החולים יתומרצו להפנות את מטופליהן למערכת הציבורית ולא תוכלנה לחסוך עלויות בהפניה לפרטי.
• קיצור תורים: יצירת שקיפות בכלל התורים לניתוחים, לבדיקות ולייעוץ - והנגשת המידע לציבור בכלל המערכת.
• רפואת מומחים ציבורית: הרופאות/ים המומחיות/ים יעבדו כל שעות היום בבתי החולים הציבוריים ולא יברחו לפרטי.
• חיזוק התמחויות נדרשות: הגדלת מספר הסטודנטיות/ים לרפואה בהתמחויות נדרשות ע"י המשך שימוש בתמריצים.
• רפואת משפחה איכותית: הרחבת תפקידה, זמינותה ואיכותה של רפואת המשפחה והקהילה ושל הרפואה המונעת וחינוך לאורח חיים בריא. הבטחת איכות הטיפול בקופות החולים ובבתי החולים.
• שיפור הרגולציה: שיפור הרגולציה בשוק הבריאות וצמצום הצורך בביטוחים המשלימים והפרטיים.

יוקר המחיה

הבעיה:
יקר לחיות בישראל. עלויות החינוך, הבריאות והדיור אוכלות את רוב התקציב המשפחתי. ריכוזיות גבוהה וחוסר תחרות מעלים את המחירים ומקשים על יזמים ועל עסקים קטנים להכנס לשווקים ולייצר תחרות בריאה.

• הפתרון:
  עוקפים את הבנקים: חיבור בין המשקיעים ללווים דרך פתרונות מימון-המון מתקדמים (P2P). מתן גישה למלווים למאגר מידע לא-אישי לאשראי, איסור על איגוח תיקי האשראי של הבנקים הגדולים.
• הורדת מחירי המזון: הוצאת מכרז לרשת הפצה ארצית ליצרני מזון קטנים, בתמיכת הממשלה. רשת זו תאפשר תחרות מול היצרנים הגדולים ותוריד משמעותית מחירים לצרכן.
• פנסיה בעמלות אפסיות: יצירת מסלול פנסיה מחייב בעמלות אפסיות ללא ניהול אקטיבי.
• פתיחת הקרן לעידוד התחרות: קרן שתסייע לעסקים לחדור לשווקים לא תחרותיים ולעורר בהם תחרות.
• פיקוח על מחירי הגז: שמירה על מחירים נמוכים, לטובת הציבור, ועידוד תחרות במשק הגז.
• חוק המזון: הטמעה ואכיפה של חוק קידום התחרות בענף המזון שנחקק בעקבות ועדות טרכטנברג וקדמי - ובחינה של הישגיו תוך שנתיים.

קשישים

הבעיה:
יש הרבה בעיות שחייבים לתקן אבל את חרפת הקשישים העניים חייבים למחוק מיד.קשישים נאלצם לבחור בין תרופות למזון. לקשישים רבים אין פנסיה, אך יש להם הוצאות ייחודיות גבוהות, והם אלו שנפגעים בצורה החריפה ביותר מיוקר המחיה.

• הפתרון:
  יעד של אפס קשישים עניים: קביעת סל קיום בכבוד לקשישים, והקצאת מיליארד שקלים כדי להעלות את כל הקשישים בישראל מעל קו העוני.
• הגדלת גמלת הזקנה: הגדלת השלמת ההכנסה של גמלת הזקנה עד מעל לקו העוני, מגיל 70.
• תיאום הטיפול הסיעודי: הקמת מוקד בין-משרדי, למיצוי זכויות וצמצום הבירוקרטיה. קביעת מבחני זכאות אחידים לטיפול הסיעודי.
• עובדים סוציאליים זמינים: שיפור זמינות העובדות/ים הסוציאליים בתנאי העסקה הוגנים. מיצוי הזכויות: מיצוי אקטיבי של זכויות מול הביטוח הלאומי. הכנסת טיפולי שיניים לסל הבריאות, מגיל 75.

עוני

הבעיה:
יוקר המחיה פוגע בעניים בעוד המדינה מתנערת מאחריות, ומצמצמת את מנגנוני הסיוע הישנים מבלי ליצור חדשים. דיני העבודה לא נאכפים, ובעוד התעסוקה במשק עולה, הסיכון להתדרדרות לעוני הולך וגדל.

• הפתרון:
  אפס סובלנות להעסקה פוגענית: אפס סובלנות כלפי הסדרי העסקה נצלניים ופוגעניים ללא קשר לצורת ההעסקה.
• הגברת האכיפה של חוקי העבודה: קביעת יעדים לבחינה של מקומות העבודה. מיקוד בפעילות אכיפה יזומה נגד מעסיקים המפרים את זכויותיהם של עובדים בשכר נמוך.
• חמ"ל להכוונה ולסיוע לאנשים עם מוגבלויות: מרכז שיעניק הכשרה והכוונה מקצועית, הכנה ללימודי השכלה גבוהה ופיקוח על מיצוי הזכויות הקיימות.
• שילוב חד-הוריים בשוק העבודה: משפחות חד-הוריות יוכלו לעבוד בכבוד. העלאת סף קיזוז הקיצבה והתחשבות בהטבות הנילוות השונות, יעמיקו המעורבות בשוק העבודה.
• הסתכלות כוללת: כל הצעדים לצמצום העוני ייעשו מתוך הסתכלות שלמה. אלו רק צעדים משלימים לצעדים שננקוט בחינוך, בריאות ודיור - שיעזרו גם ובייחוד למי שחי בעוני, רק ללא ה'סטיגמה'.

צמיחה שיוויונית

הבעיה:
מאז 2004 התוצר הריאלי לנפש עלה בכ-24% אך השכר הריאלי קפא, ועלה ב-4.5% בלבד. המדיניות הכלכלית נוהלה סביב ל"יעדים משקיים" ולא ל"רווחת האזרחים".עקרון ה"צמיחה המחלחלת" שלפיו מתנהלות הממשלות בעשורים האחרונים לא עובד - הצמיחה מחלחלת רק עד פתח דלתו של העשירון העליון ויוצרת פערים חברתיים. מי שסובל מכך בייחוד הם עובדים ללא השכלה, ובעלי עסקים קטנים ובינוניים שמנסים לשרוד ללא רשת-ביטחון מינימלית.

• הפתרון:
  עידוד העסקים הקטנים: דאגה לאשראי זול, יצירת ביטוח אבטלה ופיטורין לעצמאים ועסקים קטנים וקיצור תלאות הבירוקרטיה.
• חוק שוטף +30: חקיקה על בסיס חוק שוטף +30 המחייב את הרשויות הממשלתיות והמקומיות לשלם במועד לספקים ופרילנסריות/ים.
• הכשרה לכל: פתיחת מכללות טכנולוגיות-אקדמיות (מט"א) שיאפשרו הכשרה איכותית לכל צעירה וצעיר מגיל 21, עם גשר אל המערכת האקדמית הקיימת.
• חדשנות בכלל המשק: עידוד חדשנות בכל ענפי התעשייה המסורתית ומגזר השירותים, תוך דגש על השוק המקומי. הבאת בשורת החדשנות לכלל המשק.
• השקעה בתעשייה המקומית: שינוי הזכאות בחוק עידוד השקעות הון, כך שהתעשייה מקומית תיהנה ממנו גם ללא קריטריון הייצוא.
• השארת חברות בישראל: מתן עידוד לחברות מבוססות חדשנות על-מנת שיישארו לצמוח בישראל ולא יימכרו מוקדם לחברות בחו"ל.

מדיניות תקציבית:

בעוד שהאינפלציה נשארת נמוכה, ויחס החוב-תוצר יציב, המגזר הציבורי בישראל עבר דיאטה חריפה, וכיום הוא כבר סובל מתת-תזונה. הקטנת היקף ההוצאה הממשלתית והקיצוצים המתמשכים, כבר אינם 'מייעלים' אלא פוגעים בתשתית היסוד של החברה הישראלית.

• הפתרון:
  יציבות פיסקלית: יצירת תקציב ממשלתי סביב 40% מהתמ"ג כבסיס לתוכנית הכלכלית.
• תיקון הדרגתי: שקילת תיקון הדרגתי כלפי מעלה של 1%-2% תוצר על-מנת לסגור פערים בדיור, בחינוך, בבריאות ובתחבורה הציבורית. כלל ההוצאה יתוקן בהתאם, ובשיקלול הצמיחה במשק.
• גירעון נמוך: שמירה על תוואי גירעון נמוך אך התאמתו למחזור העסקים.
• ללא העלאת מסים: אין צורך להעלות מסים בטווח הנראה לעין ובפרט לא את מס ההכנסה.

מבנה הממשלה

הבעיה:
הבירוקרטיה בישראל ממשיכה להוות נטל כבד על האזרח ועל העסקים. בעוד מדינות רבות בעולם מקדמות שינויים מרחיקי לכת, ריכוזיות השלטון בישראל מקשה ומעכבת תהליכים רבים. כתוצאה מכך אמון הציבור במגזר הציבורי ובזרועותיו השונות הוא בינוני-נמוך, ומזה שנים שלא חלים בו שינויים משמעותיים.

• הפתרון:
  המשך הרפורמה בשירות הציבורי: ביזור האחריות והסמכות תוך הכשרה מתאימה למשרדי הממשלה ויחידות הביצוע.
• שולחן עגול: יצירת פתרונות ארוכי-טווח לשיפור תפקוד הממשלה, בסוגיות כגון ניוד וגמישות, ריענון כוח האדם, יכולות שינוי ארגוניים בהתאם לצרכי-הזמן, קציבת קדנציות לשיפור הניהול ועוד. שותפות עם ועדי העובדים, הנהלת משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות ובעלי עניין נוספים.
• שירות דיגיטלי: שירות לציבור באופן זמין אינטרנטית ועדכני. מתן דגש על שקיפות מלאה של מעשי השלטון כלפי האזרחים. שיפור ממשק המשתמש לאזרח וריכוז תהליכים בירוקרטיים רב-משרדיים בממשק אחד.
• חיזוק וגיוון ההון האנושי: חיזוק נציבות שירות המדינה כגורם המוביל בגיוס וניהול הון אנושי והרחבת ההכשרה. העברת הידע אל זרועות הביצוע והרשויות המקומיות.