קרנית פלוג / צילום: איל יצהר
כעת, לאחר שמדינת ישראל הצטרפה למועדון המדינות עם ריבית אפסית, נראה שהשלב הבא עלול להיות ריבית שלילית ו/או סוג של הרחבה כמותית - כלומר הדפסה מאסיבית של שקלים. מדינת ישראל, כמדינה קטנה עם מטבע חסר חשיבות בזירה העולמית, עלולה לסבול מההשלכות של המדיניות המופקרת הזו במהירות רבה מכפי שאפשר לדמיין.
בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, הצליח לשכנע את עצמו שהסכנה החמורה ביותר שעומדת בפני הכלכלה היא ירידת מחירים (דיפלציה). ולכן כדי להגן על הכלכלה מהאסון הזה, יש להוריד בכוח את ערכו של המטבע המקומי כדי לעודד עליית מחירים. האבסורד שבצורת החשיבה הזו הגיע לסוג של שיא קומי כאשר בנק ישראל הסביר לפני כמה ימים מדוע הוא חותך את הריבית פעם נוספת.
וכך כותב בנק ישראל: "מדד המחירים לצרכן ירד בינואר ב-0.9%, על רקע ירידה במחירי האנרגיה, ירידה מתוכננת במחירי המים וירידה חדה יחסית בסעיף הדיור". האם מישהו יכול להסביר מדוע ירידה במחירי האנרגיה והמים היא בעיה שבנק ישראל צריך להגן עלינו מפניה? גם לא ברור איך הפוליטיקאים, שכביכול כל-כך רוצים לפתור את בעיית יוקר המחיה, מסכימים בשתיקה עם צעדי בנק ישראל שממש מתוכננים להעלאת מחירים.
כדי להדגים את הגיחוך של העניין, בואו נקצין את המצב לרמה לא מציאותית: נניח שפריצת דרך מדעית מאפשרת לנו לייצר אנרגיה אינסופית בחינם, או כמעט בחינם (אולי על-ידי היתוך קר). הורדת מחירי האנרגיה לרמה אפסית תוביל גם לירידה דרמטית במחיר המים, כי הרי מפעלי התפלה יוכלו לפעול בעלות אפסית. על-פי ההיגיון של בנק ישראל מדובר באסון אפילו כבד יותר מהירידה שראינו במחירי האנרגיה בתקופה האחרונה.
בעצם, כנראה שהורדת ריבית לא תספיק במקרה כזה. בנק ישראל יפצח בהדפסה סיטונאית של שקלים (הרחבה כמותית), כדי שמחירי מוצרים יעלו ויפצו על הירידה במחיר האנרגיה והמים. אין בכך היגיון כלכלי.
אך ירידה במחירי האנרגיה אינה הסכנה היחידה שבנק ישראל מנסה להציל אותנו מפניה. בנק ישראל גם חושש שהתחזקות השקל תפגע במנוע הצמיחה של המשק הישראלי - היצוא. בנק ישראל טועה כאן פעמיים. ראשית, הבנק מתבלבל בין המטרה לבין הכלי להשגת המטרה. יצוא אינו מטרה בפני עצמו. יצוא הוא כלי שנועד לעזור למשק לספק רמת חיים גבוהה לתושבי ישראל. היצוא מספק למשק את המט"ח הדרוש למימון היבוא - אלקטרוניקה, תיירות חוץ, בגדים, ריהוט, נפט וכד"ו. חיזוק היצוא על-ידי החלשת המטבע, גורם אוטומטית להתייקרות היבוא ובכך מטרפד את הטובה שאמורה לצמוח לנו מהיצוא.
טעות נוספת של בנק ישראל נובעת מהעובדה שהשקל לא מתחזק בחלל ריק, סתם כך. השקל חזק בעיקר כי ישראל היא מכונת יצוא אפקטיבית. תעשיית הנשק, התרופות, ייצור שבבים, סטרט-אפים, ועוד תעשיות, הם כולם גורמים חשובים מאחורי מאזן התשלומים החיובי של מדינת ישראל. המאזן החיובי הוא גורם עיקרי מאחורי חוזקת השקל. במילים אחרות, בנק ישראל רוצה להחליש את השקל כדי להגן על היצוא בפני השקל החזק וזאת כאשר היצוא הוא זה שמחזק את השקל מלכתחילה. גם כאן אין היגיון כלכלי.
הטרגדיה של הסיפור הזה היא שבסופו של דבר בנק ישראל ינצח והנסיונות הבלתי פוסקים להחליש את השקל יוכתרו בהצלחה. וזאת מאחר שכדי לחזק את השקל דרושה רמה גבוהה של חריצות, כישרון, חדשנות, נכונות לקחת סיכונים - כל מה שהוליד את תעשיית ההיי-טק הישראלית. במילים אחרות, לחזק את השקל זה קשה. אבל להחליש את השקל זה הרבה יותר פשוט. כל מה שצריך זה להוריד את הריבית ולהדפיס. קלי-קלות, כל בנק מרכזי יכול לעשות את זה.
רק שהניצחון הזה עלול להיות הרבה יותר דרמטי ממה שבנק ישראל מתכנן. הפדרל ריזרב הדפיס כמויות ענק של דולרים, אך הדולר הוא מטבע הרזרבה הבינלאומי ולכן ניחן בעמידות יוצאת דופן. גם האירו, שמייצג כלכלה של 350 מיליון איש, הוא מטבע יחסית עמיד. בניגוד להם, השקל הוא בסופו של דבר מטבע קטן של מדינה חסרת חשיבות כלכלית. אף אחד לא צריך באמת להחזיק בשקלים (חוץ מאזרחי ישראל).
בנקודה מסוימת בנק ישראל עלול ללחוץ על הדוושה המוניטרית חזק מדי והלחץ על השקל יגיע למסה קריטית שתגבר על התמיכה של היצוא ותרסק את המטבע לפתע פתאום. הבדיחה הגדולה תהיה כאשר בנק ישראל ייאלץ בסופו של דבר להעלות ריבית כדי להגן על השקל שיתמוטט לנו. טוב, בדיחה היא אולי לא המלה הנכונה.
הכותב הוא אנליסט באקסלנס-נשואה ברוקראז'