יצחק הרצוג / צילום: אלון רון
אנשי היחידה לאבטחת אישים התפרסו בכוחות מתוגברים סמוך לכניסה לשוק הכרמל בתל-אביב בשעה שהשיירה פילסה את דרכה בין סמטאות כרם התימנים. רכב ליווי קדמי בחזית, שני ג'יפים עמוסי מאבטחים מאחור, ומכונית שרד שחורה באמצע. העין הישראלית מתבוננת בתמונות ותוהה מי עומד לצאת מתוך הרכב. האם זה בנימין נתניהו שקפץ לביקור פתע בשוק, או אולי שר הביטחון עבר כאן במקרה, שמא זה חבר אחר במסדר אבירי השלטון הישראלי המאובטחים תמידית: ברק, פרס ודומיהם.
דלת הרכב המשוריין נפתחת ומתוך הרכב יוצא יצחק-בוז'י הרצוג. בוז'י? מה אתה עושה כאן בין כל המאבטחים האלה. איך התגלגלת לכאן לסיור בחירות של מועמד לראשות ממשלה במעוז הליכוד. האם יכול להיות שאתה, אתה בוז'י, עומד להוביל את מפלגת העבודה לגדול שבהישגיה האלקטורליים במאה הנוכחית? האם יכול להיות שתהיה ראש-ממשלה?
אם תשאלו את מצביעי המחנה-הציוני איזו דמות תנ"כית שגורה יותר מכול על לשונותיהם בימים אלו, התשובה שתקבלו תהיה מן הסתם מרדכי היהודי ממגילת אסתר. "לא מאהבת מרדכי" הפכה להיות סיסמת הבחירות הלא-רשמית של תומכי הרצוג. חלקם לא אוהבים אותו, לא מתלהבים ממנו, אבל הם יצביעו בעבורו כי הוא לא ביבי.
אגב גם את ברק ב-99' הם לא העריצו, וגם מרבין ב-92' הם לא תמיד השתגעו. אבל התלכדותם השבטית מאחוריהם באותן מערכות בחירות, איפשרה למפלגת העבודה לזכות בשלטון. הסלידה העמוקה מנתניהו שחשים רבים בישראל היא הדלק היעיל ביותר בקמפיין הבחירות של הרצוג, אבל היא לבדה לא יכולה להספיק.
אותם אלה שמתנגדים לנתניהו כיום, התנגדו לו ברובם גם בבחירות לפני שנתיים, ב-2013, אבל התקשו לראות בשלי יחימוביץ', מנהיגה אלטרנטיבית שניתן להתלכד מאחוריה. לו היא הייתה מנצחת בפריימריז שהתקיימו במפלגת העבודה לפני 16 חודשים, היינו חוזים מן הסתם בשידור חוזר של הבחירות הקודמות.
עם רוטציה משותפת עם נתניהו או בלעדיה, הסיכוי שהרצוג ישמש כראש-הממשלה ה-12 של ישראל ריאלי ומוחשי. אם אכן יצליח לעשות זאת, הוא עשוי לסמן את הדרך לדור חדש של מנהיגים וראשי-ממשלה בישראל. בעשרות השנים האחרונות לא היית יכול לכהן כראש-ממשלה אלמלא היית אחד משניים: דינוזאור (ע"ע שמעון פרס) שהחל את מסעו בפוליטיקה כשבגרוש היה חור או אאוטסיידר שהגיע אליה מן הצבא, או מניו-יורק במקרה של נתניהו.
פוליטיקאים מקצועיים, כאלה שעשו את המסלול המוכר והקלאסי: מתאי הסטודנטים, אל תפקיד בכיר בלשכת השר או ראש-הממשלה, עבור לכנסת ולממשלה - נתקלו תמיד בתקרת-זכוכית כשניסו להתקדם לראש הפירמידה. היוצא מן הכלל היחיד היה אהוד אולמרט ששודרג לכס ראש-הממשלה רק בשל שהיה במקום הנכון ברגע שאריאל שרון חטף שבץ (ומן הסתם מקלל את היום שזה קרה לו).
מה שבארצות-הברית הגדולה הוא עניין טבעי ומובן מאליו, הפך לבלתי-אפשרי כמעט בארצנו הקטנה. שם הנשיא הוא כמעט תמיד פוליטיקאי מקצועי. אדם שאת הטירונות שלו עבר בלשכת התובע המחוזי, המושל או חבר בית-הנבחרים. אצלנו הטירונות היחידה שרלבנטית לפוליטיקה היא טירונות היחידה הצבאית שבה שירת.
האפשרות שהרצוג, שלא רץ על הג'בלאות ולא ישב בישיבות מטכ"ל, יכבוש את הפסגה אמורה לשמח נוסף לתומכיו במפלגה גם פוליטיקאים בולטים אחרים שעברו מסלול הכשרה דומה לשלו. בדרך שהוא סולל כעת עשויים לדהור בקרוב גדעון סער או גלעד ארדן. מי יודע, ייתכן שבעוד זמן לא רב אחד מהם יתמודד מולו ראש-בראש על הנהגת המדינה.
הישג אחד הרצוג כבר יכול לרשום לעצמו - הצבע בלחייה של מפלגת העבודה המחרחרת חזר, והנה היא שוב איתנו כאן כאלטרנטיבה שלטונית. גם אם הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה, אפשר לקבוע כבר כעת, הרב-סרן מ-8200 הצליח לשקם את החורבות שהותיר בעבודה הרב-אלוף מסיירת מטכ"ל.
הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10