בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
"שלטון הימין בסכנה. המצביעים השחורים נעים בכמויות אל הקלפי", אמר המתמודד הרפובליקני במרוץ הצמוד לנשיאות ארה"ב. אבל ארה"ב היא מדינה דמוקרטית שמכירה בפצעים העמוקים שלה ובעברה הגזעני, כך שמיד נשמעו גינויים מקיר לקיר, מכל קצוות המערכת הפוליטית. הרי לא ייתכן שמתמודד על ראשות המדינה יתייחס כך אל ציבור שלם, אזרחים לכל דבר ועניין, שמבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית. נכון?
כנראה שלא נכון. בישראל לפחות. כך, ראש הממשלה נתניהו, שמבקש לזכות שוב באמון הציבור, מרשה לעצמו להתייחס לעצם הצבעתם של ערביי ישראל כדבר בעייתי, בלשון המעטה.
"המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי" - הייתכן כי אמירה כזו תעבור כך סתם? הדימוי מעורר חלחלה ממש. האימה! אזרחים באים לממש את זכותם הדמוקרטית! הצילו! נחיל אנשים!
אפשר להבין. מדובר היה במערכת בחירות מורכבת, מתישה, מעוררת יצרים. כל המתמודדים רצו להוציא את המירב מהזמן הקצר שניתן להם ולהעביר עוד מנדט מפה לשם ומשם לפה. ונתניהו, כמובן, היה בפאניקה - לא רק שהקדים את הבחירות בעצמו, גם מנסים להחליף אותו, לא יאמן ממש. אבל יש גבול, ומישהו כבר צריך להציב אותו. התבטאות כזו לא רק שהיא גזענית ומכוערת, היא צריכה להיות לא חוקית.
לא זו אף זו, מיד הגיע אביגדור ליברמן והוסיף את הדובדבן הרקוב על הקצפת המקולקלת: "גם נתניהו יודע שאם הערבים נעים בכמויות אל הקלפי - רק ליברמן חזק יעצור אותם!". מה השלב הבא? מפחיד לחשוב.
כאמור, בארה"ב התבטאות כזו על שחורים לא הייתה עוברת בכזו קלות. ולהחליף את "הערבים" ו"ישראל" ב"יהודים" ואירופה" זה כבר קל מדי.
בכלל לא משנה מי בסופו של דבר ירכיב את הקואליציה, על דברים כאלה אסור לעבור בשקט, במיוחד כאשר עצם ההתמודדות בבחירות היא על האפשרות להנהיג את כ-ל אזרחי המדינה. כולם.
ספינים, סחרורים, ריקודים על הראש של הציבור - הכול בסדר וקביל. אבל יש גבול. והוא לא כל-כך דק, הוא די ברור - קוראים לו דמוקרטיה, או כמו שביבי קורא לו: מצביעים שנעים בכמויות אל הקלפי.