משה כחלון / צילום: תמר מצפי
ההימור המשמעותי ביותר בתהליך בניית הקואליציה הוא ההימור על השאלה הבאה: האם משה כחלון, תקוות הצעירים לדירה במחיר שפוי, ילך עד הסוף בדרישה שלו לקבל שליטה לא רק על רשות מקרקעי ישראל, אלא גם על מינהל התכנון במשרד הפנים, ומה יהיה פיצוי שיספק את שר הפנים המיועד אריה דרעי כדי לוותר על מוקד כוח כזה.
ברמה העניינית, ריכוז הכוחות המרכזיים בתחום הבנייה באחריותו של שר אחד, נשמע מבטיח: יד אחת מחזיקה ב 90% מהקרקעות, במערך התכנון ובמערך השיווק. כחלון איש אמיץ. הסיכון שהוא לוקח בהימור הזה הוא ענק, כי בעוד שנה יקומו עליו הזוגות הצעירים וידרשו לראות דירות זולות יותר - אבל בנייה זה לא סלולר, והתהליכים ארוכים מאוד.
הגדרת מצב מחירי הדיור כ"תקופת חירום" לא תמנע אזהרות בעלות משקל של הדוגלים באיזונים ובלמים, שיתריעו נגד כוח גדול מדי ביד אחת. הטענה תהיה, שבחיפזון הבנייה יוקמו שכונות בלי מוסדות ושטחי ציבור, כפי שהיה בתקופת קליטת העלייה הגדולה מרוסיה וכפי שבא לידי ביטוי בדו"ח מבקר המדינה.
במינהל התכנון רואים באיחוד הכוחות הזדמנות לממש רעיון ישן: לבצע שינוי אירגוני ולהפוך את מינהל התכנון לרשות, כמו המודל של רשות מקרקעי ישראל, ובאותה הזדמנות להעביר יותר ויותר סמכויות לוועדות המקומיות, על חשבון החלשה, עד כדי כמעט ביטול, של סמכויות הוועדות המחוזיות. כנגד זה יקומו צעקות על פוטנציאל השחיתות הטמון במגמה הזו, ויעידו כתבי האישום נגד ראשי הערים, מאהוד אולמרט ועד צבי בר.
ההימור הרווח כרגע בליכוד הוא, שתמורת ויתור על מינהל התכנון, ראש הממשלה יציע לאריה דרעי תמורה כלשהי, כנראה תפקיד של סגן שר במשרד האוצר.
אם מדברים על הימורים, כדאי לקחת ברצינות את ההימור המקובל בליכוד. אחרי הכל, לא רק הדמות המרכזית במפלגה הוא טייקון הימורים בינלאומי, אפילו אחרון חברי הכנסת שלהם הוא איש קזינו.