"בהקשרים של יחסי עבודה יש לפרש את חוק איסור לשון הרע באופן שייגן על הערכים שבבסיס החוק, אך מבלי לפגוע במרקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור 'מישפוט' יתר של כל התבטאות" - כך קבע לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין שבו הוא דחה ערעור של לירון אבידן, עובדת חברת פלאפון, שתבעה פיצוי בסך 50 אלף שקל בגין לשון הרע מהחברה ומהמנהל הישיר שלה לשעבר, שמסר לעובדים אחרים את סיבת פיטוריה, תוך שימוש בביטויים קשים כלפיה.
שופטי בית הדין הארצי, הנשיא יגאל פליטמן והשופטים לאה גליקסמן וסיגל דוידו-במוטולה, אמנם קיבלו את טענת העובדת כי האמירות שנאמרו אודותיה בנוכחות צוות העובדים בסמוך לפיטוריה - ובהן פירוט עילות פיטוריה, לרבות היעדרויותיה ואי-הודעה עליהן, תוך צורך להזעיק מהבית עבודים אחרים שיחליפו אותה - מהוות לשון הרע.
ואולם, הם הוסיפו וקבעו כי לנתבעים עומדות הגנות הפוטרות אותם מחיוב בלשון הרע, ובהם הגנת "אמת דיברתי" (אמת בפרסום). "זכותו וחובתו של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות", פסקו השופטים.
לדברי השופטים, "אף שהדברים שנאמרו, שייחסו לתובעת זלזול בעמיתיה והתנהגות באופן לא קולגיאלי, עולים כדי לשון הרע - עומדות לנתבעים הגנות החוק בדבר אמת בפרסום והבעת דעה. זאת שכן הדיווח לעובדים נועד לעצור תסיסה שהחלה להתעורר, לעצור את חרושת השמועות ולכוון את התנהגותם של העובדים, תוך הבהרת הצורך בסדרי משמעת תקינים".
פגיעה מכוונת
אבידן עבדה בברת פלאפון כנציגת לקוחות מאוקטובר 2007 ועד אוגוסט 2009, אז היא פוטרה מעבודתה על-ידי מנהלה הישיר באותה תקופה, אלעד גרגיר. סמוך לאחר פיטוריה הגישה אבידן תביעה בסך 50 אלף שקל מכוח חוק איסור לשון הרע לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד פלאפון ונגד גרגיר, בטענה כי בשני אירועים שונים שהתרחשו במקום העבודה נאמרו כלפיה אמירות בפרהסיה שמהוות לשון הרע.
האירוע הראשון התרחש מיד לאחר פיטוריה, אז זימן גרגיר את עובדי הצוות שעבדו עם אבידן ושטח בפניהם את טענותיו כלפיה, לרבות הטענה כי אבידן לא הייתה לויאלית כלפיהם, פגעה בהם במתכוון וזלזלה בהם.
האירוע השני שבגינו הגישה אבידן את תביעתה התרחש ב-24 באוגוסט 2009. לפי התביעה, בישיבת צוות שנערכה עם כל עובדי משמרת הבוקר, דיווח גרגיר פעם נוספת על פיטוריה של אבידן, תוך הבעת מורת-רוח במילים בוטות מדרך התנהלותה בכלל וכלפי חבריה לצוות בפרט. בין היתר טענה אבידן כי גרגיר אמר לעובדים האחרים שאבידן "זרקה זין" בעבודתה.
מניעה של אי-שקט וניכור
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתה של אבידן, בנימוק כי גם אם הדברים הקשים אכן נאמרו, וגם אם ראוי היה לומר אותם מבלי לנבל את הפה - מתקיימת לנתבעים הגנת "אמת דיברתי", הפוטרת אותם מאחריות בגין לשון הרע כלפי אבידן.
בית הדין נתן אמון בעדויות של עדי פלאפון וקבע כי אבידן הרבתה לאחר לעבודה ואף להיעדר ממנה, בחלק מהמקרים ללא הודעה מראש. בהתחשב בכך, בית הדין האזורי קבע כי הדברים שנאמרו על-ידי המנהל בנוגע לתפקודה של אבידן והתייחסותו לאיחורים ולחיסורים, שמשמעותם זלזול בעבודה ופגיעה באחרים, הם "אמת".
עוד נקבע כי קיים היה "עניין ציבורי" בפרסום, בכל הנוגע לציבור אליו כוון - הצוות שעבד עם אבידן - נוכח הצורך להסביר את פיטוריה ולמנוע תחושת ניכור ושרירותיות.
בית הדין האזורי לא הסתפק בכך, והוסיף וקבע כי מתקיימות לנתבעים אף הגנות נוספות מפני חיוב בלשון הרע. זאת, כיוון שלמנהל הייתה חובה למסור את סיבת הפיטורים באופן מידתי לצוות העובדים הכפוף לו, על-מנת למנוע היווצרות פחד ואי-שקט בלבם.
"הדברים שמסר אלעד לעובדים האחרים - גם אם ראוי היה שייאמרו בלשון עדינה יותר - נאמרו באופן סביב ומידתי ונועדו למטרה ראויה", סיכם בית הדין האזורי, ואף חייב את אבידן לשאת בהוצאות המשפט של פלאפון בסך 3,000 שקל.
באמצעות עו"ד אייל אבידן ערערה לירון אבידן לבית הדין הארצי לעבודה וטענה כי ממונה במקום העבודה, גם אם הוא זכאי להעיר לעובדיו - אסור לו לעשות זאת בדרך של דיווח לאחרים על מעשיה ולהלין בפניהם על מגרעותיה, זאת תוך שימוש בביטוים מסיתים ופוגעניים.
באמצעות עו"ד דן חי הצליחה פלאפון להוכיח כי לזכותו של המעביד עומדת הגנת "אמת דיברתי", לפי סעיף 14 של חוק לשון הרע. השופטים ציינו כי בנסיבות המקרה, הדברים שנאמרו אינם רכילות משמיצה אלא חוות-דעת עניינית על עובדת, שהייתה הצדקה בנסיבות העניין למסור אותה גם לעמיתיה ולא רק לממונים עליהם.
"לאור קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי על דרך התנהלותה של המערערת במהלך עבודתה, ולאחר ששוכנענו כי דבריו של המעסיק נאמרו בתום-לב ונופלים תחת ההגנות הקבועות בחוק - שוכנענו כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעתה של המערערת מכוח חוק איסור לשון הרע", סיכמו שופטי בית הדין הארצי לעבודה.
עו"ד דן חי