גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

קרנות / צילום: טינקסטוק

הקונספט של ריבית ריאלית שלילית זר לרובנו, אולי אפילו לכולנו. הכלכלה נעה סביב ההסכם שכסף שווה כסף. אם אני אפקיד 100 שקלים בבנק, או אתן אותם לממשלה או לחברה עסקית, משמע בעצם שאני מלווה אותם או מוכרת אותם תמורת החזר כספי מובטח. ככל שהסיכון גדול יותר אסכים להיפרד מכספי רק תמורת סיכוי להחזר גדול יותר.

כשהריבית שאנו מקבלים היא אפס או שלילית, המשמעות היא שמחיר הכסף הוא אפס או שלילי. דהיינו, הבנק, הממשלה, או חברה עסקית בעצם גובים ממני כסף תמורת השימוש בכספי, במקום לשלם עבור השימוש בו. תיאורטית, כשהריבית שלילית או אפסית עדיף לצרוך מאשר לחסוך, כי אם על כל שקל מושקע אנחנו נקבל פחות משקל בסוף התקופה אז עדיף היום לקנות יותר דברים ולחזור להשקיע כשהריבית תחזור לעלות.

הלוואי וזה היה קורה, כי אין מנוף חזק יותר לכלכלה מכך שאנשים קונים יותר. אבל כדרכן של תיאוריות, הן מאוד הגיוניות על הנייר אבל לא תמיד פועלות בשטח. אם בוחנים את התנהגותו של הצרכן האמריקאי בחודשים האחרונים מגלים שעל אף שהכנסתו הפנויה עלתה דרמטית סביב הירידה במחירי הנפט, הוא צורך דווקא פחות. ועל אף שהריבית בארה"ב אפסית, הוא חוסך יותר.

אנחנו חיים בעולם חדש

ב"עולם הישן", זה שהיה קיים לפני שהריבית ירדה לאפס, היינו שמחים אם אנשים היו חוסכים יותר. למעשה, אחת הבעיות הקשות של העולם הישן היתה שאנשים צרכו מעבר ליכולתם ובקושי חסכו, וזאת על אף שהריבית היתה מפתה והכסף לא היה זול. בעולם הישן, השקעה בנדל"ן היתה מיתרגמת לגידול בענף הבניה. בעולם החדש, השקעה בנדל"ן מיתרגמת לגידול בבועת הנדל"ן. בעולם הישן, השקעה במניות ובאג"ח היתה מיתרגמת לכסף זמין עבור החברות להשקעות, לפיתוח והגדלת הפעילות העסקית. היום, החברות הגדולות יושבות על הררי מזומנים שבמקרה הטוב משמשים כרית ביטחון בבנק, ובמקרה הפחות טוב משמשים לרכישה עצמית של מניות. תיאורטית, עם 200 מיליארד דולר בקופה חברת אפל היתה יכולה לממן במשך שנתיים את התקציב השוטף של מדינת ישראל, אבל היא מעדיפה לשמור אותם לעצמה שיעלו אבק וירטואלי וישחקו לאיטם על המדפים הוירטואלים של מחשבי הבנק.

החדשות הטובות הן שיש לא מעט חברות גדולות, קטנות ובינוניות שתחום פעילותן ממשיך לצמוח. אפילו אפל, על אף שהיא פועלת במישור מסוים כבנק מרכזי המוציא כסף מהמחזור, ממשיכה להגדיל את מכירותיה ואת רווחיה רבעון אחרי רבעון. עוד חדשות טובות הן שקברניטי הכלכלה הם מהכלכלנים הטובים בעולם. הם ערים לסכנה ונמצאים בתהליך מתמשך של בחינת אלטרנטיבות איך לא לשקוע לתסריט של יפן, כלומר, לשקוע למיתון של עשרות שנים.

בשורה התחתונה

אין ספק שאנחנו חיים בתקופה מורכבת והמשימה העומדת בפני קברניטי הכלכלה איננה פשוטה. אבל, בכסף הפרטי שלנו המסלול הכי בטוח הוא לדבוק בחוקי הכלכלה הבסיסיים, קרי להימנע מבועות, להתרחק מנכסים המתומחרים מאוד ביוקר, ולהגדיל פיזור. פיזור עדיין נותן את ההגנה הטובה ביותר בפני השינויים העשויים לחול בכל רגע בסביבת ההשקעה. החדשות הטובות באמת הן שהטכנולוגיה פותחת הזדמנויות בפני חברות קטנות ובינוניות שלא היו להן בעבר ושהשיפור הדרמטי במקורות המידע הגלובליים והפתיחות של השווקים הגלובליים מאפשרים רמות פיזור שלא ניתן היה אפילו לחלום עליהם בעבר.

הכותבת היא יו"ר IBI ניהול תיקים