"ראש העירייה פגע בצורה חמורה ובוטה באמון הציבור... והמעשים אינם מאפשרים להסתפק בעבודות שירות". דברים אלה נאמרו על-ידי הרכב בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שקיבל את ערעור המדינה נגד שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים לשעבר.
האמירה הזאת יפה גם לגבי שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עלית לשעבר, שהורשע בקבלת שוחד. גזר דינו - עבודות שירות, בלי קלון. גזר דין שיותר משהוא מקומם, הוא מעורר תמיהה גדולה.
מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדשטראוס, בהיותו עדיין בתפקיד, אמר שהשחיתות הגדולה ביותר במדינה קיימת ברשויות המקומיות. המבקר קבע שיש לתת עדיפות למאבק נגד תופעה זו. מאז היו כמה פסקי דין שמהם ניתן להסיק שדברים אלה הופנמו. אבל היו גם אחרים. לחיאני היה אחד מהם, והשני הוא גפסו.
נימוקים מביכים
איך הצליח השופט לכתוב שראש עיר שקיבל שוחד אין עליו קלון? שאינו ראוי למאסר? זה עוד מקרה שבו השופט קובע שהמקרה "חמור מאוד" - ולאחר מכן נותן גזר דין קל מאוד. בין השאר מביא השופט לזכותו של גפסו את העובדה שהמשפט התארך זמן רב. מה זה קשור לשוחד?
לגבי הקלון, השופט הסביר כי אין צורך לקבוע זאת, שכן הקלון גלוי על פניו, מעצם המעשה. אתם מבינים? אם יש ממש בנימוק זה, אז צריך לבטל את כל עניין הקלון, שכן הוא תמיד "גלוי על פניו". השופט כנראה אינו מבין שמדובר במונח משפטי הקשור לדרכו הציבורית של האיש, ובעניין זה מה שקובע הוא לא מה שגלוי על פניו - אלא מה שקובע בית המשפט.
אין טעם להכביר מילים, לא יכול להיות ספק שהפרקליטות תגיש ערעור, ואז יתברר שגזר הדין מופרך. כפי שקרה לגבי לחיאני, וגם גפסו ייכנס לכלא, כפי שראוי לו.
הקשקושים
גפסו, לאחר פסק הדין: "אני אזרח שומר חוק, אני חושב שכולכם יודעים את זה, אני מכבד את החוק". קשקשן.
לחיאני, לאחר ההחלטה נגדו בערעור: "מה שבורא עולם עושה זה טוב". ובכל זאת: "אני מתכוון לערער". למה? אם זה טוב - למה לערער, ועוד על מעשי בורא עולם? קשקשן.
שניהם, גפסו ולחיאני, משוכנעים שיחזרו לנהל את עריהם. במקרה זה לא מדובר בקשקוש. אני חושב שהם יודעים משהו שגם אנחנו כבר יודעים, במיוחד לאחר הבחירות הכלליות האחרונות.
ובעניין השופטים
פסקי דין מעורערים הם עניין קשה לבעלי הדין, לציבור ולמערכת המשפט. כדי להקטין את ממדי התופעה, ראוי ונכון לבדוק אם שופטים שמנפיקים פסקי דין כאלה ראויים לשבת על כס המשפט.