רביב דרוקר / צילום: איליה מלניקוב
"המקור" - עונה חדשה, יום ג' 21:00, ערוץ 10
את דעתי על "המקור" ועל האיש שמאחוריה, רביב דרוקר, כתבתי כאן כבר לא אחת: לא בכדי נבחר לתוכנית שם כה מחייב שמרמז לאחד מיסודות העיתונות החופשית שדרוקר והערוץ שלו הם מנושאי דגלה.
ובכל זאת, ערב פתיחת עונה חדשה שלה, צריך לבדוק לא רק את איכותה של "המקור", אלא גם את השפעתה - מדד מרכזי לחשיבותה.
חלק א' מהתחקיר "הלבנוני" שישודר הערב, מפגיש, אם כי לא פנים אל פנים, את הגיבורים (עם מירכאות או בלעדיהן) של מלחמת לבנון השנייה. זו שהתחילה באירוע חטיפה, ונגמרה - למרות רצון כן של עיתונאים-מטעם להציגה כהצלחה גדולה - עם הזנב בין הרגליים.
בעורף הישראלי ("חיפה ובעד בעד חיפה" כמו שהבטיח חסן נסראללה - וקיים) ישבו ישראלים במקלטים ולא האמינו למראה עיניהם: שנים מוכרים להם מערכות אזרחיות כושלות בשם המוכנות הצבאית למלחמה (שהיא "לקח" כזכור ממלחמת יום כיפור) - והנה מתברר שיחידות מילואים שלמות זקוקות לג'ריקנים, אלונקות ומזון כתרומה מאנשי עסקים.
שנים מספרים על זרועו הארוכה של צה"ל - והנה הימים הופכים לשבועות, וצה"ל לא רק שמפציץ "פול גז בניוטרל", אלא אף בכל פעם שהוא נכנס רגלית לשטח - חוטף מנה אחת אפיים, במה שנראה כמו כשל מערכתי שחוצה את הצבא, מהרמטכ"ל (שלפחות הצליח להיפטר מניירות הערך שלו בזמן - גם זה משהו) ועד אחרון מפקדי השדה, שמפעיל את כוחותיו כאילו הוא במשימת שיטור בחברון ולא בחיזבאללה-לנד.
מה הפלא שקברניטי המלחמה הכושלת ההיא מנסים לשווק לנו את כמעט 9 שנות השקט מאז (שבהן רובע דאחיה נבנה מחדש, ארסנל הטילים של החיזבאללה מכסה את כל שטח מדינת ישראל, ופיקוד העורף מדבר על תרחיש עתידי של מאות הרוגים מטילים בעורף - אבל העיקר ששקט בינתיים).
מאחר שהשקט נתפס כהצלחה, צצים במהירות אבותיה הרבים, אלה שמיהרו לנטוש בשעתו את הכישלון היתום. אפילו עצם "קרב הגרסאות" בין אולמרט, חלוץ, פרץ והאחרים הוא סימן לריקבון בצמרת.
יכול להיות שיש כאן צדק פואטי מסוים: אחד בדרך לכלא, שני עשה מאז למערכות כלכליות ואזרחיות את הנזק שעשה לצה"ל, ושלישי הפך ממועמד לראשות הממשלה להערת שוליים בפוליטיקה המקומית. ספק אם הצדק הזה מנחם את המשפחות השכולות (גם של נפגעי המלחמה הבאה שמבטיחים לנו אי-שם בקיץ).
ומכאן לחשיבותה של "המקור", שלמרבה הצער, למרות איכותה, אינה רבה. דרוקר הוא כמו כוכב רוק בערב קריוקי, כמו מלך השערים של קבוצה שיורדת ליגה: זה לא רק שהצופים (הפוטנציאליים) שלו מסרבים להשתכנע, הם אפילו מסרבים להקשיב, מעדיפים להשלות את עצמם שיש על מי לסמוך - אולי האשליה היחידה שדרוקר מתעקש כבר שנים לנפץ.