ספרים
הטוחן המיילל, ארטו פאסילינה, הוצאת עם עובד, 265 עמ'
הסופר: יליד פינלנד, 1942. ספריו תורגמו ל-27 שפות ונמכרו ביותר מ-7 מיליון עותקים.
הספר: הגיבור של פאסילינה הוא אנטי-גיבור שצובט לך בלב מהרגע הראשון. הימים הם פוסט מלחמת העולם השנייה, וכולם בכפר הפיני שבלפלנד מותשים נפשית. אבל זה לא תירוץ לכך שאינם יודעים לקבל את האחר, השונה, זה שמיילל בלילות. קשה לסלוח על היחס שהם מעניקים להוטונן, שמפעיל עבורם את הטחנה והמנסרה ומפגין כישורי נגרות והישרדות מרשימים.
הוטונן מופיע בספר גם בכינויים הטוחן והמתבודד - לעתים שלושת השמות מופיעים בפסקה אחת, כאילו פאסילינה לא החליט איך להתייחס אל הגיבור שלו. למעשה, בכך הוא מעניק לו חיים רב-ממדיים, ומשחרר אותו מחד-הממדיות שמשווים לו תושבי הכפר. לדידם הוא המשוגע שיש לסלק. מזל שיש כמה דמויות שעוזרות לו לאורך הדרך, כמו היועצת החקלאית, השוטר פורטימו (כן, דווקא נציג החוק), יועץ הנדל"ן המתחזה לחולה נפש והדוור השיכור.
שורה לזכור: "כל כך מאוהב היה עד שנתקף כאב רגליים: הוא התקשה לשבת בשקט" (עמ' 202).
שורה תחתונה: מעורר חמלה, סוחט רגשית, אבל שווה קריאה.
צקורו טזאקי חסר הצבע, הרוקי מורקמי, הוצאות כתר וזמורה ביתן, 289 עמ'
הסופר: נולד ב-1949 בקיוטו. התחיל את הקריירה כבעלים של מועדון ג'ז וכמתרגם ספרים.
הספר: חמישה חברי נפש גדלים יחד בנגויה. אחרי התיכון עובר אחד מהם, צקורו טזאקי, לטוקיו, כדי ללמוד הנדסת רכבות. בהתחלה נשמר הקשר בין כולם, אבל יום אחד הם אומרים לו: אל תבוא יותר. מרוב הלם הוא לא שואל מדוע.
צקורו הופך זאב בודד, שמעדיף שחייה בבריכה ומבקר בתחנות רכבת כשם שאחרים מבקרים באולמות קונצרטים או באירועי ספורט: זה מה שמרגיע אותו. 16 שנה הוא מסתובב עם המשא הכבד, עד שבחורה אחת מפצירה בו לסגור את החור הרגשי, ונהג מונית מספק לו את אמרת השפר 'חופש וחברים הם שניים מהדברים הנפלאים ביותר בחיים'.
כך מתחילה סדרת מפגשים עם העבר, שלתוכם משבץ מורקמי סיפורי משנה, שלא קשורים לעלילה המרכזית, ופריטי טריוויה מעניינים. מי שיחפש ביוטיוב את היצירה של ליסט שמוזכרת בספר שוב ושוב, כבר ימצא אותה עם שמו של הסופר, כאילו היה הוא חלק ממנה.
שורה לזכור: "חשיבה היא כמו זקן. עד שמתבגרים היא לא צומחת" (עמ' 47).
שורה תחתונה: מסע בנפתולי הנפש היפנית הבודדה.
קזנובה סיפור חיי, גיאקומו ג'ירולמו קזנובה, הוצאת אסטרולוג, 575 עמ'
הסופר: גדול המאהבים הוונציאני חי בין השנים 1725-1798, ובזכות הקסם שלו הצליח לפרוץ חומות מעמדיות והפך מקורב לחצרות בני המלוכה והאצולה באירופה.
הספר: הוא התמכר למושא האהבה הנשי, הפך את תהליך ההתאהבות לדת, וניהל יחסים עם כ-130 נשים - שאת חסדיהן קנה בכסף או בטובות הנאה. חלקן הדביקו אותו במחלת מין, אך הוא נשאב למערבולת היצרים והתקשה לצאת ממנה. "כל חיי נועדתי להיות קורבן לחושיי הרגשיים", כותב קזנובה באוטוביוגרפיה שלו, ומגלה שאת חייו התחיל דווקא כעוזר כמורה בכנסייה של סנט סמואלס. היש שינוי גדול מזה?
ממרום גילו הוא מספר על התאהבויותיו, ועל טיפשותו כאדם צעיר, שהובילה אותו אל הפונטה דה סוספירי (גשר האנחות) ומשם לבית הכלא. אומרים שנשים רבות עמדו אז מתחת לגשר ובכו, אך הוא לא מתייחס לכך, ומעדיף להרחיב על תוכניות הבריחה שלו. גם אם לא מאמינים לכל מילה שלו, תעלוליו הם חוויה מהנה.
שורה לזכור: "אדם אשר נכלא לבדו מעדיף את הגיהינום, ולו לשם מעט חברה" (עמ' 201).
שורה תחתונה: בגשר האנחות כבר הייתם?
לזרוק את התוכנית העסקית. נדמה שכבר קראנו ושמענו - אולי יותר מדי - על המנוע שמניע את גלגלי החיפוש של לארי פייג' וסרגיי ברין. אז למה לקרוא את 266 העמודים של 'גוגל - כך זה עובד' (הוצאת מטר)? כי את הספר הזה כתבו המנכ"ל המשמעותי ביותר שהיה להם (כיום יו"ר), אריק שמידט, ומפתח המוצרים שמייעץ לפייג', ג'ונתן רוזנברג.
בהקדמה לספר כותב פייג' שחברות רבות מסתפקות בשינויים מעטים והדרגתיים, אבל זה בדיוק מה שמוביל לאובדן הרלוונטיות שלהן - שינויים צריכים להיות מהפכניים, חוזרים ומהירים. זה התנאי להצלחה, ולכן כדאי שכמה שיותר מהעובדים שלך יהיו חיות-למידה שאוהבים שינויים גדולים. במקום להכין תוכנית עסקית מובנית 'כמו פעם' (הם ממש נגד זה), אתה צריך לעוף עם הרעיונות שלך. אחרי הכול, טעויות הן כבר לא עסק יקר 'כמו פעם'.