1. אלישע לוי כנראה לא שמע על חיל התותחנים הבריטי, אבל אתמול (ד') הקבוצה שהוא הדריך הצליחה להעלות מהאוב את גמר הגביע 1943: הפועל ירושלים הובסה על-ידי החיילים האנגלו-סקסים 7-1. אמש, מכבי ת"א ניצחה את הפועל ב"ש בתוצאה הכי גבוהה מאז במשחק הגמר של המפעל. תוצאה של טניס, ועוד ב-90 דקות (מה 90, אחרי שעה ושתי דקות של כדורגל כבר כבש ראדי את השישי). אפילו בפנדלים אף קבוצה לא ספגה שישייה בתולדות גביע המדינה הישראלי.
אם אתם לא אוהדים את מכבי, אז המחזות בסמי עופר אתמול לא היו פשוטים לצפייה. 18 שנה אוהדי ב"ש מחכים לתואר, רובם בוודאי לקחו אתמול יום חופש מהחיים לכבוד מאורע השיא של העונה. אבל חצי שעה לפני שריקת הסיום אתמול, רובם כבר התפנו הביתה אל עבר הנסיעה הארוכה והמדכדכת דרומה. הם הלכו בדממה מחוץ למגרש, מסרבים לעכל את עוצמת ההשפלה. ילד קטן, אולי בן 5, מירר בדמעות והטיח את הצעיף האדום ברצפה. אפשר כמובן להפסיד למכבי הגדולה והעשירה, גם כשהיא עולה בלי הבלמים שלה. זה הגיוני. אבל ככה? איפה הרוח שאוהדים, כל אוהדים - רוצים לראות מהקבוצה שלהם? האימפוטנציה המנטלית החמורה הזאת היא הכתם הגדול ביותר מבחינת אלישע לוי.
היה נורא קל להיכנס בשבוע האחרון באלונה ברקת ובמהלך הבאמת לא אידיאלי שלה להודיע על סיום עבודת המאמן ימים ספורים לפני גמר הגביע. הרי איך שלא מנתחים את הדברים - אי אפשר לאתר יתרונות במהלך כזה. במאקרו של הדברים, ככה לא מתנהל מועדון מקצועני. במיקרו - מה בסך הכל עשתה ברקת? את המהלך הכי מתבקש: להחליף את המאמן הלא-יוצלח, שמשום מה מאותרג על-ידי התקשורת. אולי כי הוא בחור נחמד (בלי ציניות - הוא באמת כזה). אבל אלישע גמר את הסוס שלו עוד הרבה לפני שפאקו וראדה פריצה מעכו אותו ללא רחמים.
אולי זו נשמעת כמו אמירה מעט מרחיקת לכת, אבל אלו העובדות: בשתיים מתוך שלוש העונות שלו בבירת הנגב - אלישע נכשל. אין דרך נעימה יותר לתאר עונה ראשונה שמסתיימת מהינצלות מירידה במחזור האחרון. בעונה השנייה אלישע הצליח לגרום לב"ש לטפס עד למקום השני ולהפוך לכוח בצמרת הכדורגל הישראלי, וזו כמובן הייתה הצלחה - אבל היא לא מונפה בשום צורה: למרות שהעונה ברקת העמידה לטובת המאמן תקציב שיא, למרות שהיא הנחיתה לו בקיץ האחרון עוד ליגיונרים ועוד זרים מצוינים בסגל - ב"ש נחלשה.
מאירופה הקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון לקבוצה בשם RNK ספליט שלקחה העונה 37 נקודות ב-34 משחקים בליגה הקרואטית החלשה. 63% הצלחה בליגה אשתקד הידרדרו להם אל 57.8%. זה לא רק שאין גניבת אליפות ממכבי (ומקבוצה עם תקציב משולש משלך, אתה יכול רק לגנוב אליפות, לא לקחת) - אפילו אין תחרות מינימלית עם הצהובים. ב"ש תחת אלישע לא הצליחה לפתח קילר אינסטינקט בסיסי: כמו אשתקד, גם בעונה הנוכחית היא ספגה בכל מפגשי המאני-טיים נגד מכבי ת"א בבלומפילד שער בחמש הדקות הראשונות. אימפוטנציה מנטלית שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, עד שהיא מתפוצצת בגמר גביע אחד לכדי תוצאה שתיכנס לדברי הימים של הכדורגל הישראלי.
אימפוטנציה מנטלית זה משהו ש"הצליח" להנחיל אלישע לפרקים גם בקבוצתו הקודמת - מכבי חיפה. באותה נשימה שבה מוזכרות שתי האליפויות שבהן זכה, צריך להדגיש גם את שלושת גמרי הגביע אליהם הוא העפיל עם הקבוצה - ובכולם קיבל בראש; את הקריסה, כמו מגדל קלפים - בשנה בה אבדה האליפות להפועל ת"א למרות יתרון לאורך כל העונה, גם לאחר הקיזוז; את קמפיין ה-0 נקודות וה-0 שערים המביש בליגת האלופות.
עד שהגיע למכבי חיפה, אלישע לוי לא אימן בקבוצות גדולות. הוא היה המאמן של סרטי המלחמה, הוא בנה על זה את הקריירה שלו. עושה רושם שאחרי המפלה אתמול - את תפקידו ההיסטורי במועדונים שרצים לתארים - הוא סיים. קשה יהיה למצוא את הבעלים שייתן לו לשחק עם כסף גדול.
2. זה נורא לא אופנתי לחלל את קודש הקודשים ולהגיד מילה רעה על ג'ורדי קרויף. אבל אם הוא באמת רוצה עכשיו להחליף את פאקו, שזכה בטרבל - אז ברור שהשיקול לכך הוא אישי, ואינו מקצועי. אסור לגעת במאמן שזוכה בטרבל - ופאקו בעצמו הזכיר את הסיפור עם יופ היינקס ובאיירן מינכן (מה שפאקו לא הזכיר, אך אולי היה צריך: אפילו פפ גווארדיולה האלוהי לא הצליח לדגדג את ההצלחה הזאת של היינקס).
זה נכון גם בגלל שההכנות למוקדמות ליגת האלופות נפתחות בעוד פחות מחודש, ולהביא עכשיו מאמן חדש עם אג'נדה חדשה - זו טעות פטאלית. אבל גם בגלל אקסיומה עסקית פשוטה: בעלי השליטה בחברה בורסאית לעולם לא יפטרו מנכ"ל שמגדיל את הרווחים במאות אחוזים - אפילו אם הוא לא בא טוב בעין ליו"ר הדירקטוריון. במילים אחרות: זה הזמן של גולדהאר, שנראה מאושר אתמול עד הגג מההישג הענק - להבהיר להולנדי, שהתחיל טיפה לעופף - את מקומו.
