הפסטיבל סביב כחלון: אילו סמכויות יש לשר האוצר בנושא הגז?

לא ברור האם לשר כחלון יש בכלל סמכויות פורמליות בתחום הגז, כך שגם אם הוא מאוד רוצה בכך - לא היה לו מה להעביר לראש הממשלה ■ באוצר סרבו לגלות אילו סמכויות הועברו לנתניהו ■ ומה חושב האיש שאמור להגן על המדינה בבג"ץ בעתירות נגד הסכם הגז?

משה כחלון / צילום: רויטרס
משה כחלון / צילום: רויטרס

"שר האוצר הודיע לכל הגורמים הנוגעים בדבר, ובכללם גם ליועץ המשפטי של משרד האוצר, כי סמכויותיו כשר האוצר בתחום זה יועברו לראש הממשלה" (מתוך הודעת דובר האוצר, 26 במאי, 2015).

כולנו יודעים ששר האוצר משה כחלון העביר השבוע את סמכויותיו בתחום הגז לראש הממשלה. תילי תלים של פרשנויות והגיגים נשפכו סביב המהלך הזה של כחלון: האם פעל נכון כשהעביר את הסמכויות? האם העברת הסמכויות לנתניהו לא תפגע בעמדת הממשלה? האם היה צריך להעביר את הסמכויות לשר אחר, או אולי למנכ"ל משרדו? אבל אני מוכן להתערב שאף אחד, כולל האדונים כחלון ונתניהו, לא יודע על אלו סמכויות מדובר. למעשה, לא ברור האם לשר כחלון יש בכלל סמכויות פורמליות בתחום הגז, כך שגם אם הוא מאוד רוצה בכך לא היה לו מה להעביר לראש הממשלה - ובטח שלא להודיע על כך באמצעות דוברות האוצר.

נכון, כחלון סומן בתקשורת - ובהסכמתו המלאה - כאיש שאמור לפרק את מונופול הגז. כך חשב, אולי, גם דיויד גילה בתמימותו, כשמיהר להיפגש עם כחלון לפני הודעת ההתפטרות הדרמטית. אבל הממונה על ההגבלים העסקיים אינו כפוף לשר האוצר. רשות ההגבלים שייכת אדמיניסטרטיבית למשרד הכלכלה. שר הכלכלה הוא זה שממנה את העומד בראשה ואת האיש שיחליף את גילה. נכון, אגף התקציבים באוצר מילא תפקיד מרכזי בגיבוש טיוטת ההסכם בין המדינה ליזמי הגז - אותו הסכם שבעטיו התפטר גילה, אבל הצוות שגיבש את ההסכם התכנס לבקשתו של ראש הממשלה. הממונה על התקציבים אמיר לוי שהיה חבר מרכזי בצוות, לא פעל לפי הנחיות שר האוצר אלא בעצמאות מלאה.

ברור ששר האוצר הוא גורם חשוב ורלוונטי גם במשק הגז. לעמדותיו יש משקל בעיני הפקידים, שהם כידוע בעלי הסמכות האמיתיים בממשלה. השר גם יכול ליזום מהלכים כמו הצעות חוק או מינוי ועדות, כפי שעשה למשל יובל שטייניץ, אבל סמכויות בפועל אין לו, מה שהופך את הודעת דובר משרד האוצר השבוע למוזרה. ליתר ביטחון פנינו לאוצר וביקשנו לדעת אלו סמכויות הועברו משר האוצר לראש הממשלה, בתשובה הופנינו לדוברו האישי של השר שהעדיף שלא להגיב.

שר האוצר הקודם יאיר לפיד בקושי נגע במהלך כהונתו בענייני הגז. הדבר היחיד שעשה היה למנות את מנכ"לית משרדו יעל אנדורן לראשות צוות עבודה בנושא מיסוי עסקאות לייצוא גז. שטייניץ שכיהן לפניו היה מעורב מאוד בתחום הגז, אבל רק מפני שיזם את הקמת הוועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שחוללה רפורמה במשטר המיסוי של רווחי הגז. שטייניץ, אני משוכנע, ישמח מאוד אם נתניהו יחליט "לסגור מעגל" ולהעביר אליו את סמכויות הגז הלוהטות שקיבל משר האוצר. השאלה האם יש בכלל סמכויות כאלה איננה רלוונטית כמובן. מה שחשוב כאן זה התואר שיכול להתלוות לסמכויות האוויר האלה: משהו כמו "שר-העל לענייני גז", "שר הלוויתן", או "השר האחראי על המו"מ עם יצחק תשובה". בבזאר התארים והכיבודים שמתנהל בימים אלה זו יכולה להיות סחורה חמה.

אלא שכרגע נראה שנתניהו מאוד נהנה לעסוק בעצמו בענייני הגז. ההתייחסות האישית שלו השבוע בכנסת להודעת ההתפטרות של הממונה על ההגבלים העסקיים זקפה לא מעט גבות. "גילה היה היחיד שהתנגד למתווה משק הגז", הכריז נתניהו מעל דוכן הנאומים במליאת הכנסת. ממתי ראש הממשלה מתייחס כך להתפטרות של רגולטור, שכלל לא כפוף אליו? נתניהו הרי לא היה חולם לומר משהו על אסתר דומיניסיני שהתפטרה אף היא השבוע מניהול רשות בתי החולים הממשלתיים. המסקנה המתבקשת היא שנושא הגז קרוב במיוחד לליבו של ראש הממשלה. מישהו נזכר השבוע שגם בעבר גילה נתניהו מעורבות יוצאת דופן, שלא לומר מנהיגות ממש, בסוגיות מרכזיות הקשורות לגז. זה היה כשהממשלה התבקשה להחליט האם להתיר ליזמים לייצא גז - וכמה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, סבר אז שאין זה ראוי שהממשלה תקבל החלטה כה חשובה וגורלית לעתיד המשק, והמליץ ללכת לכנסת להליכי חקיקה. נתניהו בחר להתעלם מההמלצה ובדיעבד התברר שצדק: בג"ץ זרק את העתירות נגד יצוא הגז בתוך פחות מיממה.

גם הפעם צפוי בג"ץ להידרש להתערב בענייני הגז. מתנגדי ההסכם עם תשובה ונובל לא יחמיצו הזדמנות לעתור נגדו ויבנו על תמיכתו של גילה. הזרקורים יופנו שוב לליכט שיתבקש להגן פעם נוספת על המדינה. ליכט, מי ששכח, היה זה שהתחיל את כל הבלגן כשפרסם לפני חצי שנה נייר עמדה לא משפטי שבו הזהיר כי מונופול הגז צובר כוח רב מדי ועלול אף להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה. שבוע אחרי שנייר העמדה של ליכט התפרסם, החליט גילה לעשות את הפליק-פלאק המפורסם שלו, והשאר היסטוריה. כיצד ינהג ליכט הפעם? בחצי שנה שעברה הפך ליכט למומחה לא קטן לענייני גז כחבר מרכזי בצוות שגיבש את טיוטת ההסכם עם מונופול הגז. עמיתיו לצוות משוכנעים שהפעם ליכט יגן בלב שלם בבג"ץ על ההסכם ועל הממשלה. "הוא בסך הכול רצה שיתקיים דיון אמיתי בהשתתפות כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים לגיבוש מדיניות למשק הגז - וזה בדיוק מה שקרה", אמר השבוע אחד מחבריו.