האמן האמריקאי המצליח ריצ'רד פרינס מסעיר בשבוע האחרון את הרשת, לאחר שיצירות אמנות שלו, הדפסי צילומים המועתקים מצילומים של אחרים שאסף באינסטגרם, נמכרו בגלריה גגוזיאן בניו-יורק בכ-90 אלף דולר.
רבות מעבודותיו של פרינס מאז שנות ה-80 עוסקות ב"ניכוס" חומרים שיצרו אחרים. כך נהג בפרסומות מאצ'ואיסטיות למרלבורו במגזינים (ואף זכה בתביעה שהגיש נגדו צלם פרסומת). כך יצר את סדרת ה"אחיות" הסקסיות שלו, שציטטו מעטיפות רומנים זולים ונמכרו במיליוני דולרים. זוהי ההערה שלו על החומרים הוויזואליים ש"מתגלגלים" בעולם ומגדירים את התרבות החזותית שלנו. וגם כשהעולם עובר לרשת ולמובייל, הוא נוהג כהרגלו.
כשפרינס מוסיף שורת תגובה משלו לדפי האינסטגרם שחמד, הוא הופך לשותף ליצירתם. כאשר הוא מחליט להדפיסם בפורמט גדול הוא יוצר יצירה מקורית משלו, וכאשר הגלריה מציגה ומוכרת אותה האספנים נותנים אישור סופי לאמנות שלו. אישור בשווי של 90 אלף דולר.
בסוף השבוע נקטה אחת מ"מקורותיו" באינסטגרם, חברת דוגמניות אלטרנטיבית בשם SuicideGirls, פעולת נגד של ניכוס מחדש, והציעה למכירה את ההדפס שלה - אותו הדפס בדיוק כמו של פרינס בגגוזיאן, עם עוד תגובה משלה אחרי שלו - במחיר של 90 דולר. אתר ארטנט.קום, למשל, דיווח על פינג-פונג הניכוסים הזה והצהיר שהזמין עותק מהצילום.
עולם האמנות מונע על-ידי סטנדרטים שונים. אחד מהם הוא היצע וביקוש, המגדיר את רמת המחירים האסטרונומית של עבודותיו של פרינס.
סטנדרט אחר הוא היחס למקור לעומת העתק, ובמקרה של צילום או הדפס - לעותק מאושר על-ידי האמן לעומת עותק פיראטי. אך מה בקשר לקוד הכבוד של אמנים לזכויות היוצרים של עמיתיהם? ניכוס וציטוט באמנות היא פרקטיקה מקובלת, שמנהלת דיאלוג עם עבודות המקור, מעניקה להן קונטקסט חדש ואף מעלה את הדיון לגביהן כחלק מעולם של סחורות ושל ריבוי מצגים.
פרינס וחסידיו יטענו, שהאינסטגרם הוא מעין מרחב ציבורי והתמונות המוצגות שם (ובמדיה החברתית בכלל), משותפות שוב ושוב, עוברות מניפולציות חופשיות של הצופים והמגיבים ומנותקות מהאתיקה של זכויות יוצרים.
למעשה, פרינס נוהג בצילומים ככל אמן העובד עם חפצי "רדי מייד" - כשהוא עושה שימוש בחומרים מן המוכן. במקרה של Suicide Girls, למשל, העניין הציבורי בהורדות הידיים (והתמונות) מול פרינס, הוסיף לאתר פרסום וטראפיק שבוודאי לא הזיקו לו.
ארטנט מצטט דובר מטעם אינסטגרם שאמר ל"וושינגטון פוסט" שבמסגרת הפלטפורמה של אינסטגרם זכויות היוצרים מוגנות, מיוחסות באמצעות תיוג וניתן לפנות לחברה בבכל מקרה של הפרה. אבל ידה של הנהלת החברה נעצרת כשהחומר זולג מהמרחב הווירטואלי לעולם הממשי, או ליקום המקביל של עולם האמנות. וכאן, בינתיים, פרינס הוא המלך.