"ההפתעה העיקרית היא שתהליכים שראיתי בבורסות שעבדתי בהן בעבר, הם לא מסובכים ויכולים להתבצע במהירות, פה לוקחים הרבה זמן, וזה בעייתי". כך אמר היום (ג') יוסי ביינארט, מנכ"ל הבורסה, בוועידת שוק ההון של "גלובס", במסגרת שיחה שקיים עם רו"ח צבי שיף, שותף וראש האשכול הפיננסי BDO זיו האפט.
ביינארט הסביר כי הסיבות לכך הן בעיקר מבניות. "כמעט כל דבר שהבורסה רוצה לעשות היא צריכה את אישור רשות ני"ע, כמו בעולם, ובהרבה מאוד דברים אישור ועדת הכספים ולפעמים חקיקה. צריך לקחת זאת בחשבון, שכל דבר שרוצים לעשות לוקח בין כמה חודשים לכמה שנים. בגלל זה מהססים לפני שמבצעים משהו, וזה לא טוב. בבורסה בשיקגו לדוגמא, משיקים הרבה מאוד נגזרים, ומה שעובד נשאר. פה אי אפשר לעשות זאת. לנו יש נטיה שאם משיקים משהו אז יש טראומה, וצריך להיפטר מזה".
- מה עוד הפתיע אותך כשאתה מסתכל לאחור, שנה וחצי לאחר שנכנסת לתפקיד שלא ידעת כשנכנסת אליו?
"אחד הדברים שהפתיעו אותי זה המרכזיות של הבורסה. כל דבר שאנחנו עושים מעניין את כולם. הבורסה צריכה להיות מנוע צמיחה אם היא עובדת כמו שצריך, לכן כל צעד שעושים כולם מסתכלים. לכל אחד יש דעה, וזה אחר מאוד. מה שהכי הפתיע אותי זה הייתה החזרה, שהייתה קלה יותר ממה שחשבתי".
- יש הרבה הבדלים בין השוק האמריקאי לישראלי. מה ההבדל העיקרי ביניהם?
"השוק האמריקאי הרבה יותר מגוון. יש כמות אדירה של מכשירים. מצד שני, השוק האמריקאי, וגם האירופאי, התפיסה שם מטילה הרבה יותר אחריות על השוק והמשקיע. יש שם רגולציה, והיא מאוד יסודית, אבל יש הרבה אחריות על המשקיע, וכשמישהו מתנהג לא כמו שצריך, העונש כבד, לכן יש הרתעה. השילוב של שניהם גורם לכך ששחקנים ובורסות יכולים לעשות יותר דברים. נובע מתפיסה שמי שמבין הכי טוב מה קורה בשוק ההון זה השחקנים בשוק ההון".
- כולנו זוכרים את 2007, שהייתה שנת שיא בפעילות הבורסה. כשמסתכלים היום אחורה, נראה חלום רחוק. איפה טעינו?
"יש תהליכים טבעיים. חברות באופן טבעי נמחקות, נקנות, מגיעות לסוף דרכן. הבעיה היא לא שהן נמחקות, אלא שאנחנו צריכים להביא חברות חדשות. אם מסתכלים על כלכלת ישראל ושואלים מאיפה יבואו החברות, רואים תופעה לא ברורה. בישראל אין בעצם חברות גדולות. אין גם הרבה חברות תעשייה גדולות. השאלה היא מה תפקידנו. אני מאמין שהבורסה צריכה לספק את החיבור בין הכסף לשכל, ואם יש בישראל כמות אדירה של חברות קטנות וחברות בצמיחה, אבל לצערי שוק ההון לא נותן להן את הפתרונות שהן צריכות.
"נוצרים מאות סטארטאפים בשנה. חלק גדול מהם לא מצליחים, אבל הזמן הממוצע שלוקח להם להיכשל הוא 4 שנים. זה אומר שיש להם מספיק כסף להתקדם. השאלה היא אם באמת מה שקורה לאותן חברות ששוק ההון לא נותן להן פתרון, אם הן נמכרות כי אין להן אלטרנטיבה, אז זה אומר שכשלנו. זה השינוי שאנחנו רוצים לעשות. זה שינוי שאומר שהבורסה צריכה להסתכל על חברות בצמיחה. השירותים שאנחנו נותנים והרגולציה שאנחנו מפעילים צריכות להשתנות. הן צריכות לעבוד תחת סט רגולטורי קל יותר. ניתן להן שירותים נוספים, תהיה עליהן אנליזה של חברה בינלאומית שיוכל לשמש משקיעים. סט של שירותים שיספק להן סביבה נוחה יותר. בארץ יש יותר הפצה מחיתום, צריך גם את זה לתקן. אני מאמין שהדברים האלה ישנו את התמונה. מימון האנליזה יגיעו מכמה מקורות. זה ייתן ביסוס מספיק טוב לדעת מי החברה. זה מודל שניסו אותו בכל מיני מקומות בעולם".
- מדברים הרבה על עידן הרשתות החברתיות ומימון המונים. האם הבורסה לא צריכה לייצר מימון המונים?
"הרעיון של גיוס המונים זה מועדון כזה או אחר, שההשקעה מתבצעת כי האנשים יש להן דעה על מה שקורה. זו לא העבודה שלנו. הרעיון שאנחנו נהיה הפלטפורמה זה לא מתאים".
- הבנקים כעושי שוק בתחום המניות. לדעתך צריך לאפשר להם?
"צריך לשנות את המצב, זו טעות. בכל העולם זה נהוג ומאפשרים להם לעשות שוק. זה שירות ומאפשר נזילות. זו החלטה של הפיקוח על הבנקים. צריך להגיד שזה בסדר ויש דרכים לעשות זאת. אין שום סיבה שלא יהיה בארץ".
- הארכת שעות המסחר בבורסה, טוב או רע?
"לא ברור. אבל מסחר בימי שישי זה טוב, משום שיש בעיה של חשיפה, בעיקר במניות הדואליות".
פאנל "חגיגת גיוסי החוב הקונצרנרני"
לאחר שביינארט סיים את דבריו, נערך פאנל שדן בפעילות בשוק החוב המקומי, תחת הכותרת "חגיגת גיוסי החוב הקונצרני".
- האם יש הזדמנות פז למשקיעים ישראלים, או ש"עושים עלינו סיבוב"?
רפי ליפא, יועץ הנפקות: "את ההנפקה הראשונה התחלנו בנובמבר 2006, יצאה במארס 2008 ביום שבר סטרנס פשט את הרגל. כשהחלטנו שעושים את ההנפקה האמריקאית הראשונה, מה שעמד לנגד עינינו זה שיש לא מעט חברות ישראליות שמגייסות אג"ח ללא ביטחונות ונוסעות להשקיע אותו בחו"ל, במקרה הטוב עם שותף מקומי, ובמקרה הפחות טוב לבד. כל מה שעמד לנגד עינינו הוא חברת נדל"ן ישראלית שמתעסקת במרכזים מסחריים, והתפתחה וישראל קטנה עליה, ושוק ההון הישראלי אוהב אותה, ואז מגייסת אג"ח ומגיעה איתו לניו יורק. מה שרצינו זה להביא את השותף המקומי מניו יורק. חיפשנו את הזווית היהודית-ישראלית. לא חשבתי שיתפתח לכזו תופעה. יש לא מעט חברות ישראליות או בבעלות ישראלית שעושות אותו דבר".
דני ירדני, סמנכ"ל השקעות באלטשולר שחם: "אני חושב שבגדול, כמעט כמו כל דבר בחיים, ובטח בעולם ההשקעות, אין שחור ולבן. יש חברות כאלה וכאלה, ויש נכסים כאלה וכאלה. להגיד שהחברות האמריקאיות זה דבר רע או טוב, זה לא נכון. בעיניים שלנו צריך להסתכל על רמת המינוף, מיקום הנכסים, חברות מניבות או יזמיות, וכמו כל השקעה אחרת, צריך להסתכל באופן פרטני על כל חברה ולקבל החלטה".
רונית הראל בן-זאב, מנכ"לית S&P-מעלות, ציינה כי "אנחנו נוהגים לחשוב שיש לנו שוק אג"ח חי ותוסס ושוק אקוויטי גוסס. כשמסתכלים על שוק האג"ח, אפשר לראות שהשוק שלנו, למרות כל הגיוסים, לא זז. יש יציבות בשווי השוק כבר כמה שנים. השוק לא צומח וההשקעות לא גדלות. אנחנו מביאים חברות מסוג אחר, לא מיחזור השקעות קיימות, אלא חברות שלא היו בשוק הישראלי. כל מקרה צריך להיבחן לגופו. זו לא מקשה אחת. אנחנו מדרגים את החברות, והדירוגים הם בין דאבל איי לטריפל בי, אלה הבדלים משמעותיים, וכל השקעה צריכה להיבדק לגופה. באופן כללי, התופעה היא טובה כי מגוונים את החברות הנסחרות בשוק הישראלי".
- לחברות הדירוג אין באמת ניסיון עם דירוג של חברות נדל"ן אמריקאיות זרות, ועדיין נותנים דירוגי השקעה לכל הנפקות החברות. לא קצת רועדת לכם היד?
הראל בן-זאב: "רוב החברות שהשקיעו במזרח אירופה לא היו מדורגות. בלי קשר, קשה להשוות את מזרח אירופה ללב מנהטן מהרבה מאוד סיבות, כשבוחנים את איכות השוק ודירוג הנכסים. כשבוחנים את הדירוג, הצוות שלנו בניו יורק מהווה חלק מהצוות שמשתתף בתהליך הדירוג, הוא נמצא במקום ורואה את השוק מקרוב. לכן מרגישים מאוד נוח מהתהליך. מדרגים את החברות בהתאם למתודולוגיות הגלובאליות של S&P. דירוג השקעה מתייחסים אליו במונחים הגלובליים ולא בישראלים".
- בניגוד לאלטשולר שחם, הראל השקיעה פחות בחברות האמריקאיות. אפשר להבין למה?
אורי רבינוביץ', מנהל ההשקעות הראשי בהראל פיננסים, ענה: "מסכימים שיש חברות טובות ופחות טובות אין לנו התנגדות קטגורית לחברות בחו"ל. צריך להסתכל על התימחורים של החברות, ואפשר לראות שהמשקיעים לא מקבלים את הדירוג של חברות הדירוג. לדוגמא מויניאן ואפריקה מגורים יצאו באותו זמן בערך, והתשואה הייתה זהה, הזמן לפידיון היה זהה. הדירוג של מויניאן לשיטת השוק הוא לא דאבל איי מינוס, אלא איי. יש שני דגשים שצריך לשים לב. אם הדירוג הוא איי, הבינלאומי הוא דאבל בי. נקודה שניה שבעיניים שלנו היא חשובה, ויש התעלמות מחברות הדירוג, היא מה היה אם. אם מסתכלים, כל החוב שמגוייס, אין נגדו ביטחונות. גם חברות ישראליות מגייסות חוב נחות, הבעיה מה יקרה אם חס וחלילה משהו יקרה. לדעתנו ההתנהגות תהיה שונה מחברות ישראליות. במחיר הנכון הכל ראוי. לתפיסתנו בנקודת הזמן הזו, המחירים נראים לנו קצת גבוהים מדי ברוב ההנפקות, לכן אנחנו לא משתתפים, ולא בגלל שאנחנו חושבים שזה לא לגיטימי. משווים את זה לאלוני חץ, גזית גלוב ואמות ומקבלים תשואה כפולה, אבל הדינמיקה קצת שונה, העסק והחברות במיקום שונה, ההתנהגות במצב של חברות פירעון היא שונה".