תופעה בבתי החולים: מאושפזים ששוחררו התבקשו לתרום

מנהל במרכז הרפואי "רבין" מציג: פנייה אישית לקבלת תרומות צורפה למכתבי שחרור של המאושפזים ■ במשרד הבריאות טוענים כי במקרה "אין סטייה מהנהלים" - אבל הנהלים קובעים אחרת ■ המרכז הרפואי בתגובה: "יוזמה מקומית"

בית חולים בילינסון / צילום: אורית גז
בית חולים בילינסון / צילום: אורית גז

"כפי שנוכחת במהלך האשפוז, יש עוד הרבה מה לשפר ביחידה לרווחת המאושפזים" - כך נכתב במסמך לבקשת תרומה שהוצמד למכתבי שחרור, עליו חתום מנהל היחידה לארתרוסקופיה ופגיעות ספורט במרכז הרפואי רבין (בילינסון-השרון), ד"ר רפי טיין.

במסמך, שהגיע לידי "גלובס", נכתב: "אנו פונים אליך בבקשה לתרום לקרן היחידה המשמשת לשיפור השירות הניתן למנותחים וכן לרכישת ציוד חיוני", ממשיך ד"ר טיין, לא לפני שהזכיר כי הקשר עם המטופלים לא בהכרח תם: "אנו עומדים לרשותך בכל עת במרפאות החוץ, או במקרים דחופים - ישירות ביחידה".

הפנייה הישירה הזו למטופלים בבקשה לתרומה מעוררת בימים האחרונים סערה גדולה בקרב לא מעט רופאים. היא מעלה שאלות אתיות על מעורבות רופאים בסוגיות של גיוס כספים, אבל גם מחדדת שוב את גודל המצוקה שחשים בתי החולים הציבוריים אל מול מגבלות התקציב והמשאבים.

שורה של מנהלי בתי חולים, אנשי אתיקה ומנכ"לי משרד הבריאות בעבר עימם שוחחנו, הבהירו כי על אף המצוקה התקציבית, הפנייה של מנהל היחידה אינה ראויה ואינה מקובלת, וגם בהנהלת המרכז הרפואי רבין התנערו מיד מהמעשה והבהירו כי מדובר ביוזמה מקומית של המנהל, שתופסק לאלתר.

אבל דווקא במשרד הבריאות, מי שאמור לפקח על בתי החולים, לא התרגשו: "לא ראינו במכתב סטייה מחוזר ראש מנהל רפואה שמסדיר קבלת תרומות", קבעו במשרד, גם כשביקשנו לבדוק בשנית. מקריאה של אותו חוזר מ-1998, מסתבר שבסיפור המדובר יש דווקא סטייה חמורה מהנהלים.

כך למשל, החוזר קובע כי ניתן לקבל תרומה ממטופל בעת שחרורו מבית החולים, אולם הפניה לבקשת התרומה חייבת להיות מונחת בתוך מעטפה בעמדה מיוחדת בדלפק המיועד לשחרור. כלומר, בשום אופן אין לצרף את הפנייה למכתבי השחרור. בנוסף, המוסד הרפואי הוא זה שאמור להיות חתום על פנייה כזו, ולא מנהל היחידה באופן אישי - מי שבמקרים רבים הוא זה שטיפל במאושפזים ואף ניתח אותם. בחוזר מצורף נוסח לפניה, ומכתבו של טיין כלל אינו דומה לו.

החולשה של משרד הבריאות

לאור התגובה הנחרצת של משרד הבריאות, שוחחנו גם עם מי שחתום על אותו חוזר, ד"ר יצחק ברלוביץ', כיום מנהל ביה"ח וולפסון בחולון. "אני מניח שהמנהל הזה לא קרא את החוזר ובטח לא התייעץ עם היועץ המשפטי של בית החולים", אומר ברלוביץ'. "גם האזכור של מרפאות החוץ, עלול לגרום לאותו מטופל לחשוב שאולי לא יטפלו בו שם יפה אם לא יתרום", הוא מציין.

ברלוביץ', שמכיר מקרוב את המצוקה התקציבית, רואה במקרה הזה סימפטום לשפל בו נמצאת הרפואה הציבורית: "המדינה אומרת לנו כבר שנים לקבץ נדבות כי אין לה כסף, אז המחסור הוא האימא של ההמצאות והפטנטים".

הדס זיו, רכזת אתיקה וחינוך בארגון רופאים לזכויות אדם, אמרה על כך היום: "הפנייה למטופלים כתורמים פוטנציאליים מעידה על מדיניות הזנחה מכוונת של המדינה את מערכת הבריאות הציבורית בצורת תת תקצוב של בתי החולים מתוך הנחה שישלימו מתרומות. כריכת שחרור מטיפול בבקשת תרומה ובחתימת רופא, היא פגיעה ביחסי מטפל מטופל", אומרת זיו.

פרופ' אבינועם רכס, לשעבר יו"ר לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית, הסתייג אף הוא מהמקרה והוסיף ואמר: "תחשוב כמה קשה המצוקה אם מנהל כזה צריך לקבץ נדבות. עצוב לרפואה הציבורית בישראל שכך היא נראית".