ערן אדן וכפיר עובד / צילום: יונתן בלום
לערן אדן יש דרך ייחודית לוודא במה חולה בתו התינוקת כשהיא סובלת מחום גבוה וצורחת ללא הפסקה. הוא לוקח אותה לאחד מבתי החולים המשתמשים (במסגרת פיילוט) במכשיר שפיתח יחד עם ד"ר כפיר עובד, שותפו לחברת מימד (MeMed). בדיקת דם פשוטה, טפטוף דם מהמבחנה לתוך הכלי הדיאגנוסטי שפיתחו השניים, שגודלו כפול משל לפטופ ממוצע, ובתוך שעתיים מתקבלת התשובה - חיידק או וירוס, אנטיביוטיקה או הסתפקות במרק עוף.
"זה לא תחליף לבדיקה הכללית שהבת שלי עוברת, וגם לא לשיקול-הדעת של הרופא. אבל לא פעם זה עזר לנו, יחד עם הצוות הרפואי, לקבל החלטה אם לתת לה או לאחותה בת ה-3 אנטיביוטיקה. והרבה יותר חשוב מזה", מחייך אדן, "זה נותן לי הרבה קרדיט אצל אשתי וחמותי. בהחלט אחד מהיתרונות הגדולים של העבודה".
אשתך לא כועסת על שאתה הופך את הבנות לשפנות ניסיונות?
"מובן שהתחלתי עם זה רק אחרי שניתן האישור הרגולטורי באירופה ובישראל. אבל כן, ברמה הכי בסיסית ואנוכית, אני משתמש בדבר הזה על בנותיי, שאוהבות לחלוק אוכל עם ילדים אחרים בגן ומביאות בכל כמה שבועות חיידק או וירוס הביתה. ולגבי אשתי, היא הראשונה שביקשה ממני לעשות את זה. יום לפני שטסתי לחו"ל, כשהתינוקת כבר לא ישנה יומיים, אשתי שואלת אותי, 'מה זה, חיידק או וירוס?'. עניתי שאני לא יודע. אמרה לי, 'יופי, הסנדלר הולך יחף. יאללה, לפני שאתה משאיר אותי לבד עם שתיהן, בוא ניסע למיון, שלא נתקע לה סתם אנטיביוטיקה. ובאמת, עשינו את הבדיקה, יצא מאוד חזק ויראלי, וזה אכן עבר בתוך 24 שעות".
לא היית הולך לחדר מיון בשביל כזה דבר בתור אדם מן השורה.
"צודקת. מעבר לחולים שמאושפזים במחלקות או בחדר מיון ומתנסים בזה עכשיו, אפשר לומר שזו כיום פריבילגיה לעובדי מימד ולבני משפחותיהם. המטרה היא שבעתיד ישתמשו בזה בצורה יותר רחבה. אולי לא בפארמים, כי כיום זו תוצאה שדורשת פרשנות של רופא, אבל ודאי שהשאיפה היא להגיע גם לקופות החולים. הדור השני, שאנחנו עובדים עליו עכשיו, אמור להיות נגיש יותר, קטן יותר, ולספק תשובה בתוך רבע שעה".
ומתי הוא ייכנס לשימוש?
"בתוך 18-24 חודשים. אנחנו מאמינים שבשלב הזה כבר יהיה קל יותר להשיג אישור רגולטורי".
וירוסים, חלבונים וגלידה
אפשר לומר שאדן ועובד, מייסדי מימד, הקיזו דם, תרתי משמע, בדרך למה שנראה כמו פריצת דרך מדעית מרשימה. בתחילת שבוע שעבר התבשרו השניים כי מימד גברה על תשעים חברות וזכתה ב-3 מיליון אירו שהקציב האיחוד האירופי במסגרת "הורייזן 2020" למימון חברה בתחום מדעי החיים שתציג חדשנות טכנולוגית לצד יכולת השפעה מרחיקת לכת על הכלכלה ועל הבריאות באירופה. כתב העת המקוון PLOS ONE פרסם לפני כחודשיים מחקר קליני גדול שביצעה החברה, שבעקבותיו הוצפה מימד בפניות מצד בתי חולים, משקיעים וארגוני בריאות ברחבי הגלובוס, המבקשים לשתף איתה פעולה.
מייסדי מימד, שעבדו בארבע השנים וחצי האחרונות מתחת לרדאר, חושפים כאן לראשונה את הדרך שעברו מהיום שבו "איש לא רצה להשקיע בנו שקל" ועד לשלב הנוכחי, שבו הם מצטיירים כתקווה הגדולה בתחום המכשור הרפואי וזוכים לחיזורים בתקשורת העולמית, החל מה"טיים" וכלה באל-ג'זירה.
הם הכירו לפני כ-15 שנים, כששניהם היו סטודנטים בטכניון ופיצחו יחד בעיה בתחום האימונותרפיה של הסרטן (גיוס מערכת החיסון לחיסול הגידול), שקיבלה תהודה ורשמה כמה פטנטים. "ואז הסתכלנו זה לזה בעיניים", משחזר אדן, "ואמרנו, 'נהנינו מאוד מהתהליך, אבל נראה שהוא לא יגיע לחולים אמיתיים. בין השאר בגלל שיהיה קשה לרתום אליו את כוחות השוק. אבל כיף לנו לעבוד ביחד, אז למה שלא נמצא בעיה אחרת שיש לה רציונל מדעי וגם כלכלי; בעיה שנוכל לפתור בשפה המיוחדת שיצרנו, אני עם הרקע במדעי המחשב וביולוגיה וכפיר שלמד רפואה ועשה דוקטורט באימונולוגיה".
למה חשוב לכם לרתום את כוחות השוק? אתם הרי לא אנשי עסקים, למה לא להסתפק במחקר?
עובד: "כי הבנו שמה שאין בו היגיון כלכלי, מאוד קשה לשנות איתו את העולם. אפשר לפתור את הבעיות הכי גדולות ברמה התיאורטית במעבדות מחקר, שם מצליחים חדשות לבקרים לרפא עכברים מסרטן. אבל כדי לפתור באמת בעיה גלובלית, היא חייבת להיות מחוברת לכוחות כלכליים שיניעו אותה".
מיהם הכוחות הכלכליים במקרה שלכם? נראה שחברות התרופות עומדות לשים לכם רגליים אחרי שתייתרו את הצורך באנטיביוטיקה בשיעור נכבד מהמקרים.
אדן: "גם אנחנו חשבנו כך בהתחלה. כשהקמנו את מימד, נורא חששנו שיום אחד חברת תרופות תרצה לקנות אותנו, ואחר כך תהרוג את המיזם. אחד הדיונים הראשונים שעשינו עם המשקיעים שלנו היה שבשום אופן לא נמכור לחברת תרופות, כי לא בשביל זה עבדנו. ככל שהתבגרנו, הבנו שהעולם לא עובד כך, וגם לחברות התרופות יש תמריצים לפתח טכנולוגיה כזאת מכמה סיבות: חלק גדול מהפטנטים של האנטיביוטיקה עומדים לפוג והיא ממילא תהיה זולה יותר, ומצד שני תרופות אנטי ויראליות נמצאות עכשיו בתנופה. לכן הברירה לא תהיה בין אנטיביוטיקה לשום דבר, אלא בין תרופה אנטי ויראלית לאנטיביוטיקה, כך שחברות התרופות יוכלו להרוויח בכל מקרה. נוסף על כך, אפשר להשתמש בטכנולוגיה שלנו כדי לקצר תהליכי פיתוח של תרופות ובכך לחסוך כסף".
אם יש כאן כסף, אתם ודאי לא הראשונים שחשבו להציע פתרון.
"נכון. כשיצאנו לדרך ידענו שאנחנו לא החכמים היחידים בשכונה, וכל הגדולים, כמו רוש ואבוט, עובדים על זה. יש שוק של מיליארדים שמציע פתרונות. החל בלקיחת תרבית שמנסה לגדל את החיידק וכלה בשיטות יותר מתוחכמות, שמחפשות את הרנ"א או את הדנ"א של החיידק. העניין הוא שלוקח כמעט יומיים לגדל חיידק, ולא תמיד יש לך בכלל נגישות למחולל המחלה. בדלקת גרון זה קל, תיעזרי במשטח גרון, אבל מה תעשי עם דלקות ריאות או סינוסיטיס? ומה עם מקרים שבהם את בכלל לא יודעת איפה נמצא הזיהום ומאיפה למדוד? יש גם חיידקים שנמצאים באף או בלוע שלנו, מבלי שהם בכלל תוקפים את הגוף, אבל בבדיקות הם מייצרים אזעקות שווא. אז איך מבדילים? היה ברור שזה הולך להיות אתגר רציני. כמו לטפס על האוורסט".
אז מה עשיתם?
"החלטנו 'לרמות', ולהיעזר במערכת שעושה את זה הרבה יותר טוב מאיתנו - מערכת החיסון. המערכת המושלמת, שמזהה הדבקות חיידקיות וויראליות ותוקפת אותן. כל מה שצריך לעשות זה להאזין בקשר למלחמה שמתחוללת ולראות איזה גייסות הגוף מביא. האם את סיירת מטכ"ל נגד הווירוסים או את הקומנדו נגד החיידקים. ידענו שלא תהיה פיסת אינפורמציה אחת שתספר את הסיפור בצורה מספיק מדויקת, אז החלטנו להכניס פנימה אלגוריתמיקה חכמה, שדומה לזו שחברות היי-טק משתמשות בה לניבוי מהלכים בשוק ההון, במטרה לעשות כסף. האלגוריתמיקה הזו מחברת את הפיסות האלה יחד ונותנת תשובה - הדבקה חיידקית, ויראלית או לא זיהומית (למשל, כתוצאה מטראומה או ממחלה אוטואימונית), בלי קשר למקום בגוף שבו נמצא מחולל המחלה".
וזה עבד?
"קנינו ציוד מדידה ממשכורות הדוקטורט. לקחנו דם מעצמנו ומקרובי משפחה בגירים והדבקנו אותו בחיידקים או בווירוסים. מדדנו ונכשלנו. התחלנו להבין שעצם העובדה שהחלבונים - שבהם בחרנו להתמקד - משתתפים בתהליך החיסוני, לא אומר שרובם מספיק יציבים כדי לתפקד כסמן. הבעיה היא שיש למעלה מעשרים אלף חלבונים בגוף. כל אחד מהם הוא מועמד רלבנטי, שעולה כמה אלפי דולרים לסרוק, מה שאומר גיוס סיד של חצי מיליארד דולר וכמות דם גדולה יותר ממה שיש לכל אוכלוסיית ישראל. בלתי אפשרי.
"מערכת שפיתחנו, שהתבססה על מאגרי מידע של מחלות זיהומיות, עזרה לנו לצמצם את הרשימה בתוך שנה ל-600 חלבונים. מתוכם לקחנו את העשרים הכי טובים, וחזרנו איתם על הניסויים עם הדם מההתחלה. לכל אחד מהחלבונים נתנו שמות של גלידות - טופי, שרי, פקאן, מוקה; לפי האות שהתחיל החלבון ומה שאנחנו אוהבים. עם רוב המולקולות לא קרה כלום. שתיים-שלוש מתוכן נדלקו בגלל וירוסים או חיידקים. זה היה מאוד משמח, החלטנו שזה הזמן להתחיל לגייס".
מהמטבח של סבתא ללי קאשינג
באותו השלב, קשה היה לקרוא להם אפילו סטארט-אפ. "הייתי אז בסיום לימודי הרפואה", מספר עובד, "ועבדנו על הרעיון שלנו בעיקר בלילות. נפגשנו במטבח של סבתא שלי כי חיפשנו מקום שקט לעבוד בו. היא הייתה אחראית על הבלינצ'סים ואנחנו על העבודה. זו הייתה מה שנקרא תקופת הגראז' שלנו, שנמשכה שנה וחצי. השנה הייתה 2009, תקופה לא פשוטה, לא בדיוק הזמן לייסד חברה ולגייס כסף".
ונגד כל הסיכויים - הצלחתם.
אדן: "אז זהו, שלא. אף אחד לא הסכים להשקיע בנו, וצדק. כולם אמרו לנו - הראיתם תהליך מחוץ לגוף האדם. הדבקתם את הדם שבמבחנות בווירוסים ובחיידקים, אבל אין לכם מושג איך זה עובד אצל אנשים שנדבקו באמת. מה יקרה עם התקשורת הלימפתית? מה עם הסינון הכלייתי? אלה תהליכים שאתם לא יכולים לעשות להם סימולציה מחוץ לגוף.
"גם אלה שהעריכו את הטכנולוגיה היו מאוד סקפטיים, ואמרו שבמאה השנים הקרובות האנושות לא תראה סוג כזה של פתרון. החלטנו להשתמש בסקפטיות הזו וביקשנו מאותו משקיע פוטנציאלי שהביע ספקנות לרשום על דף את כל הדברים שבהם אנחנו צריכים להשתפר. תלינו את הרשימה בחדרים שלנו ואמרנו לעצמנו, או-קיי, בפעם הבאה שניכשל, אולי זה יהיה בגלל דברים אחרים, אבל לא בגלל אלה - והרגנו את הצ'קליסט הזה סעיף אחר סעיף. במקביל, תלינו תמונות עם אמירות של אנשים שהצהירו על דברים שהם לא יכולים לקרות, והתבדו - כמו הלורד קלווין, מגדולי הפיזיקאים בדורו, שכמה שנים לפני שהאחים רייט הטיסו את המטוס הראשון שלהם, טען שכלי רכב שכבד מהאוויר לעולם לא יעוף. החלטנו להפוך את זה לאתוס של החברה".
עם כל הכבוד לאתוס, זה השלב שבו צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל בניסויים.
"נכון. פנינו לכמה קלינאים, ביניהם פרופ' ישראל פוטסמן, מנהל המכון למחלות זיהומיות בבית החולים בני ציון והראשון שהאמין בנו ברמה הקלינית, וערכנו ניסוי על כשישים חולים מחדר המיון של בית החולים. לא היה לנו גרוש. את כל הכסף השקענו בכלי מדידה לניסויים. אחת המולקולות מתה במסע לתוך גוף האדם ושתיים אחרות שרדו. אפילו שמדובר היה במעט חולים, זה התחיל להיראות טוב.
"בשלב הזה ניסינו שוב לגייס, ולתמונה נכנס עו"ד חנינא ברנדס, שהפך למשקיע הראשון שלנו. עד היום אנחנו צוחקים שאנחנו לא יודעים אם הוא החליט להשקיע בנו כי העריך את הנחישות או שהוא פשוט ריחם עלינו. חנינא אמר, 'בניגוד להרגלי, אני רוצה להיות מעורב פה באופן אישי. אחת החברות המעטות שבהן הייתי מעורב אישית היא צ'קפוינט שעשתה מיליארדים, אז אל תדפקו לי את הסטטיסטיקה'. מאז אנחנו משתדלים לעמוד ברף".
בשלב הזה שכרו השניים משרד קטנטן שבו נערכו הניסויים. "משהו מאוד פרטצ'י. כל דולר הלך לניסוי הקליני. אחרי שלושה חודשים כבר הגענו למאתיים חולים, והבנו שיש לנו חוזק סטטיסטי וזה מתחיל להיות רציני. את הגיוס השני בשנת 2012 סגרנו מהר מאוד. מי שהובילה אותו הייתה קבוצה מעמק הסיליקון, סושיאל פלוס קפיטל - חבר'ה מפייסבוק שמחפשים איפה להשקיע. אחריו כבר יכולנו לגייס עובדים. מימד מונה היום 19 עובדים בנוסף לעשרים יועצים ופרילנסרים, ובקרוב אנחנו מתכננים להתרחב בצורה משמעותית".
אדן הפך למנכ"ל, עובד לסמנכ"ל טכנולוגיות. "כל אחד גדל לתוך התפקיד שלו", אומר אדן, "קיבלנו הרבה שיעורים בצניעות ממערכת החיסון ולקח לנו זמן להתגבר ולהשתפר". לפני שנתיים סגרו גיוס נוסף, המשמעותי מכולם, שאותו הובילה הורייזן ונצ'רס - זרוע ההשקעות של לי קאשינג, שהשקיעה בשניים למעלה מ-7 מיליון דולרים. אדן: "גלעד נוביק מוביל את הקרן בארץ, ויש כימיה מאוד טובה. הם מדהימים. לא רק בהשקעה ובכיסים העמוקים, אלא גם בקשרים ובפתיחת הדלתות". במקביל, זכו בפרס הראשון מטעם האיחוד האירופי, שהעניק 2 מיליון דולרים למי שיציע טכנולוגיה מהפכנית למלחמה בזנים שעמידים לאנטיביוטיקה".
כמה כסף גייסתם בסך-הכול עד היום?
"מימד מעולם לא אישרה או הכחישה נתונים לגבי סכומי הגיוסים שלה, וגם היום לא נדבר על זה. מבחינת משאבים אנחנו נמצאים כיום במצב מאוד טוב, כדי להמשיך את פעילות החברה ולקחת אותה רחוק. אחרי הגיוס האחרון טסנו קדימה עם עוד חמישה ניסויים קליניים - סדר גודל של אלפי חולים. המחקרים הם 'דאבל בליינדד' והמעטפות עם התוצאות אמורות להיפתח בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות. הליך לא פשוט מבחינה נפשית, מאוד דומה לספירת הקולות באירוויזיון, רק שאנחנו עוברים שורה-שורה ורואים מה הייתה האבחנה האמיתית ומה המכשיר שלנו אמר לגבי חיידק או וירוס. באחד הניסויים, שהסתיים לא מזמן אבל טרם פורסם ונעשה על-ידי חוקרים חיצוניים, התוצאות היו מצוינות, לא סתם אנחנו מחייכים. אנחנו מאמינים שבסיס מדעי איתן יוביל אותנו להצלחה מסחרית".
מגיל 3 חודשים
לפני שנה וחצי הסתיים המחקר המשמעותי הראשון שלהם, שמנה 1,002 חולים וזיכה אותם בתשומת הלב העולמית. עובד: "ההיענות להשתתף בניסוי הייתה מדהימה. הפתיע אותנו כמה החולים מודעים לצורך למצוא פתרון לבעיה (ראו מסגרת), במיוחד הורים לילדים. לקחנו חולים בשלבים שונים של המחלה, כדי להתמודד עם כל הרעשים בעולם האמיתי, איתם נדרש להתמודד הרופא במיון, כולל מקרים שבהם המטופל כבר התחיל לקחת אנטיביוטיקה או קיבל חיסון לפני שבוע. רמות הדיוק שהגענו אליהן באבחון חיידקים ווירוסים היו מעל 90%".
איך זה בהשוואה לרמת הדיוק של האבחנות כיום?
"בבתי החולים הטובים בעולם מדברים על 80% דיוק באבחון חיידקים. כלומר, 20% מהאנשים שיש להם חיידק לא מקבלים אנטיביוטיקה. במקביל, קרוב ל-40% מהחולים עם וירוס מקבלים אנטיביוטיקה לשווא. גם בבעיה הזו אנחנו בעצם מטפלים. איך זה עובד? בסוף האבחון מתקבל מספר שנע מאפס למאה. אם המספר קרוב לאפס, מדובר במחלה ויראלית. אם הוא קרוב למאה, ההסתברות למחלה חיידקית היא מאוד גבוהה. יש אזור ויראלי ואזור בקטריאלי".
ואם המספר הסופי הוא, נניח, חמישים?
"זה אומר שהכלי שלנו לא הצליח לפענח מה יש כאן ואומר 'אני לא יודע'. זה קורה ב-10% מהמקרים ולא ברור לנו למה. לאנשים שמתקבל אצלם ערך כזה, יש כנראה תגובה חיסונית שונה מלשאר האוכלוסייה. בינתיים עוד לא הצלחנו להבין מה מאפיין אותם".
ייתכן מצב שבו חלק מהווירוסים ומהחיידקים, נניח מוטציות חדשות, יחמקו מהמכשיר שלכם?
"תמיד יכול להיות. השאלה הראשונה ששאלו אותנו בבורד הייתה אם זה יעבוד גם על שפעת החזירים. וזה עובד. דגמנו למעלה משישים זנים של חיידקים ווירוסים, ומסתבר שמערכת החיסון הכינה את עצמה אבולוציונית למגפות חדשות, כדי לא להשתנות כל שני וחמישי".
נלך על המקרים שבהם קבעתם אם זה חיידק או וירוס - אתם מסוגלים גם לקבוע באיזה חיידק או וירוס מדובר?
"חלקית. בקבוצות מסוימות של חולים יש לזה חשיבות, למשל חולי ספסיס, ואחד המוצרים שאנחנו מפתחים באמת מנסה להפריד בין משפחות של חיידקים. אבל למאות מיליוני החולים שמגיעים לרופאי המשפחה או אפילו לחדרי המיון בשנה, זה לא משנה, כי אין באמת טיפול שונה לחיידק כזה או אחר".
אבל אתה לא נותן אותה תרופה לדלקת אוזניים ולדלקת בדרכי השתן.
"נכון, אבל לרוב הרופא יודע באיזה אזור להתמקד, כי האבחנה שלנו נעשית במקביל לבדיקה הפיזית. ובמקרה שאין לו מושג, למשל אצל תינוקות - יש לא מעט אנטיביוטיקות שיודעות לכסות גם וגם. כך שאם מזהים חיידק, אפשר להמשיך בבדיקות יותר ממוקדות, ומאוד מהר להתחיל טיפול".
אתם מאבחנים גם את המקור לדלקות עיניים? אין סיוט גדול יותר להורה מלתת טיפות עיניים לילד, ואם זה וירוס, הרי שאין טעם בכלל להתעקש.
"דלקות עיניים הן לרוב מקומיות, והתכשיר עובד על תגובה מערכתית. אפשר לומר שהוא תלוי חום. צריך שמתישהו במהלך המחלה יעלה החום, כדי שמערכת החיסון תבוא לידי ביטוי בדם והאבחון שלנו יפעל".
ומה קורה כשיש לחולה גם חיידק וגם וירוס?
"שאלה ענקית. הימרנו ששני המדדים יעלו, וגילינו שכנראה בגלל שמסיבות אבולוציוניות חיידקים הרבה יותר מסוכנים לנו מווירוסים, מערכת החיסון עוזבת את הווירוס ומפנה את כל המשאבים שלה לחיידק. ולכן, אם יש משניהם, התשובה שהרופא יקבל היא - יש חיידק, טפל באנטיביוטיקה. ולא משנה מי הטרמפיסט ומי מחולל המחלה".
כל זה עובד גם ביילודים? הרי תינוק בן חודש שמפתח חום מגיע ישר לחדר מיון.
"לא, רק מגיל שלושה חודשים. מתחתיו מערכת החיסון מתנהגת בצורה שונה ואנחנו מפתחים עכשיו כלי שמיועד לגילאי 0-3 חודשים. תראי, מדדנו 600 חלבונים, מצאנו המון דברים שעובדים רק על חלק מהאוכלוסייה בחלוקה לפי גיל, מגדר או רקע אתני. אבל לקחנו חלבונים שיעבדו טוב אצל כל אדם מגיל 3 חודשים ועד גיל 100, ואם לא, אז ייפתרו ברמה האלגוריתמית. זה נראה לנו טווח גילאים מוצלח בתור התחלה".
מימד, שקיבלה אישור רגולטורי בישראל ובאירופה, מריצה כיום פיילוטים בבתי החולים בני ציון והלל יפה, לצד בתי חולים בז'נבה ובאוטרכט, ונראה שתשמח לצרף מרכזים רפואיים נוספים לתמונה. בעקבות הפרס האחרון מהאיחוד האירופי תצטרף גם לונדון לתמונה, שם תתבקש מימד להתמודד עם חולים מבוגרים שחולים בדלקות ריאות. בקרוב היא תחל בניסויים קליניים בארצות הברית, במטרה לקבל בהמשך את אישור האף.די.איי. "מעניין אותנו גם להיכנס לסין, שוק גדול עם בעיה אדירה, כי שימוש היתר שם באנטיביוטיקה הוא גדול מאוד".
אתם הולכים ומתפרסים בעולם. שקלתם לעבור לחו"ל?
אדן: "אנחנו רוצים להשאיר את החברה בארץ. קיבלנו הצעה לעבור לעמק הסיליקון וסירבנו".
עובד: "האסטרטגיה היא לבנות משהו גדול. אנחנו רוצים להיות חברת הדיאגנוסטיקה הגדולה בישראל, ה'טבע' הבאה של הדיאגנוסטיקה, ולפתח בעזרת היכולות שפיתחנו כלים נוספים".
השלב שאחרי הפיילוט הוא המסחור, שבו מוצע המכשיר למכירה. כמה הוא יעלה? אדן מסרב לתת אפילו הערכה. "אנחנו עדיין חושבים על מודלים של תמחור. מצד אחד, מערכות בריאות רגישות לכסף והכלי שלנו יכול לחסוך להן הרבה מאוד כסף. מצד שני, אנחנו רוצים שהוא יהיה בשימוש של כל חולה בעולם, ושבית החולים יוכל לרכוש אותו בלי לערוך ערב גאלה מיוחד".
יש מי ששואל את עצמו עכשיו אם אתם למכירה.
אדן: "אם נקבל הצעה שלא נוכל לסרב לה, אז לא נוכל לסרב לה, נכון? אבל לא לשם אנחנו מוליכים כעת את החברה. אנחנו מכוונים אותה לגדול, ויש לנו כרגע המשאבים להצמיח אותה לחברה גדולה מאוד בזכות המשקיעים שכבר בפנים ואלה שעכשיו מתעניינים".
ומה אתכם? נשארתם עם אחוזים סמליים? המשקיעים נישלו אתכם?
אדן צוחק. "דווקא בגלל שבתור מייסדים נכשלנו הרבה מאוד זמן בגיוס כסף, נאלצנו לקחת הרבה מהסיכון עלינו. חלק גדול מהזמן עבדנו בלי משכורות והרבה מומן מהחסכונות שלנו. ולכן, כשכבר הכנסנו משקיעים, נותרנו בשוויים יחסית גבוהים ומצבנו טוב. גם אלה שהתחילו לעבוד בהתחלה בשביל אופציות, מבסוטים היום ממהלך העניינים. טוב, אני חושב שהחיוך שלי אומר הכול".
הסכנה שבעמידות
האבולוציה המהירה של זנים עמידים לאנטיביוטיקה מעוררת חשש שבעתיד גם דלקת גרון תסכן חיים
הסיבה להתלהבות הגדולה מהפיתוח של מימד נובעת מההתגייסות העולמית לצמצום השימוש באנטיביוטיקה. שימוש היתר הביא לפיתוח זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, דבר שעלול, לדברי ראש ארגון הבריאות העולמי, "להחזיר אותנו לעידן שבו מחלות יומיומיות כמו דלקת גרון או אפילו שריטה קלה בברכו של ילד יכולות שוב להרוג". כחמישים אלף בני אדם מתים בכל שנה באירופה ובארצות הברית מזיהומים עמידים לאנטיביוטיקה, מה שהביא את הנשיא אובמה לפרסם תוכנית לאומית רב שנתית בעלות של 1.2 מיליארד דולרים לייעול השימוש באנטיביוטיקה ולמלחמה בזנים העמידים. ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון מינה לפני שבועיים צוות, שיעריך את הנזקים הבריאותיים והכלכליים של עולם ללא אנטיביוטיקה, שמצטייר, על-פי האזהרות, כמו חזרה לימי הביניים.
"היווצרות הזנים העמידים מוגדרת כיום כאחד האיומים הגדולים של המאה ה-21", אומר אדן, "אבל כשהקמנו את מימד, זו הייתה הבעיה הכי לא סקסית בעולם. אף משקיע לא היה מוכן לגעת בה עם מקל. אמרו לנו, כן, זו בעיה, אבל היא נמצאת אי-שם. לאנשים לא באמת אכפת מזה. היום הנושא מקבל תהודה, ובצדק. אנטיביוטיקה היא הבסיס בפירמידה של הרפואה המודרנית. בלי אנטיביוטיקה לא נוכל לטפל בחולי סרטן או להשאיר בחיים פגים, כי הם ימותו כתוצאה ממערכת חיסונית חלשה או מוחלשת. אנטיביוטיקה היא הבסיס להרבה מאוד פרוצדורות מורכבות. הבעיה היא שכיום כל אנטיביוטיקה שנייה ניתנת שלא לצורך. מעבר לכסף שמושלך לפח, לתת אנטיביוטיקה זה כמו לזרוק פצצת אטום לתוך הבטן. לא רק בגלל התפתחות הזנים העמידים. לאחד מעשרה אנשים זה יגרום לשלשולים. לאחד ממאה זה יביא לחיידקים יותר אלימים".
ואיך ישראל בהשוואה לעולם במתן אנטיביוטיקה?
עובד: "לפי OECD, במקום טוב באמצע. אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהולנד, מגרמניה ומהמדינות הנורדיות שממעטות לתת אנטיביוטיקה, אבל אנחנו הרבה יותר טובים מצרפת, מספרד ומאיטליה. בארצות הברית, בגלל אופי הרפואה המאוד מתגוננת, יש שימוש יתר באנטיביוטיקה. במדינות המתפתחות - סין, הודו ודרום אמריקה, השימוש שנעשה באנטיביוטיקה הוא מטורף. ומי שחושב שזו הבעיה שלהן, טועה בגדול. אנחנו חיים בעולם גלובלי - לחיידקים העמידים האלה אין דת, גזע, לאום ומין. זה עניין של ימים עד שהם מתפשטים ברחבי העולם".
ומה עם שימוש חסר? כשמאבחנים וירוס וזה בעצם חיידק?
אדן: "זה קורה אצל חמישית מהחולים שזקוקים לאנטיביוטיקה. לפעמים הם מקבלים אותה רק בשלב מאוחר. לרוב זה לא דרמטי. אצל ילדים קטנים זה בדרך כלל מאריך את משך המחלה, אבל בחולים מבוגרים עם דלקות ריאות זה עלול לגרום למוות".
ערן אדן
אישי: בן 38. נשוי ואב לשתיים. גר בחיפה
השכלה: תואר ראשון במדעי המחשב ובביולוגיה מהטכניון. תואר שני במדעי המחשב מהטכניון. דוקטורט במכון ויצמן המשלב בין מחשבים לביולוגיה
תפקידים קודמים: עבד כמתכנת, כמתרגל וכמרצה בטכניון ובמכון ויצמן
כפיר עובד
אישי: בן 38, נשוי ואב לשלושה. גר במושב מגדים
השכלה: שני דוקטורטים, ברפואה ובאימונולוגיה, מהטכניון