בין ורסאי ליבנה: הפיצוי לא אמור להיגרר יותר מ-14 שנה

האסון בחתונה ביבנה מעורר, באופן טבעי, את הטראומה הציבורית של קריסת אולמי ורסאי במאי 2001 ■ ההשוואה בין שני האירועים בלתי נמנעת ומגלה נקודות דמיון ושוני

אסון באולם האירועים "עדיה" /  באדיבות וואלה NEWS צילום: אבי אשכנזי
אסון באולם האירועים "עדיה" / באדיבות וואלה NEWS צילום: אבי אשכנזי

האסון בחתונה ביבנה מעורר, באופן טבעי, את הטראומה הציבורית של קריסת אולמי ורסאי בחתונה במאי 2001. ההשוואות בין שני האירועים בלתי נמנעות ומגלות נקודות דמיון ושוני.

בין נקודות הדמיון יש למנות, לאור הפרסום שלגוף המפעיל את האולם ביבנה לא היה רשיון עסק, את העובדה שמדובר בהתעלמות של הרשויות מהפרת הדין בכל הקשור למבנים המשרתים ציבור נרחב.

קווי הדמיון נמשכים בכך שמדובר בחגיגה שהפכה לאסון. כמו נפגעי אולם ורסאי, יש להניח כי אף לא אחד מהחוגגים - הן אלה שנפגעו באופן פיזי והן אלה ש"רק" חזו באסון - לא יחזרו למה שהיו. החגיגות שלהם בעתיד ילוו בחשש מתמיד שמא נברשת או במה יקרסו, וימי הנישואים של בני הזוג יהיו תמיד מהולים בעצב, ביום זיכרון לאורחת שנהרגה ובהרגשה של המשפחות שבאירוע שהם ארגנו התרחש אסון.

כל אסון דומה מציף אצל הנפגעים את הטראומה מחדש, ולא בכדי בית המשפט שדן באסון ורסאי, פסק סכומים שונים גם לאלה שנכחו באירוע ולא נגרמו להם נזק פיזי או נכות נפשית.

עד כאן, הדמיון. שני האירועים נבדלים זה מזה בשני עניינים מרכזיים:

1. אסון ורסאי הוא תולדה של התרשלות מערכתית: באותן שנים נבנו בניינים רבים בשיטת ה"פל-קל", תוך התעלמות מרבית הרשויות מהסכנות הטמונות בבנייה זו. גם לאחר שמדינת ישראל התעשתה ופרסמה חוזרים הנוגעים לשיטת הבנייה, אלה לא יושמו על-ידי גופי התכנון השונים, אשר הותירו את פצצת הזמן (הבניינים שנבנו בשיטה זו) מתקתקת.

באסון יבנה, לעומת זאת, ייתכן כי מדובר בכשל נקודתי, שעוד יתברר (בעלי אולם, מהנדס קונסטרוקציה, גופי רישוי עסקים ועוד). כמובן שהיקף ההתרשלות המערכתית בעניין ורסאי עיכב את היכולת לברר באופן מהיר את פרטי האירוע, והליכי הוועדה הממלכתית והאישומים הפליליים נמשכו זמן רב. יש לקוות שלא כך יהא הפעם, כיוון שגם מספר הנפגעים בשני האירועים שונה משמעותית. בקריסת אולמי ורסאי נהרגו 23 ממשתתפי החתונה, ונפגעו מאות.

בעניינים אלה הכמות משפיעה על האיכות: בעוד שמערכת בתי המשפט לא מצליחה להתמודד עם אסונות המוניים דוגמת ורסאי, הרי שהיא מתמודדת כדבר שבשגרה עם אירועים עם מספר נפגעים נמוך יחסית.

מעבר לכך, בעוד שלרוב אירועים שבהם יש מספר נפגעים מכוסים על-ידי פוליסות ביטוח (כגון פוליסת אחריות מקצועית של מפעילי האולם ומהנדס הקונסטרוקציה, פוליסת מבנה של בעלי האולם וכיו"ב) - הרי שפוליסות אלה אינן נותנות פתרון אמיתי למקרים כגון אסון ורסאי, שכן חלוקת סכומי הביטוח במאות רבות של נפגעי גוף ונפש מביאה לסכומים מזעריים לכל נפגע.

יש לקוות שעתידם של נפגעי האסון ביבנה לא יהיה עגום כמו זה של נפגעי אסון ורסאי. גם לאחר יותר מ-14 שנים נפגעי ורסאי לא זכו לפיצוי, ואפילו כיום - לאחר שבית המשפט קבע את גובה הנזק ביחס לכ-150 נפגעים - הרשויות מסרבות לשלם את הסכומים.

■ הכותב הוא עו"ד ממשרד קמחי פלד פוזנר שילה ושות', המייצג מאות מנפגעי אסון ורסאי.