טיול בחו"ל: הנה חבל ארץ מקסים במגף האיטלקי

יופיו של חבל פוליה, בעקבו של המגף האיטלקי, הוא בפשטותו: חופים מופלאים, חורש טבעי, עיירות קטנות עם סמטאות מפותלות, פסטה וגבינות - וגם היסטוריה מרתקת ואתרים מיוחדים במינם ■ ויש גם נקודה יהודית מפתיעה

צוקים בחוף המרהיב בחציהאי גרגאנו / צילום: מיכל רז חיימוביץ

ובעקב כבר ביקרתם? את האסוציאציה הראשונה שלכם למשמע הצליל "איטליה" (הכוללת כנראה שילוב של ארכיטקטורה, אמנות ושיק אין-סופי) תצטרכו להשאיר בבית. חבל פוליה (Puglia) הוא איטליה אחרת. כאן זה דרום מזרח איטליה, רצועת חוף הנמתחת לאורכו של עקב המגף האיטלקי ומוקפת בים האדריאטי ממזרח ובים היוני מדרום. איטליה ים תיכונית, כמעט מזרח תיכונית, פשוטה ואותנטית, שלה חן משל עצמה.

אז מה יש לפוליה, הנמצאת במרחק של פחות מ-3 שעות טיסה מישראל, להציע? נופים פראיים של צוקים הצונחים לתוך ים כחול עמוק, חופים קסומים, חורש טבעי, עיירות קטנות עם סמטאות ציוריות מפותלות, שמן זית משובח, פסטה מקומית וגבינות נהדרות. ארבעה מיליון תושבים מתגוררים בחבל, מרביתם סביב עיר הבירה, בארי.

הפשטות של פוליה היא גם סוד היופי שלה. ביקור בפוליה יכול להתאים לתיירים המבקשים להתוודע אל המקום באמצעות שיטוטים עצמאיים בין העיירות הפזורות באזור - ולשם כך כדאי לשכור רכב, שכן המרחקים בין האתרים השונים גדולים ועצמאות תחבורתית תאפשר לכם לגלות שכיות חמדה בין הרחובות הצרים שבערי פוליה ובין חופי הים הרבים שלאורכה. ניתן גם להתרווח באוטובוס ולהסתייע בטיולים מאורגנים. אפשר גם לשים את הדגש על החוויה הקולינרית האופיינית לאזור הדרום, ולחוות את האותנטיות של פוליה (ואת שמן הזית המוצלח של האזור, המשופע בעצי זית) דרך הצלחת. בשל פשטותה היחסית, רמת המחירים בה סבירה ביחס למחוזות אחרים במדינה.

טירת מסתורין ועיירת גמדים

עם הנחיתה בנמל התעופה של בארי עולה תחושה של נוף ביתי - החורש הים תיכוני מוכר מהרי הכרמל או מהרי ירושלים. גם רצועת החוף דומה לחופי הארץ, אבל באיטלקית זה נשמע אחרת. בבארי אפשר לטעום את איטליה שרבים מכירים ודאי מאזוריה הצפוניים של המדינה. בחלקה העתיק קתדרלה וסמטאות, בחלקה המודרני שדרת חנויות מעוצבות, בתי קפה ומסעדות.

את הסיור שלנו פתחנו בביקור בקסטל דל מונטה (Castel del Monte), שאף זכה בכבוד להופיע על מטבע ה-5 סנטים של האירו. מדובר בטירת מסתורין שהמבנה שלה מתומן, וכולל משחקי מתמטיקה ופיזיקה על טהרת המספר שמונה (המסמל את האין-סוף בנצרות). המקום מציב חידות שעד היום מיטב המוחות לא הצליחו לפענח. המבנה מתעתע במבקרים שדרכם עולה ויורדת במדרגות המפותלות ועוברת בין חדרים שונים ששימשו בין היתר לסיפוק תענוגותיו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ששלט באיטליה במאה ה-13.

לאחר הביקור בטירה, מומלץ לאכול באחת ממאות ה"מסריות" שבאזור. מסריה Masseria)) היא בית חווה לגידול מזון (אורגני ברובו), המשמש לבישולים המוגשים לסועדים במקום. בחלק מהמסריות קיימים גם חדרי אירוח ללינה. המנות המוגשות במקום מכילות רק גידולים מקומיים בחווה (ירקות, גבינות, בשר, תבלינים ואפילו יין) והן חושפות את המבקרים למטבח של פוליה, הנחשב למטבח עני ("פוברה קוצ'ינה"), אבל טעים.

על השולחן הונחו נקניקים תוצרת בית, גבינות נהדרות - כולל ריקוטה עדינה האופיינית לאזור וגבינת בורטה, שהיא מעין מוצרלה נוזלית, טעימה ועתירת שומן - ירקות טריים, פסטת האורקייטה (אוזניים קטנות) האופיינית לחבל, בשילוב של רוטב שעועית, בשר ופירות ים. בכל ארוחה מוגשים טראלי (כעכים עגולים וקטנים) ויינות מקומיים, שגם הפשוטים שבהם, ברוב המקרים, היו טובים.

המסריה שבה ביקרנו (Il Pino Grande) היא חלק מתנועת ה-Slow food העולמית, שנותנת קונטרה למגמת הפאסט פוד ושמה את הדגש על כלכלה נבונה והוגנת: האוכל, כאמור, מבוסס על גידולים עצמאיים, בהקפדה על שכר הוגן למועסקים ותמחור הוגן ללקוחות. מסעדות על טהרת הסלואו פוד פזורות בדרום איטליה, ואם מצאתם מסעדה מדורגת מישלן שדוגלת בסלואו פוד - הרווחתם ארוחה משובחת במחיר הוגן (ועם אג'נדה חברתית-סביבתית מבורכת).

העיירה אלברובלו (Alberobello) שבעמק איטריה (Valle d'Itria), שבה כ-12 אלף תושבים, מפורסמת הודות למבני הטרולי הייחודים שבה, ובזכותם הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. לבתי הטרולי הלבנים גגות מחודדים בגוון אפור והם נראים כמו בתים של גמדים מהאגדות. מאחורי המבנה המיוחד מסתתר סיפור: במאה ה-16 נאלצו תושבי העיר לשלם מסים גבוהים למלך נאפולי, ששילח בה את גובי המסים של הממלכה לעתים קרובות מדי.

מבנים עגולים ללא גגות היו פטורים ממס, וכך, תושבי הטרולי מצאו לעצמם שיטה: הם בנו בתים שגגותיהם עשויים מאבנים ללא מלט שמדביק אותן יחד. הגג המחודד נתמך במרכזו במוט עץ, שעם הזזתו הגג קורס למרכז הבית. לשם הקמתו מחדש נדרשת עבודה פשוטה יחסית, כזו ששווה כנראה להשקיע כדי לחמוק מתשלום המס למלך.

ואיך ידעו התושבים שגובה המסים הגיע לעיר? הם השתמשו במשרוקיות מיוחדות העשויות מטרה קוטה (שכיום נמכרות כגימיק תיירותי) כדי להזהיר את שכניהם. עם הישמע השריקה, ידעו התושבים לשמוט את המוט התומך בגג, ולמנוע מהמלך את התענוג של גביית המסים.

עם הזמן התעייפו התושבים מבניית הגג הלוך ושוב, ובמאה ה-18 הם הוכרו רשמית כחלק מממלכת נאפולי, ולפיכך זכו להקלות במיסוי. על קצות הגגות מצוירים סמלים עממיים, שזוכים לפרשנויות שונות ומשונות. יש המאמינים שהם מסמלים את משלח היד של בעל הבית, ואחרים גורסים כי מדובר במסר לחייזרים. בתי הטרולי נשמרו בשלמותם עד היום: חלקם משמשים כחנויות למזכרות (כולל פסטות מקומיות, שמני זית וכמובן משרוקיות) וחלק משמשים כצימרים ללינה (במחיר של כ-50 אירו ללילה לאדם).

ללכת לאיבוד בסמטאות

במרחק של כרבע שעה נסיעה מאלברובלו ממוקמת העיירה לוקורוטונדו (Locorotondo), שזכתה להיכנס לספר השיאים של גינס הודות להופעת האות O בשמה במספר הפעמים הרב ביותר. זו עיירה קטנה וחמודה, השוכנת על גבעה שממנה ניבט הנוף היפה של עמק איטריה הפרוס מתחתיה. עיירה נוספת בעמק איטריה, שגם בה שווה להתעכב, היא מרטינה פרנקה (Martina Franca). הסמטאות הציוריות מתפתלות בין בתים עתיקים, שבמרפסותיהם יושבות המקומיות הוותיקות שגרות בעיירה ומתצפתות על העוברים והשבים.

גם בעיירה אוסטוני (Ostuni), הידועה בכינויה העיר הלבנה אפשר ללכת לאיבוד בסמטאות תלולות שמקיפות את כיכר העיר. במרכזה ממוקמת כנסיית סן פרנסיסקוס, פטרונם של בעלי החיים (אחרי שהציל את העיר מאיום של זאב כעוס ונשכני). מי שביקר בסיציליה ימצא דמיון לא רק במבנה התלול של העיירה כי אם גם באווירה שהיא משרה, הודות למתנקזים אל כיכר העיר - מחבורות של צעירים קולניים ועד לתושבים המבוגרים שבאים ללגום קפה ולהתעדכן. בצד העתיק חנויות ומזכרות (כולל משרוקיות הטרה קוטה של אלברובלו, למי שפספס), בתי קפה וגלידריות המומלצות לאתנחתה ולצפייה בנוף שלמרגלותיה.

בעיירה המקסימה פוליאנו שעל הים (a Mare (Polignano מבנים הממוקמים על צוקים שצונחים לים כחול עם חתך מרהיב מכיוון הים. זו עיירה ששווה להתעכב בה, לא רק בגלל הנופים המקסימים והגלידריות המצטיינות אלא גם הודות לאדריכלות המבנים ולאווירה הנעימה שברחובות - בחלק העתיק והמודרני. הרומנטיקנים ישמחו לדעת כי הזמר דומניקו מדוניו, שהתפרסם בעיקר בזכות הלהיט Vo-lla-re ("לעוף"), הוא יליד המקום, ופסל ברונזה שלו מברך את הבאים לכיוון הטיילת.

לא רחוק משם נמצא חצי האי גרגאנו. הביקור שלנו התחיל במלון איל פורטו (Il porto) המקסים, שממוקם בעיירה מאטינטה (Mattinata), שממנה ניבט נוף מרשים של הים האדריאטי. אחרי שנושמים את האוויר הצח ואת ניחוחות עצי הזית הרבים שבאזור, אפשר לבקר בעיירה מונטה סנט אנג'לו (Monte Sant Angelo) השוכנת על רכס בגובה אלף מטרים ובה שוכנת מערה המושכת אליה אלפי צליינים מדי שנה. לפי האמונה, המלאך מיכאל התגלה במערה.

בחצי האי פרוסה שמורת טבע, Furesta Umbra הכוללת יערות, קברים קדומים חצובים בסלע, כיתוב עתיק יומין במערות, וכמובן נופים ירוקים שאפשר לשלב בטיול ג'יפים שניתן לתאם במקום.

מריה הבתולה בארון

יש באזור גם נקודה יהודית מעניינת. יהדות איטליה היא קהילה ייחודית, לא אשכנזית ולא ספרדית, אלא קהילה עם מסורות משל עצמה. הקהילה הדרום איטלקית התפרסמה בעושרה הרוחני והתרבותי. מספרים שהקיסר פרידריך השני (זה מהטירה המסתורית), הביא לאזור יהודים מצפון אפריקה במאה ה-13, אבל כנראה היו יהודים באזור גם קודם, שכן כבר במאה ה-12 ביקר באזור הנוסע בנימין מטודלה, ותיאר קהילות של אלפי יהודים.

היהודים "של פרידריך" הובאו כנראה בשל מיומנותם בצביעה ובסחר של בדי משי, ואכן ידוע שיהודים עסקו בכך. במאה ה-15, תקופת הזוהר של יהדות בארי, היהודים שלטו על המסחר במשי ועל צביעת הבדים בעיר.

טראני Trani)) היא עיר נמל יפהפייה, שנחמד ונעים לשוטט בין רחובותיה הצרים וגם באזורים המודרניים שבהם בתי קפה, מסעדות וחנויות. מבין מאות הקתדרלות הפזורות בפוליה שווה להציץ בקתדרלת סן ניקולא פלגרינו. המבנה מרשים במיוחד, והוא ממוקם ממש על קו המים. בשונה מכנסיות, שלרוב הן חשוכות יחסית, מבנה החלונות בקתדרלה מכניס את קרני השמש לתוכה והן מאירות על פסלי הקדושים ועל העוגב הענק.

בזווית היהודית לטראני יש ממד מרגש. באחת הסמטאות שבעיר העתיקה נמצא בית כנסת סקולה נובה, שמאחוריו סיפור מעניין. בהיותה עיר נמל, שימשה טראני מקום שבו התבססה הקהילה היהודית שכללה סוחרים רבים בתעשיית בדי המשי. בנימין מטודלה מספר שבעיר טראני היו רק מאתיים יהודים (וזה כנראה מקור שם המשפחה מטראני או מטרני), והוא מציין ש"העיר גדולה ויפה ויש בה נמל נוח". במאה ה-13 טראני כבר הייתה מרכז יהודי של ממש, עם בתי כנסת ועם ישיבות.

בשנת 1505 נכבשה דרום איטליה על-ידי ספרד, ובאזור הופיעה האינקוויזיציה. לאחר 1,500 שנים של חיים יהודיים רצופים במקום, גורשו בשנת 1541 היהודים מהעיר, פרט לאלה שהתנצרו. עד היום יש באזור זה של איטליה יחסית מעט מאוד יהודים. ארבעה בתי כנסת היו בטראני; שניים מהם נהרסו, אחד משמש כמוזיאון הקהילה היהודית והאחר עבר טלטלה: בתקופת הגירוש הספרדי הפך בית הכנסת הקטן לכנסייה.

ב-2006 עבר על הקהילה בטראני תהליך מעניין: יהודי שהתגייר, בשם אברהם זקילו, לקח על עצמו משימה מאתגרת: לפעול כדי להחזיר את בית הכנסת לשמש את הקהילה הזעירה, המונה כיום אולי חמש משפחות. החזון שלו התממש, ובסיוע הרב הראשי של איטליה בית הכנסת החזיר עטרה ליושנה והפך בחזרה מכנסייה לבית כנסת. אלא שאת הסממנים הנוצריים שהוכנסו לתוכו לא ניתן היה להוציא, ולכן מאחורי הפרוכת שבארון הקודש, מסתתר פסל בדמותה של מריה הבתולה, ואת סמל מגן הדוד שעל מבנה בית הכנסת אפשר היה למקם רק מעל פעמון הכנסייה שנותר במקומו - מחזה יוצא דופן בהחלט.

גם במאה ה-20 היה לאזור קשר עם העולם היהודי. אלפי ניצולי שואה התגלגלו מיד אחרי השואה לאזור פוליה, ובניגוד למציאות העגומה בחלק ממדינות אירופה, שם נתקלו הניצולים בקבלת פנים עוינת, תושבי האזור, כפריים פשוטים, קלטו במאור פנים את אלה שהגיעו אליהם מהמחנות. באזור היו עשרות "בתי עקורים", שם המתינו הניצולים לעלייה. בפסטיבל דוקאביב האחרון הוקרן סרט דוקומנטרי בשם "אור בקצה המגף", על מסע שורשים של 3 נשים שמבקרות בסנטה מאריה די לאוקה, שם נולדו ב-1946. בעיירה Santa Maria al Bagno פעל מחנה עקורים שעברו בו כ-150 אלף יהודים ניצולי מחנות בדרך לארץ ישראל. במקום פועל כיום מוזיאון שמנציח את התקופה ואת חייהם במקום.

באופן טבעי, נמלי פוליה שימשו גם כתחנת היציאה של אוניות מעפילים לארץ ישראל. האונייה המפורסמת ביותר הייתה "חנה סנש", שפרצה ב-25 בדצמבר 1945 את הסגר הימי הבריטי והגיעה לחוף נהריה. אנשי הפלמ"ח, יחד עם תושבים מנהריה, הורידו את 250 המעפילים ופיזרו אותם בקיבוצי הסביבה, וכך נמלטו מכוחות החיפוש הבריטיים.

על המבצע הזה נכתב שירו של נתן אלתרמן, "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" (המוכר גם כ"עוד נשוב ניפגש על המים"). במסיבה שנערכה לרגל ההצלחה נשא אנסלדו, רב החובל האיטלקי של הספינה, נאום מרגש. אלתרמן התרשם כל-כך מהנאום ומהאיש - לא-יהודי, ידיד, שהסתכן כדי להעלות יהודים ניצולי שואה באופן לא חוקי - שחיבר את שירו כנאום תשובה לנאומו של אנסלדו. לא נותר אלא לסיים, כמו אלתרמן, במשפט מהשיר: "לחיי הספינות שבדרך!".

מידע מעשי

טיסות וחבילות נופש: אשת טורס מפעילה טיסות שכר ישירות מתל אביב לבארי באמצעות חברת מיסטראל אייר (Mistral Air). הטיסות יוצאות וחוזרות בכל יום שני ויופעלו עד אמצע חודש אוקטובר. מחירי טיסות בלבד: כ-480 אירו לאדם. חבילות נופש וטיולים: טיסה ושישה לילות על בסיס חצי פנסיון במלון בדירוג 4 כוכבים כ-720 אירו לאדם בחודש יולי; חבילה הכוללות טיסה ולינה בלבד בכפר נופש (דרגת 4 כוכבים) ב-1,040 אירו לאדם בחודש אוגוסט. מוצעים גם טיולים מאורגנים בכ-720 אירו לאדם (יציאה ב-27 ביולי), וחבילות טוס וסע הכוללות טיסה, מלון (בדרגת 4 כוכבים) ורכב מ-770 אירו לאדם.

לפרטים: www.eshet-tours.com/guide/puglia/deals

אוכל: מול אזור התצפית בעיירה לוקורוטונדו (Locorotondo) נמצאת מסעדה חביבה ביותר, שמגישה אוכל מקומי באווירה מודרנית ועכשווית, docks101. העיירה פוליאנו שעל הים ((Polignano a Mare מפורסמת בגלידה שלה. מומלץ ביותר.

בעיירה מונופולי Monopoli, שגם היא משלבת סמטאות אותנטיות עם נוף מקסים, מומלץ לאכול במסעדה המעולה La Locanda dello Chef Serio, שמגישה אוכל מקומי (פסטות, פירות ים ודגים) שעשוי בקפידה ועם חומרי גלם טריים. אל תפסחו על קינוח פלחי האננס בגלידה.

שיט: מי שירצה לחוות תצפית נוספת ומעשירה על חופי הים בחצי האי גרגאנו יוכל לעשות זאת באמצעות שיט היוצא מהעיירה מאטינטה (Mattinata) ומסתיים בויאסטה (Vieste), הנקודה המזרחית ביותר בחצי האי. השיט אורך כשעתיים (הצטיידו בקרם הגנה ובכובע) והוא חולף על-פני חופים קסומים ומערות החצובות בסלע.

* הכותבת הייתה אורחת של חברת אשת טורס