אהוד אולמרט / צילום: נועם מושקוביץ
סיבוב נוסף, ורביעי, בפרשת טלנסקי: ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הגיש הבוקר (ה') ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו נגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל (במצטבר ל-6 שנות מאסר שנגזרו עליו בפרשת הולילנד, אם לא יבוטל בערעור) וקנס בסך 100 אלף שקל.
אולמרט הורשע בסוף מארס האחרון במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בפרשת טלנסקי ומעטפות הכסף, במסגרתה נפסק כי בתקופה בה כיהן כראש עיריית ירושלים ובהמשך בתקופתו כשר התמ"ת, קיבל מאות אלפי דולרים שלא כדין מטלנסקי. את הכספים שקיבל אולמרט במזומן שמר בכספת סודית אצל עו"ד אורי מסר, שותפו לשעבר ומקורבו, תוך הסתרת קבלת הכספים ואי-דיווח עליהם, כמתחייב על-פי הדין.
הרשעתו של אולמרט במשפט טלנסקי המחודש היא הרשעתו השלישית בפלילים. בסוף 2014 הורשע רה"מ לשעבר בקבלת שוחד בפרשת הולילנד, במסגרתה נגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל. ערעורו של אולמרט בתיק הולילנד תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. בנוסף הורשע אולמרט ב-2012 בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות מחוזי בירושלים, אז נגזרו עליו מאסר על-תנאי וקנס של 75 אלף שקל.
הרשעתו של אולמרט הפכה את החלטת בית המשפט המחוזי "בסיבוב הקודם" לפני כשלוש שנים, אז זוכה אולמרט מהאישומים נגדו בפרשת טלנסקי. בהכרעת הדין המזכה בפרשה, ביקר ביהמ"ש את אולמרט על עצם קבלת הכספים ושמירתם בקופה סודית - דבר שאינו עולה עם נורמות המצופות מאיש ציבור; אך עם זאת, פסק כי לא הוכח שהכספים אינם בגדר תרומה פוליטית, מסוג שהיה מותר לפי החוק בזמן קבלתם.
ואולם, בתחילת 2014 נחתם הסדר טיעון בין הפרקליטות לבין שולה זקן בתיק הולילנד, שבמסגרתו סיפקה מזכירתו של אולמרט לשעבר ראיות חדשות נגד פטרונה לשעבר. בעקבות הראיות החדשות שצצו, החליט בית המשפט העליון, שדן אז בערעור שהגישה הפרקליטות על זיכויו של אולמרט בפרשת טלנסקי - להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שזה ייתן הכרעת דין משלימה בהתבסס על הראיות החדשות בתיק. בין ראיות אלו עדותה של זקן, יומניה (שהגשתם כראיה התאפשרה בזכות נכונותה של זקן להעיד. זאת, בניגוד לסיבוב הראשון במשפט טלנסקי, בו שמרה המזכירה על זכות השתיקה) והקלטות הסתר שמסרה.
בהקלטות נשמע אולמרט מודה בשימוש בעל אופי פרטי - ולא פוליטי - בחלק מהכספים שקיבל מטלנסקי; כמו-כן נשמע אולמרט כמי שמשקיע מאמצים ניכרים כדי להניא את זקן ממתן עדות בבית המשפט. במארס האחרון החליט המחוזי, על בסיס הראיות החדשות, לשנות את מסקנתו ולהרשיע את אולמרט פה-אחד. לטענת אולמרט, באמצעות עוה"ד איל רוזובסקי, אמירה אמרה ובת-חן ליפסקי ממשרד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו, "שניים מבין שלושת שופטי ההרכב חרגו ממסגרת הדיון שקבע בית המשפט העליון לגביית ראיות חדשות והם בחנו את צדקת הכרעת הדין הראשונה גם בלי קשר לראיות החדשות. מדובר בחריגה מסמכות הפוגמת בהכרעת הדין כולה".
אולמרט תוקף, בין היתר, את קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי היות והתשלום לשולה זקן (גם אם היה עבור עבודה פוליטית) היה מקופה סודית ולא מדווחת ומנוגד לתקנון שירות המדינה הוא מהווה עבירה של מרמה והפרת אמונים. "טעה בית המשפט הנכבד קמא בהרשיעו את המערער בעבירת מרמה והפרת אמונים על בסיס קביעה כי התשלום לגב' זקן היה בניגוד להוראות התקשי"ר. נושא הפרת התקשי"ר כלל לא היה חלק מן הדיון והמערער מעולם לא הואשם בו. לא ניתנה למערער האפשרות להתגונן מפני טענה כי התשלום לגב' זקן היתה בניגוד לתקשי"ר (טענה שנטענה לראשונה רק בסיכומי התביעה) ולכן מהווה עבירה של מרמה הפרת אמונים", נכתב בערעור.
עוד נטען, כי הרשעת אולמרט בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מבוססת על טעות. "בית המשפט הנכבד קמא קבע כי השימוש הפרטי (התשלום לגב' זקן) הופך את הקופה מפוליטית לפרטית. קביעה זו מוטעית. הקופה הינה קופה פוליטית. גם אם נעשה שימוש פרטי בקופה (וההגנה סבורה שלא כך היה), השימוש הפרטי יכול לכל היותר להיחשב הפרת אמונים אך וודאי שאין השימוש הפרטי הופך את הקופה מפוליטית לפרטית ובמחייב, מניה וביה, דיווח למבקר המדינה על הקופה כנכס פרטי".
טענה נוספת שעולה בערעור הנה, כי בית המשפט המחוזי קבע כי "המרמה" היא מחדל הדווח על כספי הקופה בניגוד לכללי ועדת אשר, אך כללי ועדת אשר אינם דין (ואינם חוזה) וממילא הפרתם אינה עולה כדי מרמה במחדל על פי הגדרות חוק העונשין. "לא הוכחו בענייננו רכיבי עבירת קבלת דבר במרמה. לא הוכח כי הכספים בקופה היו כספים פרטיים וממילא לא הוכחה מרמה בשל אי דיווח. לא הוכח כי התקבל "הדבר" - הנחת הדעת של מבקר המדינה (ואין כל תוספת ראייתית בעניין זה על הקביעות שבהכרעת הדין הקודמת)", נטען.
אולמרט תוקף גם את קבילותן של הקלטות של שולה זקן, וטוען, כי טעה בית המשפט המחוזי בקבלו את הקלטות כראיה קבילה. "לנוכח קביעות בית המשפט הנכבד בהכרעת דינו המשלימה בדבר חוסר אמינותה הרב של גב' זקן בקשר לפעולות רבות שביצעה בהקלטות - מוטיבציה ומניע למסור ראיות מפלילות נגד המערער, הסתרת קיומן של הקלטות, מחיקות, שינוי מועדי הקלטות, קיומן של תוכנות עיבוד במחשב בו בוצע סנכרון ממכשיר האייפון וקיומן של ממצאים שהתוכנות פעלו בסמוך למועד הסנכרון - היה על בית המשפט הנכבד קמא לקבוע כי ההקלטות אינן קבילות", נכתב בערעור.
באשר לחומרת גזר הדין, טוען אולמרט, כי מתחם הענישה שנקבע בעניינו חמור מזה שנקבע בפרשת מרכז השקעות, בניגוד לרציונאל אחידות הענישה שעוגן בתיקון 113 לחוק העונשין, ה"מחייב כי מתחם הענישה בפרשת טלנסקי היה צריך להיות דומה לזה שנקבע בפרשת מרכז השקעות. עקרון האחידות מחוייב בענייננו כאשר מדובר באישום אחד באירועים דומים וקרובים בחומרתם".
עוד טוען אולמרט כי לא ניתן משקל לנסיבות לטובתו , אשר אמורות להשפיע על העונש ולהפחית את משך המאסר. כך, נטען, לא ניתן משקל לעוצמת הנפילה שלו - מי שהיה ראש ממשלה עת החלו ההליכים - מאיגרא רמא; לא ניתן משקל ראוי לתרומה האדירה חסרת התקדים שלו, לטענתו, לביטחון המדינה; לא ניתן משקל לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; לא ניתן משקל לעינוי הדין בפרשת טלנסקי ולכך שמדובר בהליך ייחודי (תחילתו בעדות מוקדמת וסופו בגביית ראיות חדשות). בנסיבות אלה, טוען אולמרט, היה על בית המשפט המחוזי להעמיד את דינו בתחתית המתחם.
במקביל להגשת ערעור זה מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער.