זה כבר לא קומץ, זה לא לה פמיליה. זה בית"ר ירושלים

1. בכל פעם שהספורט זולג אל עמודי החדשות האומה פוערת את עיניה. תרגיעו. ב-18 במארס האומה פערה את עיניה כשהתברר כי הליכוד צמח בין לילה ל-30 מושבים בכנסת, ביום שישי היא פערה את עיניה כשהתברר ש-47% מתושבי המדינה בעד תקיפה באיראן - כלומר הכרזת מלחמה - והיא פוערת את עיניה כשמתברר שיש פוחזים עם דגל כ"ך שקולעים ברגים במצחם של שחקני כדורגל. פתאום מי שקרא למצביעי הליכוד לרוץ להצביע כי "הערבים נוהרים לקלפיות בעידוד עמותות השמאל", רוצה לטפל בפורעים ביד קשה, ומי שהצטלמה עם אוהדי בית"ר שלבשו חולצות של תנועה מחתרתית - רוצה לפעול נגד התופעה.

נער הייתי וגם בגרתי. גדלתי בבית בית"רי - הכי בית"רי - ואת שנותיי הטובות במקצוע הזה עשיתי בימק"א, בית וגן וטדי בתצורתו המקורית. ראיתי את הקומץ (אלי אוחנה אמר כבר לפני 20 שנה: "זה לא גרעין, זה גרעין חרא") גדל וגדל וגדל, ועוטה על עצמו שכבות, שהוא כבר מזמן לא קומץ. קהל שמתחיל משחק בשירה אדירה: "הנה, היא עולה, הקבוצה הגזענית של המדינה", הוא לא קומץ, הוא קהל המונים. כ"ך - תנועה שהוצאה מחוץ לחוק - השתלטה על היציע, מושכת אליה עוד ועוד בני נוער, והופכת את בית"ר, שתמיד היתה קבוצה "עממית ואותנטית" - וגם אלימה - לקבוצה "גזענית ומסוכנת". וזה באמת עוול לקומץ האמיתי, לאלה שעדיין באים לראות את בית"ר מתוך אהבה לכדורגל, בגלל זכרונות ממלמיליאן, אוחנה ופישונט, בגלל השייכות האידיאולוגית לתורת ז'בוטינסקי, למות או לכבוש את ההר.

היום יש שם פחות ירושלמים, פחות חרותניקים, פחות בית"רים. וזה לא לה-פמיליה - מדובר בסך הכל בארגון שמי יודע מי באמת עומד מאחוריו - זה הרבה יותר מזה.

2. דבר אחד לא משתנה: תחושת הקיפוח. עכשיו מנסים אוהדי בית"ר - אלה שגינו ביום חמישי בלילה - להגן על מה שנשאר. יש עדויות, הם טוענים. אנשי הליגה להגנה יהודית הגיעו מצרפת עם הדגל, אוהדי שרלרואה הצדיעו במועל יד וצעקו "זיג הייל", אנשי לה פמיליה כמעט ולא הגיעו לבלגיה. ובכלל, מה עם אוהדי הפועל בשירוקי, ואוהדי מכבי בבאזל. וזה ככה כבר שנים. הם מקבלים הפחתת נקודות - שמקוזזת בחצי - בגלל קריאות גזעניות וטוענים שאחרים לא קיבלו, למרות שמדובר בעבירה מספר 17 בעונה אחת; זו התקשורת האדומה, השמאלנית, בתי הדין המושחתים, וכמובן אבי לוזון. העובדה כי הם רוב - אלקטורלי, ופיזי - לא משנה את הנרטיב: מקפחים אותם.

ההתדיינות הזו מעייפת, אפילו מביכה. על המשחק הזה היה רשום רגע אחרי ההגרלה: בלאגן. בטיסה הראשונה לאמסטרדם השתכרו אוהדים ועוכבו בסחיפהול. כיכרות בבנלוקס נשטפו באוהדים שהפגינו נוכחות. נרשמו קטטות עוד לפני המשחק, וכמובן שנכנסו גם עשרות אבוקות ורימוני עשן במבצע מתוכנן היטב, שלא לדבר על עקירת כיסאות ושימוש בברגים שלהם לפיצוח גולגולות.

וזו לא גזענות, זו בעיקר הפגנת נוכחות. יותר אלימה ויותר מכוערת, אבל אינה שונה בעקרונותיה משאר ארגוני האולטראס בארץ - אולטראס הפועל, הפנאטיקס או הקופים הירוקים - הם באים לשים טביעת אצבע, דריסת רגל, להראות למי יותר גדול. אוהדי בית"ר חיכו לזה שבע שנים, ולכן הם מהדהדים יותר.

לא סתם את ההגנה הכי גדולה שלהם ברשתות החברתיות הם מקבלים דווקא מאוהדי הפועל ת"א - ימות המשיח - וממש לא מתוך אהבה צרופה. אוהדי הפועל יודעים שיגיע עכשיו צונאמי מאוד עכור, והוא עלול לשטוף גם אותם. והם לא חושבים - ובמידה רבה של היגיון - שהיה משהו יותר מדי חריג בהתנהגות של אוהדי בית"ר בבלגיה. הישראלי המכוער, מבחינתם, לא הגיח פתאום ביום חמישי בלילה. הוא חי פה, ובכמויות.

3. עכשיו מתחיל שטף של קריאות פופוליסטיות לעשיית מעשה. להוציא ארגון מחוץ לחוק, הוא להקים בעצם ארגון מחתרתי תחתיו. הימין הקיצוני לא ייעלם. המשטרה - אם זה בסמכותה, אני בכלל לא בטוח שזה לא בסמכות השב"כ - צריכה לרוצץ קודם כל את ראש הנחש. יש לארגונים האלה מנהיגים, שמותיהם ידועים. מעבר לחיבור בין מעשים פליליים לדמויות, הארגון הזה - שמשבית הלכה למעשה את בית"ר ירושלים, מועדון חשוב בספורט הישראלי - חייב לקבל מכה כלכלית וארגונית, ולא רק פרסונלית. אם יש פורעים נקודתיים, לא צריך להשליך אותם לכלא - זה לא ירתיע אותם - אלא למנוע את כניסתם לצמיתות לאירועי ספורט. זו מכת מוות לחוליגנים. ברגע שהמנהיגים יושבתו, והפורעים יורחקו, ההסתה תנמיך להבות, והלחץ מהמועדון יקטן. בניגוד לדעה הרווחת, צריך לחזק את המועדון ולא לחסל אותו.

הבעיה היא שגם אם הארגון הפנאטי יעלם או יירד למחתרת, אין כרגע בית"ר ירושלים. הקבוצה איחרה להגיע לטיסות חזרה לארץ, שחקן נסע על דעת עצמו לספרד, תחושה חריפה של אובדן כיוון מרחפת באוויר. אלי טביב משתמש באירועים כטריגר, כדי לעשות שוב אקזיט. הוא בלאו הכי עומד בפני עבודות שירות ובכל מקרה רשם העמותות כבר הביע את דעתו בנוגע להמשך דרכו ושל אחרים שהואשמו בפלילים.

בעלים לא יעמדו בתור כל עוד יש אווירת טרור סביב הקבוצה, וקהל מטיל מגבלות על הבאת שחקנים. גם כך, אף גולדהאר לא ייקח את המועדון. אפילו ארקדי גאידמק היה סוג של נס. יכול להיות שבריחה של טביב, מכירת שחקנים, ואי הגשת ערבויות על התקציב תאלץ את בקרת התקציבים לא לאשר את השתתפותה של בית"ר ירושלים במשחקי ליגת העל, ואז, עוד לפני שנוקו האורוות, תישאר בית"ר בלי קהל ההצלחות, אלא דווקא עם חבורת המשועממים שממלאת כבר 72 שעות את תוכניות האקטואליה השונות.

וזה אולי יהיה הסוף.