בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
"הסכם וינה" מאחורינו. מומחי גרעין ינתחו אותו מכל הכיוונים, על יתרונותיו ועל חסרונותיו לכל-אחד מן הצדדים החתומים עליו: איראן והמעצמות.
מבחינתה של איראן - ההישגים הם דרמטיים. היא מקבלת הכרה ולגיטימיות כמדינת סף-גרעינית אחרי כל מסע ההטעיות וההונאות שלה הגלויות לעין. היא מקבלת הכרה כמעצמה אזורית למרות מעורבותה בלבנון, בסוריה, בעיראק, ובתימן, ולמרות היותה מפיצת הטרור מספר 1 בעולם. ההסכם מקדם אותה בתפיסתה את עצמה כאימפריה עתידית, שגבולותיה יגיעו עד לים התיכון.
ובנוסף, איראן מקבלת שחרור מסנקציות כלכליות כואבות, מאוששת את כלכלתה, זוכה בהרבה מאוד מיליארדי דולרים שיזינו את הטרור, ועם כל אלה - היא שומרת על איבתה הבסיסית לארה"ב ולישראל.
הסיכון העיקרי שמנהיגי איראן לוקחים הוא שהפתיחות המחודשת של איראן למערב תוליך בסופו של יום להתמוטטות משטר האייתוללות ומשמרות-המהפכה. האם כך יהיה? - אי אפשר לקבוע היום.
מבחינת המעצמות - הן זכו בעיקר "לשקט" לכמה שנים, וחברות עסקיות שלהן ייהנו מהשוק האיראני ומעסקאות גדולות עם איראן.
מבחינה אישית של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בראייתו שלו, הוא מאמין כי צריך לדבר עם אויבים ולפתור בעיות בכלים דיפלומטיים, וזה נובע גם מתפיסתו שארה"ב מוגבלת ביכולותיה והיא איננה יכולה להיות עוד "השוטר של העולם".
בהסכם עם איראן, אובמה רואה, כנראה, את פסגת הישגיו וכך הוא רוצה להיכנס להיסטוריה. אפשר להתווכח אם זו גישה נאיבית או גישה של "ריאל-פוליטיק" - שיקולי כדאיות ותועלת תוך התעלמות מגורמים שונים - אבל זהו אובמה.
ומדוע זה חשוב?
זה חשוב משום שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, שרואה בהסכם טעות היסטורית קולוסאלית ואיום ישיר על ביטחונה, מתכוונת להילחם כדי לחסום את ההסכם בקונגרס האמריקאי.
השאלה היא - האם זו גישה נכונה ונבונה? זו גישה נכונה למי שרוצה להראות, שהוא עשה הכול, אבל הכול, כדי למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית, וכך גם להיכנס להיסטוריה. אבל האם זוהי גישה נבונה? - ספק רב.
ארה"ב מציעה לישראל חבילת-סיוע ביטחונית חסרת תקדים באיכותה, שתשפר גם את היכולת להתמודד עם האיום האיראני.
מאבק של ישראל נגד ההסכם הוא גם מאבק נגד אובמה. בעניין הזה יש שתי אפשרויות. הראשונה, שאף שההסכם מצטייר כעובדה מוגמרת, ישראל תעשה את הבלתי ייאמן ותצליח לחסום ולטרפד את ההסכם בקונגרס.
האפשרות השנייה היא, שהמאבק בקונגרס ייכשל, וההסכם ייצא לדרך. הבעיה היא, בשכל אחד מן המקרים, גם בכישלון וגם בהצלחה של המאבק, ישראל תפסיד.
במקרה של כישלון במאבק - לא הועלנו דבר, ורק הוספנו דם רע למערכת היחסים שלנו עם המעצמה שאנחנו תלויים בה מאוד מבחינה ביטחונית, ולא רק.
במקרה של הצלחה במאבק - היא לא תמנע את ההסכם. הסנקציות שהוטלו על איראן יוסרו ע"י המעצמות האחרות - צרפת, בריטניה, גרמניה, רוסיה וסין. ארה"ב ואובמה ייחלשו מאוד; ואת המחיר תשלם ישראל.
המחיר, בכל אחד מן המקרים, עלול להיות משולם בשתי חזיתות: בחזית הביטחונית - פגיעה בגודל ובאיכות הסיוע הביטחוני האמריקאי.
בחזית המדינית - ארה"ב תרמוז לאירופה להגיש הצעות החלטה במועצת-הביטחון, שיובילו לפתרון כפוי על ישראל בזירה הפלסטינית, שלא לדבר על חרם כלכלי.
אז, נתניהו - עשית הרבה בנושא הגרעין האיראני, הן בזיהוי הסכנה, הן בפעילות נגדו במישור המודיעיני ובמישור הבינלאומי, ויש לך חלק חשוב בסנקציות. אבל הדבר הנבון לעשותו היום הוא למצות את מה שניתן בסיטואציה הנוכחית. זו יכולה להיות שעת כושר לכינון שותפות אינטרסים אמיתית עם מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, שפתרון הבעיה הפלסטינית יהיה חלק ממנה.
הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש