אילו שאלנו את האמן מרסל ינקו (דאדא) איפה ברצונו לחגוג את יום הולדתו ה-120, אולי היה בוחר בחופי הים האדום. ציורו "הים האדום" הוא עבודת-מפתח, שביטאה את משנתו האמנותית ואת יחסו החם והאוהב לארץ. כעת, הציור משמש נקודת מוצא לעבודתם של אמנים עכשוויים, בני דורות שונים, בתערוכת מחווה שמוצגת במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד.
ינקו עלה לארץ ב-1941 וצייר את "הים האדום" בסיום העשור הראשון שלו בישראל. העשור שבו הסתיימה מלחמת העולם השנייה והוקמה מדינת ישראל. הציור מציג קומפוזיציה ובנייה מתוכננת: אלמנטים אדריכליים וצורות מחודדות היוצרות את הנוף, יחד עם שימוש הרמוני בצבע.
הפרויקט "מחווה לים האדום" קושר את יצירתו לעשייה האמנותית בימינו. האמנים המשתתפים בתערוכה - 37 אמנים, רובם ישראלים ושלושה אורחים מחו"ל - קיבלו עשרות גיליונות של הדפסי אופסט של הציור "הים האדום", שנמצאו בעיזבונו של האמן.
הם הוזמנו ליצור מתוך הציור ובהשפעתו, בעת שהתארחו בעין הוד.
מרסל ינקו היה חבר בקבוצה הבינלאומית שייסדה את תנועת ה"דאדא" האוונגרדית בשווייץ, ב-1916.
הוא היה האמן הישראלי היחיד בעל מעמד בינלאומי כה משמעותי. התנועה אמנם התפרקה בשנות ה-20, אבל נותרה אחת התנועות האמנותיות החשובות ורבות ההשפעה במאה ה-20, ובעקבותיה צמחו הנובו-ריאליזם והסוריאליזם, אמנות הרדי-מייד של מרסל דושן, עבודות האובייקטים העטופים של כריסטו ועד לאמנות הקונספטואלית.
יצירותיו המוקדמות של ינקו עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע, קולאז' ושימוש ברדי מייד ובחומרים פשוטים וגסים, כמו יוטה וחבל. דווקא נופי הארץ והאור הישראלי, יחד עם תנועת ההתיישבות הציונית, הפיחו בו רומנטיקה חדשה, והוא החל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר, נופים ונושאים ישראליים.
איש חזון כריזמטי
ינקו היה מהוגי הרעיון וממייסדי כפר האמנים עין הוד. כאיש חזון כריזמטי, הוא הנהיג את תפיסת האמנות בארץ ונאבק על מעמדו של האמן כגורם מרכזי בחברה הישראלית - ואף רשם הצלחות לא מבוטלות, שמאז ועד היום לא חזר עליהן איש מלבדו.
בתערוכת המחווה לציור "הים האדום" משמש הדפס הציור עצמו לעתים כמצע לעבודה חדשה, למשל אצל איתן בוגנים, שבנה על גביו קולאז'; בויאן, שהשתמש בו כתפאורה וצייר עליו; דילרה אקאי (מטורקיה) הפכה את ההדפס למגזרת; יובל שאול משתמש בו כרדי-מייד; איתמר בגליקטר חתך פסים וקלע אותם מחדש, אלה אמיתי-סדובסקי חיברה עשרות חלקיקים מפרטי ההדפס, אריה ברקוביץ שילב פרטים ממנו בעבודה תלת-ממדית ואילו רעיה טרינקר הכניסה גזירי צבע של העבודה לתוך קליידוסקופ.
אמנים אחרים השתמשו בקשת הצבעים והצורות של ינקו: ניר דבוראי יצר בהשראתו קולאז' צילומי; נורית גור לביא העבירה חלקים מהציור ללוחות קרמיים; צ'נצ'ל בנגה שילב חלקים ברישום עדין; שוני ריבנאי יצק בחומר אפוקסי חלקים ממנו; קונסטנטין ג'קסון (רוסיה) ריסס על הקיר עבודת גרפיטי גדולה, ובה שילב את הסצנה המרכזית מציורו של ינקו.
אבנר שר יצר כמחווה ל"ים האדום" מיצב תקרה אדיר ממדים, שבו שולט הצבע האדום ומופיע קו הרישום; אברהם אילת העתיק את הצורניות של ינקו לקולאז' מאריזות קרטון של אבטיחים; בלו סימיון פיינרו מציג עבודת וידיאו; אביטל בר שי "ציירה" בחוט אדום צורות נוף ועוד.
בעקבות עלייתו לארץ הצטרף ינקו לחוגי האמנות המקומיים ואימץ רפרטואר נושאים מחיי העבודה ובניין הארץ ונושאים אוריינטליסטיים המראים תושבים ערבים, בנוסחים קבועים ותצורות אופייניות, כמו בציורי יושבי בתי הקפה.
התערוכה "קווים לדמותו", מציגה את האופן שבו עיצב מרסל ינקו את הדמות האנושית, באמצעות קו משולש, נוקשה ושבור, וקו רך ועגול. המעבר משבירת הקו בציוריו המוקדמים, היוצרים דיאלוג עם הקוביזם המוקדם, ועד לציורי הדמות שהיא חלק ממתאר הנוף - סגנון שהפך למזוהה עם יצירתו.
את שתי התערוכות אצרה רעיה זומר טל, והן מוצגות עד חודש נובמבר.
מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, א'-ה' 10:00-15:00; ו' וערבי חג 10:00-14:00; שבתות וחגים 10:00-15:30. www.jancodada.co.il. כניסה 24 שקל והנחות לילדים, חיילים ואזרחים תיקים.