משה כחלון / צילום: שלומי יוסף
לשר האוצר משה כחלון יש שיטה מעניינת לנהל את המדיניות הפיסקאלית של מדינת ישראל. קודם הוא מציג לממשלה מסגרות כלליות של הוצאה, הכנסה וגירעון לשנת 2016, ומקבל את אישורה לבנות על סמך אומדנים אלה את הצעת התקציב. לאחר מכן הוא מקבל את אישור הכנסת בקריאה ראשונה להצעת התקציב. כמעט מיד לאחר קבלת אישור הכנסת לוקח השר כחלון את מסגרות התקציב המאושרות, ומשליך אותן לפח.
למשרד האוצר אין כרגע, על פי תגובתו הרשמית, כל מושג מה יקרה עם הגירעון, ומה יהיו הכנסות המדינה בשנת 2016. אם הנחת ההכנסות לא תשתנה, הרי שהגירעון אמור לגדול בחצי נקודת אחוז, ל-3.4% תוצר, בניגוד מוחלט לכל מה שנכתב ונאמר עד לסוף השבוע שעבר על ידי שר האוצר עצמו. כפי שבנק ישראל ציין בתגובתו החריפה, אין לכחלון כל דרך לדעת אם התוספת לגבייה של החודשים האחרונים קבועה, או שמא מדובר בתופעה זמנית.
לכן, אין דרך אחרת לתאר את מהלכי שר האוצר בימים האחרונים מאשר פארסה מוחלטת. השר מגלה שיש בקופת הממשלה עודפי מסים של כמה מיליארדי שקלים, ובמקום להקטין את החוב הציבורי - הצעד הנכון במקרים כאלה - הוא מחליט שהגיע הזמן להראות קצת "הישגים" לציבור אשר מתחיל לפקפק בסגולותיו הכלכליות. כך באה לעולם הפחתת המע"מ באחוז. הורדת מס החברות היא מעין "תשלום" שכחלון נתן לראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להבטיח את תמיכתו במהלך.
יש מי שגורס כי כחלון פעל כפי שפעל כדי לחסום כל יוזמה של משרד הביטחון להשתמש בעודפים שנוצרו כדי להבטיח תוספות לתקציבו. כידוע, הסכום שנרשם בתקציב בעבור משרד הבטחון, 59 מיליארד שקל, הוא רק בגדר המלצה של משרד האוצר. לא נתניהו ולא שר הביטחון משה יעלון רואים במספר זה משהו מחייב. מן הסתם, כחלון יודע שזה המצב.
מה שמקומם בצעדיו של שר האוצר אינו רק התוכן שלהם, אלא גם הצורה הנחפזת שבה הוחלט עליהם. יש להניח שאם המהלך החדש היה נבדק במשך תקופה סבירה, היה בא לידי ביטוי בהצעת התקציב שהוגשה לכנסת. אלא שזה לא מה שקרה. התקציב אושר בקריאה ראשונה, ורק לאחר מכן, במהירות ובבהילות, ניגשה לשכת שר האוצר למלאכת הורדת המסים ב-6 מיליארד שקל.
עתה נותר רק לשאול מה יקרה אם הכנסות המדינה לא יגדלו באופן משמעותי מעבר לתחזית המקורית, וראש הממשלה יחליט שהגיע הזמן להגדיל את ההוצאה הביטחונית ב-3 מיליארד שקל. התוצאה תהיה עלייה של הגירעון לרמות של 3.6%, שהיא מספיק גבוהה כדי להבהיל את חברות הדירוג ולהוביל את ראש הממשלה למסקנה שהגיע הזמן להוציא לפועל קיצוץ נוסף בהוצאה האזרחית ו/או לשוב ולהעלות את המע"מ, כי הרי מדובר ב"צו השעה".