השופט יגאל פליטמן / צילום: איל יצהר
שופטי בית-הדין הארצי לעבודה מורגלים לדון בסכסוכי עבודה קשים, אבל הסכסוך שהתברר שם לפני כחצי שנה, בחודש מארס, היה סוער במיוחד. מצד אחד של המתרס ניצבו בכירי חברת כימיקלים-לישראל (כיל), ובראשם היו"ר רב-העוצמה והשנוי במחלוקת, ניר גלעד, ועורכי-הדין של החברה. מהצד השני, עמדו יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ונציגי ועדי העובדים של החברות-הבנות של כיל, אבנר בן-סניור מ"תרכובות ברום" וארמונד לנקרי, מ"מפעלי ים המלח", שאיימו להשבית את אזור הדרום כולו במחאה על כוונת כיל לפטר מאות עובדים.
באמצע הקלחת הזו של אינטרסים כלכליים, אמוציות, אגו, מחאה סוערת, יחסי הנהלה-עובדים ועוד, ניצב איש אחד שקט ועניו, בעל בלורית שיער לבנה, ועיניים חומות חודרות - נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, יגאל פליטמן. בדרכו השקטה אך הבוטחת ניווט פליטמן את הצדדים אל חוף המבטחים המאתגר מכול - פשרה והסכמה.
"אחרי שההסתדרות החליטה להשבית את כל הדרום בעקבות הפיטורים בכיל, פנו אלינו גם ראשי התאחדות התעשיינים וגם לשכת המסחר וביקשו שנדון בסכסוך מבחינה משפטית", אומר השופט פליטמן ל"גלובס" בראיון ראשון ובלעדי מאז מונה לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה בדצמבר 2013. "אנחנו החלטנו לטפל בשורש הבעיה ולא רק בהיבט הקונקרטי של צו מניעה, שהתבקש נגד השביתה.
"לכן, זימנו אלינו את המדינה ואת כיל, שנגדה אי-אפשר היה לתת צו מניעה משפטי, וכך מצאנו דרך למנוע את פיטורי העובדים ואת הנזקים לכלל המשק. תרמנו את תרומתנו. השחקנים העיקריים בתחום יחסי העבודה נותנים בנו את אמונם כגוף שיכול לסייע ביישוב ובפתרון סכסוכי עבודה, ואנחנו משתדלים לא לאכזב אותם".
רוב הישראלים עדיין לא מכירים את השם יגאל פליטמן. השופט פליטמן הוא ככל הנראה אחד האנשים החשובים והמשפיעים כאן אך בין הכי פחות מוכרים במדינה, ולהיפך, איש שאינו מוכר אף שהוא חשוב ומשפיע מאוד על המשק. את פליטמן זה לא מטריד. כל עוד מערכת בתי-הדין לעבודה, שבראשה הוא עומד, ממלאת את ייעודה, לא משנה לו אם הציבור ידע שחלק גדול מהקרדיט שמור לאחד, יגאל פליטמן, שופט בן 66 מתל-אביב.
ומהו אותו ייעוד? לדברי פליטמן, "חברה אנושית נבחנת על-פי יחסה לאדם, ותפקיד בתי-הדין לעבודה לקדם ולשפר את היחס הזה. בתי-הדין מקדמים את הזכות לקיום בכבוד של תושבי ישראל דרך הביטוח הלאומי, דיני הפנסיה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חקיקת המגן ושמירה על חופש ההתארגנות של העובדים".
ההתארגנות טובה להקטנת פערי שכר, לשוויוניות ולצדק
פליטמן יליד 1948, אלמן ואב לשלוש בנות בוגרות, גדל בתל-אביב ולמד בביה"ס "תיכון חדש" באותה שכבה שבה למדו הפזמונאי עלי מוהר ז"ל והסופר חיים לפיד. בבית חינכו את פליטמן לסולידריות ולצדק חברתי, והוא מעיד כי זוהי הסיבה שאחרי לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית וההתמחות בחר ב-1975 ללכת לעבוד בביטוח הלאומי. בין השנים 1983 ל-1988 הוא שימש כמנהל הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בירושלים, ולאחר מכן מונה לשופט בביה"ד האזורי לעבודה, וטיפס עד לראשה.
אהבתו הגדולה, מלבד המשפחה והעבודה, היא יצירתו של נתן אלתרמן, ופליטמן גאה בהערצתו לכתבי המשורר העברי הגדול. "האהבה לאלתרמן היא מחלה שאני לא רוצה להבריא ממנה. אלתרמן היה 'הצופה לבית ישראל'. יצירתו, כמו גם המצפון המוסרי שלו, משמשים אותי בעבודתי כשופט".
במהלך הריאיון מסתייע פליטמן בכתבי אלתרמן כדי להשיב לשאלותינו. לעיתים, גם כדי להתחמק מהן באלגנטיות. כאשר הוא מתבקש לסכם את השנה וחצי שבהן הוא משמש כנשיא ביה"ד הארצי לעבודה, אומר פליטמן: "יש מחזה של אלתרמן שנקרא 'כנרת, כנרת'. אחת האמירות במחזה היא 'אנחנו כאן, אבל אין לנו פרספקטיבה. כאשר תהיה לנו פרספקטיבה, כבר לא נהיה כאן'. אותו דבר אני משיב לשאלתך - עדיין מוקדם לסכם".
אז פליטמן נמנע בינתיים מסיכומים. אבל ניכר שלמרות בעיות כמו פערים חברתיים, יוקר המחיה, מחירי הדיור, בעיות הפנסיה, ושאר התחלואים של הכלכלה והחברה, הוא מגיע לריאיון במצב-רוח אופטימי למדי. לדבריו, החברה הישראלית עוברת שינוי חיובי שמורגש היטב בבתי-הדין לעבודה.
"אנחנו רואים בתקופה האחרונה עמידה הרבה יותר גדולה של הציבור על זכויותיו, ומדובר בזכויות שהן לעתים מסובכות ולא תמיד העובד הפשוט ואפילו המעסיק, יכולים להבין אותן. בנוסף, יש יותר התארגנויות של עובדים. תופעת ההתארגנות היא טובה למשק, טובה להקטנת פערי שכר, מקדמת שוויוניות וצדק חברתי. בית-הדין לעבודה הוא כיום הערכאה המרכזית לדיני צדק חברתי".
- ישנה טענה שבתי-הדין לעבודה נוטים להעדיף בפסיקות את העובד על פני המעסיק והבעלים של החברות.
"אני לא בעד עובדים ולא בעד מעסיקים, אלא בעד הדין ובעד שבתי-הדין לעבודה יקבעו הלכות שיהפכו את מדינת ישראל למדינה שוויונית וצודקת יותר, שאזרחיה מתקיימים בכבוד".
תרומה מכריעה לתחייה בהתארגנויות העובדים בארץ, שאותה מרבה פליטמן להלל, תרם ביה"ד הארצי לעבודה בינואר 2013. אז קבע את אחד מפסקי-הדין החשובים ביותר בתחום יחסי העבודה הקיבוציים בשנים האחרונות. בעקבות ערעור שהגישה ההסתדרות נגד הנהלת חברת פלאפון, בטענה שניסתה לדכא בכוח התארגנות ראשונית של עובדי החברה, קבעו שופטי ביה"ד הארצי, כי למעסיק אסור להביע עמדה בעניין התאגדות ראשונית של עובדיו בכל צורה שהיא.
- בהמשך, סמכו גם שופטי בג"ץ ידם על ההחלטה. "פס"ד פלאפון הוא פורץ דרך, ובעקבותיו רואים תופעה הולכת וגוברת של התארגנות עובדים", אומר פליטמן.
אבל יש מי שאינו מרוצה מההלכה המשפטית של פליטמן וחבריו. מאז שניתן "פס"ד פלאפון" נמתחת עליו ביקורת חריפה של מעסיקים שונים, שטוענים כי הוא פוגע יתר על המידה בחופש הביטוי של ההנהלות והבעלים, מציב דרישות לא מציאותיות, ואינו ניתן ליישום.
פליטמן דוחה את הביקורת הזו מכל וכל. "חופש ההתארגנות הוא חלק מכבוד האדם, והזכות מעוגנת בחוק. בעצם רעיון ההתארגנות טמון הרעיון הדמוקרטי של אנשים שמחליטים לפעול ביחד בצורה מסוימת, וצריך לאפשר להם לעשות את הדבר הזה. להתארגן זו איננה זכות של המעסיק. המעסיק צריך להיות אדיש לחלוטין להתארגנות במפעלו. זה דומה לכך שלמדינה אחת אסור להתערב בבחירות של מדינה אחרת".
- למרות תחרות מסוימת בין ארגוני העובדים, ההסתדרות היא כמעט מונופול בתחום. גם דמי החבר שהיא גובה גבוהים. האם כוחה אינו גדול מדי?
"אני לא רוצה לרומם או לבקר ארגון כזה או אחר. אבל אציין כי 80% מהעובדים בסקנדינביה מאורגנים, ואצלנו הרבה פחות. הכוח של ארגון העובדים והשיתוף שלו בעבודה מביא גם לאחריות. כשיש לך ארגון עובדים חזק, מכוח עקרון הסולידריות, אתה יכול להשיג שני דברים: ראשית, לחזק קבוצת עובדים מוחלשת. כך היה למשל עם טייסי חברת אל-על, שרצו לצאת מהארגון הכללי של עובדי אל-על (הכוונה לפס"ד של ביה"ד הארצי ממאי 2010, שקבע כי טייסי אל-על לא יוכלו להתפצל משאר עובדיה, המיוצגים על-ידי ההסתדרות, ולעבור לייצוגו של ארגון אחר). שנית, במישור הכללי, ארגון חזק יכול לפעול ברמה יותר גבוהה כלפי עובדי הקבלן".
להדגשת החשיבות של התארגנות עובדים מביא פליטמן לדוגמה את 1,500 עובדי רשות השידור, שצפויים להיות מפוטרים בהתאם לחוק שמגבש משרד התקשורת, שלפיו העובדים יפוטרו, ולאחר מכן יוקם התאגיד מחדש. "עובדי רשות השידור מפעילים את כוחם הארגוני כדי להיכנס למשא-ומתן, ולנסות להגיע להסכמה שהיא תמיד עדיפה על פני החלטה חד-צדדית. יחסי עבודה הם 'יחס', לא 'הכתבה'; וההידברות היא תנאי שאין בלתו כדי לקדם דברים באופן מושכל. כאשר התהליכים נעשים בהסכמה, גם המחויבות לקידום התהליך היא הרבה יותר חזקה".
הפסיקות שלנו לא נועדו לצורכי תקשורת
בשבועות האחרונים הסעירו את הציבור שני מקרים שקשורים לעבודה בשבת. במקרה הראשון, הנהלת שרונה-מרקט, מתחם השוק החדש של תל-אביב, הטילה קנס של 3,000 שקל על זכיינית בית-קפה הנרי'ס, לאחר שזו סירבה לפתוח את בית-הקפה בשבת. במקרה השני, התעוררה סערה ציבורית לאחר ששופטת בית-הדין לעבודה בתל-אביב, אריאלה גילצר, פסקה כי על-פי החוק, אסור לקיים משחקי כדורגל בשבת; ושכל המשחקים הנערכים כיום בשבתות הם בניגוד לחוק.
כל אוהד כדורגל יודע כי יישום ההחלטה עלול לפגוע קשות בכדורגל הישראלי ובאוהדים, שמטבע הדברים פנויים לצפות בכדורגל בעיקר בשבתות; וגם בבני-נוער שלומדים בבתי-ספר, ופנויים לאימונים ולמשחקי כדורגל בשבתות.
פליטמן דוחה את הביקורת על בית הדין, ומעביר את הכדור אל הכנסת. "המציאות היא חזקה, ואתה רואה מצד אחד את הקניונים הפתוחים בשבתות, ומצד אחר את הדין שקובע כי אסור לעבוד בשבת. אנחנו לא יכולים לתת מענה לדיסוננס הזה. אנחנו חייבים לדאוג לקיום החוק. זה עניין של הכנסת".
"חשוב לנו לדון במקרים של הטרדה מינית באוניברסיטאות ובמכללות"
אחד הנושאים שמעסיקים את בתי-הדין לעבודה הוא נושא ההטרדה המינית במקום העבודה, והם קבעו שורה של הלכות בתחום זה. נושא ההטרדות המיניות העסיק מאוד גם את הציבוריות הישראלית בשנה האחרונה. זאת, בין היתר, בעקבות פרישתם מהמשטרה של שורת מפקדים בכירים, שנחשדו בהטרדה מינית.
פליטמן אומר, ש"כאשר אנחנו משווים עצמנו למדינות המתקדמות בעולם בתחום המניעה של הטרדות מיניות בעבודה, אין לנו במה להתבייש". מה שמטריד אותו, זה לא ריבוי המקרים של הטרדה מינית שמגיעים לבתי-הדין, אלא דווקא המקרים שלא מגיעים אליו. "חשוב מאוד שהציבור יידע שלביה"ד לעבודה יש סמכות לדון בהטרדה מינית גם כשזו מתרחשת במוסדות אקדמאיים.
"לצערי, עד היום לא הגיע אלינו ולו מקרה אחד של הטרדה מינית של סטודנטית על-ידי מרצה למרות שהיו מקרים לא מעטים כאלו. חשוב לי להגביר את המודעות לנושא הזה, וחשוב כי הסטודנטיות והסטודנטים ידעו כי לביה"ד כלי לפסוק להם פיצוי שאין לערכאות אחרות. אנחנו יכולים לפסוק פיצוי של עד 240 אלף שקל. מעבר לזה, אצלנו ניתן לתבוע גם את המעסיק, אם הוא לא מילא את חובותיו, והמעסיק הוא לעתים הכיס העמוק".
***הכתבה המלאה - במהדורה המודפסת