אריה דרעי / צילום: איל יצהר
ידועה האמרה: "בהיעדר סמכות אין אחריות". אמרה זו משמשת בדרך-כלל כטיעון בידי שרי ממשלה, להצדקת הצורך בהרחבת סמכויותיהם, באופן אשר יאפשר להם להגשים מדיניות ולהישפט ציבורית בגין מעשיהם שלהם, ולא בגין מעשי הפקידות הממשלתית. על רקע זה, מאלפת היא התנערותו של שר הכלכלה אריה דרעי מסמכויותיו לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, במגמה להימנע מנשיאה באחריות מיוחדת בעניין מתווה הגז.
סעיף 52 לחוק מאפשר לשר הכלכלה ליתן פטור מתחולתו של החוק להגבל עסקי, אם הדבר דרוש לצורך ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. בניגוד לשאיפה הבסיסית של שרים להרחבת סמכויותיהם, השר דרעי מבקש לצמצמן, תוך העברת סמכויותיו בנדון לממשלה כולה. יצוין, כי העברת הסמכויות טעונה את אישור הכנסת, ובשלב זה לא נמצא הרוב הדרוש לכך, אף כי הכנסת החליטה לאשר את מתווה הגז לגופו של עניין.
התשובה לשאלה אם מתווה הגז הוא אופטימלי (או למצער ראוי) טעונה ליבון. הבעת דעה בעלת ערך בעניין זה מחייבת התעמקות בנתונים העובדתיים והכלכליים שאינם בידיי, לרבות מומחיות נאותה בנושא הנדון. אמנע אם כן מהבעת עמדה בנדון. אפשר כי התשובה לשאלה זו היא חיובית ואפשר כי היא שלילית. ייתכן כי ניתן היה להשיג הסכמה טובה יותר עם תאגידי הגז מבחינת האינטרס הציבורי, וייתכן כי לא ניתן היה להשיג יותר. ייתכן כי ניתן היה להגיע לתוצאות אפקטיביות יותר בדרך כופה, וייתכן כי לא כך הדבר. אולם יהיו פני הדברים כאשר יהיו, מסתבר כי שר הכלכלה סבור שיש לאמץ את המתווה שהושג, שכן הוא הצביע בעדו בממשלה.
כל התנאים המשפטיים והציבוריים להפעלת הסמכות על-פי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים מתקיימים: התקבלה החלטה של ועדת השרים לענייני ביטחון בדבר נחיצות קידומו של המתווה לצורך הגנה על יחסי החוץ של ישראל וביטחון המדינה. השר דרעי השתתף בישיבה והצביע בעד החלטה זו של ועדת השרים; הממשלה אישרה את המתווה לגופו של עניין; והכנסת אימצה אף היא את המתווה בהחלטה שהתקבלה במליאה. השר דרעי תומך אם כן הן במתווה הגז, והן גם בצורך להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים. הוא מכיר (בצדק או שלא בצדק) בכך שהשיקול של הגנה על יחסי החוץ וביטחון המדינה מצדיק מתן פטור לפי סעיף 52.
נראה אם כך כי דרעי רק מבקש להימנע מכך שהוא יהיה השר המגשים את ההחלטות שהתקבלו, על-פי סמכותו בחוק. דרישתו היא כי המהלך האופרטיבי המתבקש מן ההחלטות הקולקטיביות שהתקבלו, דהיינו ה"חתימה" בדבר מימוש סעיף 52 לחוק, תהיה של הממשלה בכללותה, ולא רק שלו, על אף שהסמכות בחוק נתונה לשר הכלכלה.
התנהלותו של שר הכלכלה פסולה מבחינה ציבורית, ולמעשה גם מבחינה משפטית. על-פי המשפט המנהלי על שר בממשלה מוטלת חובה להפעיל את סמכויותיו בתום-לב ובסבירות, באופן ענייני ותוך זמן סביר. השר דרעי לא קיבל החלטה שלילית, שלפיה אין הצדקה עניינית להחלת סעיף 52 לחוק. נהפוך הוא: כאמור, דרעי מסכים כי ראוי לממש סעיף זה, ואף הצביע בעד התקיימות התנאים לכך, אך הוא אינו מוכן לממש את המהלך לפי הדין הקיים (המקנה את הסמכות לשר הכלכלה), אלא לפי הדין החדש אשר הוא מקווה כי ייווצר, אם הכנסת תאשר את העברת הסמכויות לממשלה. אין הוא רשאי לנהוג כן.
תקין וסביר הדבר כי שר הכלכלה יבקש לקבל גיבוי מן הממשלה ומן הכנסת לעניין החלטה כה חשובה, כאישור מתווה הגז, החלטה אשר הוא עצמו תומך בה. גיבוי כזה אכן התקבל. אולם אין השר זכאי לברור לעצמו את הנושאים שבהם נוח לו לטפל מבחינה ציבורית, ולהתנער מנושאים אחרים שבסמכותו, תוך גלגול האחריות ממנו והלאה. זאת, כל עוד אין מדובר במקרה של הימצאות בניגוד-עניינים או בנבצרות חוקית אחרת. סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים מקנה את הסמכות לשר הכלכלה.
במצב הקיים, התקינות הציבורית מחייבת את השר דרעי לבחור בין שתי דרכים בלבד: הפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, באופן המתיישב עם ההחלטות שהתקבלו והמגובה על-ידיהן, או התפטרות מתפקידו כשר הכלכלה. אכן, אין אחריות בלי סמכות, ובצד כך - כשקיימת סמכות, מצויה בצדה אחריות להפעילה באופן ענייני, לחיוב או לשלילה. תהיה אשר תהיה התשובה לשאלה אם מתווה הגז הוא ראוי, בחירתו של שר הכלכלה להפוך את עצמו לנעלם ול"שקוף" כאשר הנושא אינו נוח לטיפול מבחינה ציבורית, נוגדת נורמות בסיסיות של מנהיגות ושל שלטון תקין.
הכותב הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל-אביב ומשמש כיועץ במשרד עוה"ד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל