מה קוראים בני הנוער / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
האם ילדי המסכים פותחים עדיין ספר, ועד כמה למסכים עצמם יש חלק בעניין? סקר שנערך בשיתוף "גלובס" וערוץ ניקלודיאון חושף כמה נתונים מפתיעים: מהעדפה של קריאה על פני משחק בטאבלט, בקרב משתתפי הסקר, ועד תדירות קריאה גבוהה, כשחלק ניכר ממנה נסוב סביב השקות של סדרות פופולריות מעולם הטלוויזיה, למשל. השאלות הוצגו בעמוד הפייסבוק של ניקלודיאון (המונה כיום כ-150 אלף לייקים), והשיבו עליהן 885 ילדים ובני-נוער בגילאים 8-18, מרביתם בני 11-14.
מעודד אולי לגלות כי בהיעדר טלוויזיה או מחשב (מולם, אם נודה על האמת, אין סיכוי להתחרות), מעדיפים 45% ממשתתפי הסקר לקרוא ספר אפילו יותר מלשחק בטאבלט או בסלולר (20%).
הז'אנר החביב על הילדים הוא כנראה הרפתקאות - כשליש מהם יעדיפו ספר כזה על פני ספרי מתח (28%), פנטזיה (12%), סיפורים מרגשים או רומנטיים (11%), סיפורים מצחיקים (7%) וקומיקס (5%).
מי שאינו קורא ספרים, תולה זאת לרוב בקושי להתרכז (58%), ל-30% "אין כוח", ו-13% מהלא-קוראים קבעו - "זה משעמם". מה שעשוי לשנות את דעתם יהיה "ספר ממש מעניין" (4%), המלצות מחברים (13%), יותר זמן פנוי (8%) או תמריצים מההורים (3%). זה גם שיעור הילדים שהרים ידיים ולא מעוניין לקרוא - נקודה.
70% ממשתתפי הסקר - וגם זה נתון משמח - היו במהלך קריאת ספר בתקופה שבה השיבו על השאלות, בעוד רבע קראו ספר "רק לפני כמה חודשים". את תדירות הקריאה תלו מחצית מהמשיבים ב"כל פעם שיוצא ספר חדש בסדרה שאני אוהב" - כמו "החממה", "שכונה", "יומנו של חנון" ו"קפטן תחתונים". 36% קוראים "כל הזמן", ועשירית קוראים בערך שני ספרים בשנה. 5% בלבד הודו כי אינם קוראים ספרים, ורק הדרישה בבית-הספר מביאה אותם לקרוא.
הנגישות לספרים עשויה אף היא להגיע מכמה כיוונים. "כשאתם רוצים לקרוא", נשאלו הילדים משתתפי הסקר, "מאיפה אתם משיגים ספר?".
על כך השיבו 42% מהמשתתפים כי "קונים לי ספר מתי שאני רוצה"; 40% - מספר מרשים למדי בעולם המסכים של ימינו - מכתתים רגליים לספרייה הציבורית כדי לחדש את המלאי, 11% נעזרים בספריית בית-הספר, ול-4% קונים, על-פי רוב, ספר ליום ההולדת. שיעור דומה, אגב, העיד כי הוא קורא ספרים דיגיטליים דרך הטאבלט או המחשב.
מהמסך לספר ובחזרה
"הופתענו לטובה מתוצאות הסקר", מודה שירלי אורן, סמנכ"לית תוכן ערוצים בענני תקשורת, המפעילה המקומית של ערוצי התאגיד העולמי ויאקום - ניקלודיאון, MTV ישראל, ניק ג'וניור וקומדי סנטרל. "זה בהחלט משמח ומעודד, וגם מהווה חיזוק מבחינת הז'אנרים הנבחרים למה שאנחנו נוטים לעשות בטלוויזיה. הרפתקאות ומתח אנחנו מייצרים לטלוויזיה הרבה, סדרות כאלה מצליחות בטירוף: ילדים גיבורים שמצילים את העולם, מתמודדים ופותרים בעיות גדולות בלי המבוגרים - זה מה שילדים אוהבים. ההבדל היחיד הוא היחס לז'אנר הקומי, שמאוד אהוב על המסך - אבל בקריאה, כנראה, פחות מחפשים מצחיק, לא כל מה שעובר בטלוויזיה מצליח על הנייר".
אם בעבר הופקו ספרים אהובים רק לסדרות טלוויזיה מושקעות, היום הכיוון שונה לגמרי. לכל סדרת טלוויזיה מצליחה יש תעשייה שלמה נלווית, כשבמגוון רחב של מרצ'נדייז נוכל למצוא גם ספרים - שהופקו והודפסו במהירות בעקבות הסדרה, במקביל לעונות השונות.
"אנחנו רואים את האהבה לספרים שמושתתים על סדרות טלוויזיה", אומרת אורן. "טרנדים שקיימים בטלוויזיה קיימים גם בספרות: הספרות לא לבד כמו שהייתה פעם. לולא העניין המורכב של זכויות יוצרים, היו יותר סדרות מבוססות ספרים - אבל יותר קל היום להתחיל סדרה ולהרים בעקבותיה סדרת ספרים תוך שיתוף-פעולה עם ההפקה".
למציאות הזו שני צדדים, משמח ומצער גם יחד. מצד אחד, מדובר בכל זאת בתמריץ רציני לנטישה של המסכים ומשיכת ילדים לעולם הקריאה - גם אם מלכתחילה לא לגמרי היו שם. מה שעשה "הארי פוטר" המיתולוגי לילדים רבים, עשוי לקרות גם דרך התמכרות לפרקים בסדרות טרנדיות שכולם מדברים עליהן.
מצד שני, מודה אורן בעצמה, "ההשפעה של הספרות מהתעשייה הענקית הזו כוללת תכנים יותר קצרים, יותר ויזואליים ועם פחות מילים, בלי יותר מדי תיאורים. לא נמצא בהם, למשל, תיאורי נוף ושפה גבוהה".
ובכל זאת, גם אוהדי הספרות הקלאסית נוטים לעתים לקבל בסלחנות את משב הרוח הזה. "יש ילדים שזה השער שלהם לקריאה ואחרת לא היו קוראים בכלל", אומרת הסופרת רוני גלבפיש, שהוציאה לאחרונה עצמאית את ספר הילדים "אגם הצללים" (תוך הסתייעות במימון המונים). "בכל הנוגע לקריאה אני נגד סינון על בסיס איכות, אלא אם מדובר במשהו ממש נוראי. קריאה שהיא בידור ולא אמנות היא כמו סוכני פיתוי, לפעמים בעזרתה ילדים מגלים שהם אוהבים לקרוא".
הספר כמותג
בשתי רשתות הספרים הגדולות, סטימצקי וצומת ספרים, מדברים על נתח של 15%-20% מהמכירות השמור לספרי ילדים, ראשית קריאה ונוער. "רוב המכירות של התחום הן של קלאסיקות ותיקות", אומרת רויטל ויטלזון-יעקבס ממחלקת קניינות הספרים בסטימצקי, "לצד מותגי ילדים מובילים. המגוון הכי גדול על המדף שייך לקלאסיקות, שעוברות גם לא מעט מתיחת פנים, אבל המסה הגדולה של המכירות היא הטרנדים: 'מיינקראפט', 'סופר סטרייקה', 'גאליס', 'החממה', שילובי קומיקס, 'קפטן תחתונים', 'בון' ועוד. גם הקטנים יותר שמתחילים לקרוא נמשכים קודם כל למותגים".
- מי גורר את מי לחנות ספרים, ההורה או הילד?
"זה משולב: הילדים עצמם מבלים בקניון ומחפשים לקנות ספרים שהם אוהבים, כשיש הייפ סביב השקה של ספרים מסוימים. היום לכל סדרה יש דף פייסבוק, ומתחיל באזז סביב זה - כך שאנחנו מופתעים לגלות שהשטח כבר יודע שצפויה השקה של ספר חדש עוד לפני שפרסמנו אותו".
החיבור הפייסבוקי בין הוצאות הספרים והנוער נותן אותותיו ושולח את הצרכנים הצעירים לשטח או את הוריהם מצוידים בהנחיות מדויקות "מגבוה" - כפי שמספרים למשל בצומת ספרים.
הסופרת רוני גלבפיש ניצלה אף היא את הפלטפורמה של הרשתות החברתיות כדי להגיע ישירות לילדים, עם הוצאת הספר החדש שכתבה. "פניתי דרך החברים בפייסבוק וחיפשתי ילדים שלא מכירים אותי ושיסכימו לקרוא את הספר קודם ולהעיר הערות. למשימה התנדבו 300 ילדים, 50 מהם קיבלו את הספר, ו-30 אכן קראו והעירו הערות - וגם אם באמת מה שחיפשתי היה חוות-דעת, בפועל הם שיווקו את זה מפה לאוזן - גם אם לא התכוונתי לכך מראש".
חלקן הניכר של הספריות הציבוריות בעולמם של הילדים (משתתפי הסקר, לפחות) אינו מובן מאליו. 25 רשתות של ספריות ציבורית פועלות כיום תחת פיקוח המחלקה לספריות במשרד התרבות, ובסך-הכול - כ-680 ספריות הפועלות ב-63 עיריות, 41 מועצות אזוריות ו-61 רשויות ערביות ודרוזיות.
83 מיליון שקל מופנים לנושא מדי שנה, ולפי נתוני המשרד נראה כי המעבר לפני כמה שנים לשירות השאלה חינמי, המסובסד במלואו על-ידי המדינה, משרת את המטרה ומושך לא מעט קוראים: כ-400 ילדים השתתפו במהלך 2014 בפעילויות בספריות הציבוריות, יותר מ-1.2 מיליון קוראים פעילים, כשהנתח העיקרי הוא ילדים - כשרוב ההשאלות הן של ספרי ילדים ונוער.
עבור הורים שלא מוכנים או יכולים לרוץ ולקות כל ספר חדש ופופולרי לדרישת הילד, יש לזכור, האפשרות של ספרייה ציבורית וחינמית היא אלטרנטיבה לא רעה, שכדאי בהחלט לערוך היכרות בינה ובין הילד.
