בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילום: אמיל סלמן - הארץ
בסוף השבוע השלישי לנובמבר, ב-20 בחודש, יהיה למדינת ישראל תקציב חדש ל-13 חודשים. הכנסת תאשר אותו, יחד עם חוק ההסדרים, ושר האוצר משה כחלון ידבר על מפנה, "יעדים חברתיים" ו"רפורמות חשובות שבדרך", עניין שבשגרה במעמדים כאלה.
מכיוון שמדובר בתקציב "שגרתי", גורלו יהיה דומה למה שקרה לתקציבים שאושרו בשנים האחרונות, פרט ל-2015 אשר התנהלה ללא תקציב מאושר. במהלך שנת 2016 התקציב ישתנה לחלוטין, בעקבות דרישות של מערכת הביטחון, השותפים הקואליציוניים וראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו. תקציב הביטחון יוגדל, התקציבים האזרחיים יקוצצו, והמע"מ - הוא יועלה מחדש.
אלא שיש גורמים אשר יש בכוחם להפוך, בכל זאת, את התקציב לשנת 2016 למיוחד, ולאו דווקא לחיוב. הגורם הראשון הוא "כלכלי" בעיקרו - הסיכוי שההנחות שעליהן מבוססת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל לא יתגשמו. לא מדובר רק בנזק שיכול לנבוע מסטייה, גדולה או קטנה, מהנחות בדבר צמיחה של 3%, המשך הגידול בגביית המסים והמשך הגידול בתעסוקה. עם אלה אפשר תמיד להסתדר, כל זמן שמדובר בתנודה זמנית.
אלא שהפעם מתמודדת המדיניות הכלכלית עם משהו הרבה יותר בסיסי. שנים רבות מאוד מבוססת אותה מדיניות על הנצחת המצב של "שכר נמוך - פריון נמוך" במרבית המגזרים של המשק, בהנחה שהביקושים וענפי הטכנולוגיה-העילית (ההיי-טק) הם שיניעו את הצמיחה. אך המודל הזה כבר לא ממש עובד זה כמה שנים, והצמיחה לטווח ארוך ירדה מ-4% ל-2.5% לשנה.
במצב הביקושים בחו"ל ובישראל, הצמיחה יכולה להמשיך ולרדת. יש להניח כי השנה עוד ינסו להתמודד עם ההשלכות של צמיחה נמוכה על-ידי הגדלת הגירעון בתקציב ליותר מ-3% מהתוצר, אך ככל שזמן יעבור, יתברר שמשהו יסודי יותר חייב להשתנות.
הגורם השני אשר ישפיע מאוד על האופן שבו התקציב יתגלגל, הוא החלטותיו של שר האוצר משה כחלון לגבי עתידו הפוליטי. עד עתה פעל כחלון כמי שעתיד לחזור לליכוד בעוד זמן לא רב, ולהתמודד שם על ההנהגה. כדי להגשים מטרה זו השר שיתף פעולה עם שרי הליכוד ובמיוחד עם ראש הממשלה. אם כחלון יתמיד בהחלטה זו, אפשר יהיה להוציא לפועל את כל ה"קומבינות" הרגילות של ממשלות נתניהו, החל מהוספת מיליארדים לתקציב הביטחון ללא דיון בוועדת הכספים, דרך קיצוצים רוחביים בתקציביים האזרחיים, ועד להגדלה מחתרתית של תקציבי ההתנחלויות.
אלא שאם כחלון יחליט כבר בקרוב, שעליו לשנות כיוון פעם נוספת, ולבנות את "כולנו" כמפלגה לכל דבר, הרי שהוא יצטרך לבחור בדרך הרבה פחות נוחה לראש הממשלה, דווקא באותם נושאים של התנחלויות, תקציב הביטחון ותקציבים אזרחיים. כחלון, ששובר לכיוון המרכז, יהיה גורם שונה מאוד משר האוצר שעשה עד עתה כדברו של נתניהו ללא ויכוח וללא ערעור. הקרבות יתנהלו אז על גבי התקציב.
לגורם השלישי שישפיע על גורל התקציב יש שם: בנימין נתניהו. כמו במקרה של משה כחלון, גם פה מדובר בעתידו הפוליטי של ראש הממשלה. אין זה סוד שיש לא מעט אנשים בקואליציה אשר לא בטוחים עוד שראש הממשלה הנוכחי הוא זה שצריך להוביל את הימין בישראל בשנים הקרובות.
ערעור מעמדו של נתניהו בולט על רקע העובדה שכמה משרי הממשלה, כולם אנשי ליכוד, הרשו לעצמם להפגין נגדו בשל ניצני אינתיפאדה חדשה. נתניהו שכשל מול נשיא ארה"ב ברק אובמה, שמוביל את ישראל להאטה כלכלית, ושאינו מצליח להבטיח ביטחון אישי, יכול להיחשב לברווז צולע כבר עתה.
להבדיל מהיכולות של כחלון, לחברי כנסת בודדים אין את היכולת החוקית לקדם או למנוע מהלכים בתחום המדיניות הכלכלית, אך הם יכולים למרר את החיים גם לנתניהו וגם לכחלון. רפורמות שונות שמקדם שר האוצר עלולות להיתקע, וראש הממשלה עלול לגלות שהקואליציה אשר עומדת לכאורה מאחוריו מחליטה לפעול על דעת עצמה בכל תחום. התופעה של החקיקה הפרטית, אשר כמעט נעלמה בשנתיים האחרונות, עלולה לחזור, ובגדול, והכול כדי לקדם את הרגע שבו נתניהו יבין את המסר.
אז התקציב יעבור, וכחלון ינאם, והכול יהיו מאוחדים, שמה שהיה הוא שיהיה. אך בפועל, ייתכן שהמשק הישראלי עומד מול שנה אשר תהיה מאוד לא שגרתית בסופו של דבר.