רואה חשבון העניק שירותים לחברות בבעלותו של איש עסקים מוכר. התמורה שסוכמה בין השניים (לכאורה) הגיעה לכמה מיליוני שקלים. סוכמו גם בונוסים וצ'ופרים לכאורה. ואיך נחתמה העסקה? בלחיצת ידיים. 7 שנים של עבודה משותפת, ושום מסמך לא נחתם, ואין כל הוכחה לסכומים שסוכמו והוחלפו בין השניים. נשמע בלתי ייאמן? סיטואציה שלא יכולה לקרות בשנת 2015? מסתבר שגם בעסקים, וגם אצל הממולחים שבאנשי העסקים, הכול יכול לקרות.
פסק דין שניתן לאחרונה בתביעה שהוגשה נגד איש העסקים זאב רום, לתשלום עבור שירותים שסיפק לו רואה חשבון שעבד אצלו - ושנדחתה במלואה - חושף התנהלות עסקית תמוהה, קבלת שירותים במשך 7 שנים - לא פחות - ללא כל תיעוד בכתובים, ולכן גם ללא יכולת להוכחת הסכומים שהחליפו ידיים או שאמורים היו לעבור בין ספק השירות למקבלו. בין לבין מספר רואה החשבון על מערכת יחסים שתגמלה אותו בקשרים ללקוחות אוליגרכים.
מדובר בתביעתו של רו"ח יצחק ראט נגד רום, חברת "אלומיניום א.ה. החזקות" וחברות נוספות שבשליטתו, בטענה כי רום חב לו תשלומים שונים עבור שירותים שהוא העניק לחברות בשליטתו, המגיעים לסך של כ-3.2 מיליון שקל.
הבעיה: לא הוגש שום מסמך בכתב להוכחת הסכומים הנטענים. להיפך - במהלך הדיון התברר כי אין כל מחלוקת שבין רום לראט על כך שלא נחתם כל הסכם בכתב המתעד את ההסכמות ביניהם, וכי כל מערכת היחסים העסקית ביניהם התבססה על אמון.
"אמון מוחלט"
רום טען, באמצעות עורכי הדין ירון טיקוצקי ואסף גרשגורן ממשרד דורון-טיקוצקי-קנטור-גוטמן-צדרבוים, כי כל השירותים שקיבל מרו"ח ראט היו כלולים במסגרת שכר חודשי שסוכם, "ריטיינר", בסך 3,000 דולר לחודש.
"הוא היה כל-כך מבסוט מ-3,000 דולר לחודש... שהוא ישב, הוא התפלל, הוא אמר שאין לו לקוח כמוני, אין לו בגודל שלי... הייתה לו הכנסה של 4,000 דולר בעצם בפועל, למרות שהיה מוסכם 3,000 דולר", העיד רום בעדותו, והוסיף כי עד לפרוץ סכסוך ביניהם ב-2009, ראט מעולם לא דרש ממנו כל דרישות כספיות נוספות. "בחיים הוא לא בא אליי ולא אמר לי שאני חייב לו גרוש, ואני לא חייב לאף אחד גרוש. למי שהיה מגיע כסף תמיד קיבל מעל ומעבר", העיד.
התובע, רו"ח ראט, נשאל על היעדר מסמכים בכתב להוכחת טענותיו לגבי השכר והבונוסים שהובטחו לו, והשיב: "היו לנו תמיד שיחות בעל-פה, לא היה שום דבר בכתב... היה אמון מוחלט".
כשנשאל מדוע לא בירר במשך כמעט 7 שנים של עבודתו מול רום מה קורה עם ההבטחות האלה, השיב: "הוא (זאב רום - א' ל"ו) הבטיח לי לפני שאני הייתי צריך לבקש, לא פעם ולא פעמיים, שאני אקבל בונוסים, והכול היה צפוי, והיה ברור שכשהוא יקבל, אני אקבל... אני לא הייתי צריך להגיע לזה שאני אבקש, הוא דאג להזכיר לי כל הזמן, הוא מאוד היה מרוצה מהעבודה שלי ודאג להזכיר לי בהרבה הזדמנויות".
מספר פעמים בעדותו הבהיר ראט כי הוא מעולם לא פנה לרום בדרישות כלשהן בכתב. "היו שיחות, דיבורים. רק דיבורים", העיד, והוסיף: "היה אמון מוחלט".
דווקא עדותו זו של ראט עמדה לו לרועץ. השופט יהודה פרגו מבית המשפט השלום בתל-אביב דחה את תביעתו במלואה, תוך שהוא מציין כי "בהתחשב בכך ששני הצדדים העדיפו לנהל את מערכת הקשרים העסקיים ביניהם ללא הסכם בכתב - מקום שהיה ראוי שכך ייעשה - ובהיעדר מסמכים מספקים אחרים היכולים לתמוך באחת מן הגרסאות, הגעתי למסקנה שלא ניתן בעניינים ובנושאים הנדונים בפני להעדיף גרסה אחת על רעותה. ניכר היה שאף אחד מן השניים אינו מביא בפני בית המשפט את מלוא העובדות וההסכמות לאשורן".
עוד הוסיף השופט כי שתי הגרסאות - זו של התובע רו"ח ראט וזו של הנתבע רום - "מעוררות שאלות ותהיות רבות, עד כי קשה לקבוע ממצא עובדתי ודאי על-פיהן", ובהיעדר הסכם בכתב או מסמכים היכולים להעיד בצורה ברורה על הבטחה שניתנה לתובע לשכר נוסף או גמול או בונוס על פעולות נוספות שביצע, לא ניתן לשלול את טענותיו של רום כי הוסכם על תשלום ריטיינר בלבד.
"זיהיתי בו פוטנציאל"
עוד עלה במהלך הדיונים כי כחלק ממערכת היחסים הידידותית-עסקית רום אף הכיר לרואה החשבון ראט חלק מחבריו, אוליגרכים ואנשי עסקים, ובהם מיכאל צ'רנוי וגד זאבי. רום, שניהל את עסקיו של צ'רנוי בישראל, עומד לדין ביחד עם צ'רנוי וזאבי בקשר לעסקת רכישת מניות בזק בידי האחרון ב-1999. לפי טענת המדינה, זאבי הסתיר מהרשויות את חלקו של צ'רנוי ברכישה.
הציפייה להיכרות עם אנשים כמו צ'רנוי וזאבי היוותה - כך עלה בפסק הדין - חלק מהותי מהמוטיבציה של רו"ח ראט במסגרת מתן השירותים לרום, והוא העיד על כך בבית המשפט: "ראיתי ברום פוטנציאל גדול, ראיתי מי האנשים שסביבו עוד בשנים הראשונות, ובאמת הפוטנציאל הזה התממש בהמשך - זאת אומרת, הציפיות שלי לא היו מוגזמות".
לדברי ראט, "זיהיתי ברום פוטנציאל, ויכול להיות שבגלל זה השקעתי בו יותר מאשר אני עושה בדרך-כלל עם לקוחות אחרים, בזה שהייתי בא אליו (ונותן לו) עוד שירותים אחרים של ייעוץ טלפוני וכאלה... הוא התחיל לעסוק בתחום של יבוא אלומיניום, הייתה לו היכרות עם איש בשם מיכאל צ'רנוי, האיש הזה סידר לו, מן הסתם, קשרים, והוא התחיל לייבא...
"כבר בשנים הראשונות אני ראיתי שיש לו קשרים בעיקר עם, בוא נגדיר את זה, אוליגרכים או אנשים עשירים מאוד מהסקטור הרוסי, והוא גם סיפר לי על הקשרים האלה. היות שהקשרים בינינו היו מאוד-מאוד קרובים, היו בינינו טלפונים כמעט יום-יומיים - אפרופו הייעוץ וה-3,000 דולר - ואני יכול להגיד בפה מלא שלא היה דבר שהוא לא סיפר לי, לא היה דבר שלא הייתי מעורב, ולא היה דבר שהוא לא התייעץ בי, וכך גם לגבי אותם אוליגרכים שאני ראיתי שהוא קרוב אליהם והבנתי שיש פוטנציאל, והוא סיפר לי שצפויים דברים, ואכן קרו דברים".
דירקטור בחברות של זאבי וצ'רנוי
גם רום העיד כי הוא "שידך" בין ראט ללקוחות בעלי פרופיל גבוה. "הוא קיבל דרכי גם כל-כך הרבה לקוחות, גם אינדיצקי וגם צ'רנוי וגם עוד לקוחות, כל המכרים - כי אם הוא רואה החשבון שלי, אם הוא טוב בשבילי, אז הוא טוב גם בשביל אנשים אחרים. אני חושב שאני עשיתי לו הרבה לקוחות במשרד או לקוחות חשובים".
על רקע זאת קבע השופט פרגו כי מובנת הכדאיות והנכונות של ראט לבצע פעולות נוספות ללא שהובטחה לו תמורה עבורן - גם אם מדובר בפעולות שלטענת ראט אינן כלולות במסגרת תפקידו כרואה חשבון או או במסגרת השכר אותו הוא קיבל כריטיינר.
"אמנם חלק מהפעולות אותן ביצע ראט אינן אופייניות לתפקידו של רואה חשבון, אולם לא שוכנעתי שעל פעולות נוספות אלה הובטח לו שכר, בונוס או גמול נוסף, מעבר לשכרו כריטיינר", פסק השופט. "התרשמתי שפעולות אלה נעשו נוכח מערכת יחסי הידידות אשר התפתחה בין השניים, שבמסגרתה הכיר רום לראט אנשי עסקים נוספים ופתח לו שערים לעבודות ולתפקידים נוספים, בין השאר כדירקטור בשכר בחברתם של זאבי וצ'רנוי וכרואה החשבון של צ'רנוי, ידידו ושותפו של זאב רום".