לא בושות, לא תקלות, לא מעידות. רק שגרה עכורה

זה לא נראה ככה מעולם, כולל במשחקי סולד-אאוט רגישים ומתוחים של בית"ר ירושלים: למעלה משעה לפני שריקת הפתיחה - וכל הכבישים הסובבים את טדי ריקים. איי התנועה ליד קניון מלחה, שמשמשים בימים טיפה יותר שפויים כמקומות חנייה מאולתרים עבור המגיעים למתחם - נותרו מיותמים. אין אף ממונע שבכלל יכול להתקרב לאזור ללא אישור משטרתי, משל היה האצטדיון מתחם מבוצר של כוחות הביטחון החשאיים.

זוהי כמובן תוצאתו העגומה של "המצב". שהיה ברור שיזלוג גם למגרש: כ-25% מהאוהדים הפוטנציאליים, וסליחה מראש על הביטוי הפוליטי-קלישאתי המאוס - פשוט נכנעו לטרור. אין דרך לייפות כ-8,700 כיסאות מיותמים בהתמודדות הביתית האחרונה והמכריעה של קמפיין מוקדמות אליפות אירופה. והשקט, אוי השקט המופתי הכל כך מרגיז הזה במשחקי הנבחרת, שמאפשר לשמוע אפילו את הגרעין המתפצח בשורות הסמוכות למקום מושבך. פעם אפשר היה להסביר את זה בתכנון ההנדסי המזעזע של המכלאה ברמת-גן. הווליום החרישי אמש, דווקא באצטדיון האקוסטי ביותר בישראל לכאורה, עוזר להבין שאולי הסיפור פה הוא יותר גדול מהמתקן: זה גם עניין של מורל לאומי. לא שמח פה. אף פעם לא היה. לא רק על הדשא, אבל במיוחד עליו.

***

האם זה בכלל אסון ספורטיבי, בושה חסרת תקדים, להפסיד בבית לקפריסין לראשונה בהיסטוריה, נבחרת שבחמישה משחקים רשמיים קודמים בין 1960 ל-2004 ניצחנו כאן בישראל בכל פעם, עם מאזן שערים של 2-15? נבחרת שמדורגת 67 מקומות מתחתינו בדירוג פיפ"א ושוכנת על אי עם קצת יותר ממיליון תושבים וקיבלה בסוכנויות יחס של 1 ל-6 לחזור מירושלים עם שלוש נקודות?

לא. כי זו בקושי הבושה הכי גדולה מתחילת העשור.

רק בקמפיין הקודם איתי שכטר השווה בדקה ה-73 ל-1-1 והציל את הנבחרת מהפסד ביתי לאזרבייג'אן. ובשלהי מוקדמות מונדיאל 2010 הגיעה לפה לטביה וניצחה 1-0 את הבחורים של קשטן.

אלו לא בושות, ולא תקלות, ולא מעידות. ככה נראית שגרה.

***

זוהי בטח לא השגרה בה חשק אלי גוטמן, שכבודו המקצועי שנבנה בעמל במשך למעלה מ-20 שנה, ונרמס עד עפר בשלוש שנים בלבד של אפס הישגים בנבחרת. הפנים שלו במסיבת העיתונאים אמש (שבת) שידרו כאילו הייקום קרס לתוך עצמו, וקשה היה שלא לרחם עליו, במיוחד למי שזוכר את פניו הזחוחות תמידית של לואיס פרננדז.

כן, גם אחרי שהצרפתי הפסיד בצהרי יום שישי בבלומפילד 1-0 ליוון, במשחק שניצחון בו היה מקרב את הנבחרת יריקה מיורו 2012. לשני המשחקים האלו יש שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, אנטיתזות מוחלטות: אז עלו בהרכב 10 ליגיונרים, שחקנים שהיו רשומים בסגלים של קבוצות מהסרייה A והפרמיירליג והבונדסליגה וגם כאלו שכיכבו ברוסיה ובסקוטלנד ובבלגיה, וחשבנו שהנה הגענו לארץ המובטחת. רק שממגדל הבבל ההוא נולדה תצוגה מביכה. ואתמול, עם שבעה שחקנים בהרכב מהנציגה שלנו בליגת האלופות, חשבנו שהנה הגענו לארץ המובטחת, ובעיות התיאום והטקטיקה והסגירות בהגנה שתמיד לוקות בחסר ייפתרו עכשיו בחסות המכונה של ג'ורדי. חשבנו.

לגוטמן לא מגיעה סניגוריה, ודאי לא כשיש לו בחגורה 35% ניצחונות בלבד ב-20 משחקים בנבחרת, שניים מתוך הניצחונות על אנדורה, במיוחד לא כשהוא עצמו מודה ש"לא הצלחתי להטביע את חותמי". אבל נורא קל לפרק אותו היום, יותר מדי קל. כמו שפירקו פה קרוב ל-30 מאמנים, קבועים וזמניים, שעמדו על הקווים של הנבחרת מאז קום המדינה. אם רק אחד בשם עמנואל שפר הצליח לעשות משהו, וגם זה אחרי ארבעה משחקים בלבד במוקדמות האוקייניות - כדאי להפנים שהבעיה של הכדורגל הישראלי אינה גוטמן. כי בסופו של דבר ישראלים, זרים, בונקריסטים, הרפתקנים, נחמדים, קשוחים, כאלו שמעדיפים ליגיונרים וכאלו שמעדיפים שחקנים מהליגה הישראלית וכאלו שיש להם שחקנים "שלהם" וכאלו שבוחרים רק את מי שבכושר הכי טוב ברגע נתון - כולם נכשלים כשהם לוקחים על עצמם את הג'וב הגרוע בעולם - מאמן נבחרת ישראל.

***

אנחנו לא באמת יודעים מה התשובה ליובש הזה שבמסגרתו, אם לא יקרו סנסציות מרעישות ביום שלישי הקרוב בבריסל או בקמפיין הבא שכבר נראה אבוד מראש עם יריבות כאיטליה וספרד - נרשום יובל ללא העפלה לטורניר בינלאומי בכיר.

אף אחד לא יכול לשים את האצבע על מה בדיוק נכשל אצלנו שדווקא עובד לסלובניה שתהיה בפלייאוף, לסלובקיה שעשויה להעפיל אפילו מהמקום השני, לאיסלנד שכבר עלתה ליורו 2016 (איסלנד!), להונגריה (תסיים שנייה או שלישית), לצפון אירלנד, זאת שניצחנו בקמפיין הקודם בבלפסט 0-2, שפתאום עולה מהמקום הראשון. מישהו רוצה לנסות להתחקות אחר המודל הצפון אירי? להמליץ לעופר עיני לנסות לאמץ ממנו משהו?

יש לנו כמה יתרונות מבניים על מדינות רבות נוספות שהשתתפו מאז מקסיקו 70' ביורו או במונדיאל. יתרונות של כסף, בסיס פירמידה של כמויות כדורגלנים, תעודות פרו, בשנים האחרונות אפילו במתקנים. הצעידה הארוכה של ישראל במדבר נדמית קודם כל כעיוות סטטיסטי מטורף.

***

הרבה אחרי שריקת הסיום, עמוק אל תוך השעות הקטנות של הלילה, עוד היו עיתונאים ואוהדים וסדרנים ופרמדיקים וסתם עוברי אורח באיזור טדי שהתעסקו בתורת הסיכויים. לבלגיה כבר אין על מה לשחק, אז אפשר לנצח שם, בטח שאפשר, וקפריסין כמו שהיא נראית יכולה לקחת נקודות לבוסניה, בטח שיכולה.

לא שמח פה, אף פעם לא היה, אבל לא עולה כסף לקוות שיום אחד יהיה.