אלי גוטמן

לראשונה מאז 1994 מסיימת הנבחרת קמפיין עם יותר הפסדים מניצחונות; לראשונה מאז 1994 היא מפסידה שלוש פעמים בבית ■ גוטמן לא אשם - אלא בעיקר מי שהחליט למנות מאמן ליגה טוב, לא מאמן נבחרת טוב ■ אז מה עושים עכשיו? קודם כל, לא מסתכלים על אלבניה כמודל; ואז מתחילים לבנות על שנתון 95' בראשותו של דור פרץ נבחרת ל-10 השנים הקרובות

פחות מ-12 שעות אחרי ההפסד בבריסל, המאמן הלאומי הודיע על החזרת המפתחות, אחרי שני טורנירי מוקדמות כושלים אותם הוביל; "אנצל את התקופה הקרובה כדי לנתח עם עצמי את הקמפיין האחרון" ■ על הופעת הנבחרת: "הקמפיין השתבש בהפסד הבית לוויילס"

בבלגיה כבר מתכננים את פסטיבל ההעפלה. את המשחק מול נבחרת ישראל בבריסל הם ינצלו לניסיונות טקטיים, ויקוו לניצחון שיעלה אותם לראשונה בהיסטוריה למקום הראשון בדירוג פיפ"א ■ ואצלנו? כלפי חוץ מנסים לשדר אמונה בסנסציה, אבל קשה לטעות באווירה המדוכדכת

ההפסד לקפריסין הוא לא נקודת שיא שלילית, אלא עוד ציון דרך לתפארת נבחרת ישראל ■ זה לא עבד עם נבחרת של ליגיונרים, לא עובד בנבחרת שמורכבת מקבוצת צ'מפיונס, לא עבד עם המאמן ההוא או המאמן ההוא

בירת וויילס היא לא יעד אטרקטיבי, אפילו מלוכלך, עיר שהזמן קפא בה מלכת ■ רק תיירת אחת מסוגלת להרגיש בבית במקום כזה: הנבחרת הלא-אטרקטיבית של אלי גוטמן, ששיחקה בונקר מהאגדות ■ למרות התוצאה הטובה, ההמתנה לטורניר גדול כנראה תצטרך לחכות, אבל מומלץ לשמור על סבלנות. תשאלו את הוולשים ■ שרון בורנשטיין, קארדיף

זהבי לא כבש או בישל בנבחרת 10 חודשים ולא מקבל את הכלים שהופכים אותו למכונה בלתי עצירה במכבי ת"א; אלברמן, הקשר האחורי הטוב בליגה, מעדיף לוותר על כחול-לבן; גוטמן מתברר יותר כאשף תקשורתי מאשר מאמן נבחרת ראוי ■ כך קמפיין שנפתח בסערה עם 9 מ-9 נקודות הפך לעוד נקודה מייאשת בהיסטוריה של הנבחרת

ואולי זה מה שאנחנו שווים. כדורגל שבו סוכני השחקנים הם המצטיינים, והכדורגלנים (תעשו חיים בווגאס) הם בינוניים במקרה הטוב. וזה לא ישתנה. אין מי שיתניע מהלך כזה ■ דעה

הסיקור התקשורתי האמוציונלי של נבחרת ישראל מייצר פה תחושה תמידית של אסון או אופוריה ■ אבל שווה להמתין קצת עם היציאה מפרופורציות: את בלגיה החזקה בכל זאת הבכנו, אנחנו עדיין חזק בתמונה, וגם האהבה לכדורגל ששטפה את המדינה בימים האחרונים היא משהו שלא הולך ברגל ■ דעה

הסטטיסטיקה מלמדת על קצב צבירת הנקודות הטוב ביותר של הכחולים-לבנים בעידן האירופי ■ וגם - היסטוריית מפגשי העבר בין נבחרת ישראל לבלגיה, והזיכרון המתוק-מתוק של אלי גוטמן מהבלגים

העליונות הפיזית העצומה של היריבה; שלושת הכישלונות הבוהקים של גוטמן; האכזבה הגדולה מהליגיונרים הבכירים; והחשש הגדול מהדייט המתקרב עם אדן הזארד וקווין דה ברויינה ■ סיכום המפלה של הנבחרת מול וויילס

מאמן הנבחרת היה מת לשכפל מול ווילס ובלגיה את ההרכב ששיחק בערב הקסום ההוא מול בוסניה. רק שדברים השתנו, שחקנים נפצעו, אחרים לא בכושר. משומר כן או לא? דמארי או חמד? ומה עם רפאלוב? והאם להעלות את ביברס נאתכו שלא שיחק מאז דצמבר?

תתחילו לשנן: זהבי-ורמוט-דמארי-בן חיים-נאתכו; הציר הזה שעליו החליט גוטמן לבנות את הנבחרת, הוא הרסני עבור היריבות ועשוי לקחת את הנבחרת אל החלום

טל בן חיים מבין שבזבז זמן במלאבס ("שנתיים יותר מדי"); ויש לו מסר למי שקישר בין זימונים שלו ושל דמארי לנבחרת ללוזונים: "סתמנו פיות, ככה יצא" ■ ריאיון

טל בן חיים, עומר דמארי ואופיר מרציאנו בוודאי שימחו את הפטרונים שלהם במהלך הניצחון על קפריסין

תנמיך ציפיות, תשחק מגעיל אם צריך, אל תתלהב מליגיונרים, תן קרדיט לתותחים של ליגת העל; והכי חשוב: תתפלל חזק

גארת בייל, אדן הזארד ואדין דז'קו יהיו חלק מהשמות הגדולים שיגיעו לארץ במסגרת משחקי מוקדמות אליפות אירופה בכדורגל, שתיערך ב-2016 בצרפת