עדיין מופלים

בחודש אוגוסט, התכנסה "הוועדה לבחירת שופטים" ובחרה 13 שופטים חדשים לבתי המשפט המחוזיים ולבתי משפט השלום ברחבי הארץ. מבין ה-13 אף לא אחד מהם היה ממוצא אתיופי. כך נמשך המצב שבו מעולם לא כיהן בישראל שופט ממוצא אתיופי.

אין צורך להרחיק לכת עד לנתונים רשמיים כדי להיווכח במיעוט התערותם והשתלבותם של האתיופים בחברה הישראלית ולהתרשם מהגזענות שהם חווים. הגזענות כלפי אחינו "השחורים" חיה, בועטת ולעיתים קשה למיגור.

מדי פעם מתעוררות מחאות כלפי היחס המפלה לאזרחים-היהודים האתיופים. כך קרה לפני חודשים אחדים, לאחר פרסום סרטון המתעד אירוע בחולון שבו נראים שוטר יס"מ ומתנדב מכים את דמאס פיקדה, חייל צה"ל ממוצא אתיופי.

הסרטון חרך את הרשת, וכדרכן של מאות מחאות המתנהלות דרך הטכנולוגיה, הוא עורר במהירות דיון ציבורי נוקב. הפרשה הועברה לחקירה משטרתית, אך המקרה הזה עורר מחדש את תחושות הגזענות והאפליה שחשים רבים מיוצאי אתיופיה בישראל, פרץ רגשות שהביא ביוני השנה למחאה ענקית, אלימה, שהשביתה את רחובות תל-אביב.

מחאה רבתי, כמו כל מחאה עזה, מעוררת שדים מרבצם, ומפנה את תשומת-הלב הקברניטים לטיפול שורש עמוק בבעיה. ואכן, בחודש שאחרי המחאה דובר הרבה על כך שצריך לסייע הרבה יותר ליוצאי אתיופיה. אך נראה, כי היום יש לממשלה בעיות חמורות יותר שעלו לראש סדר היום.

וכך נדחק שוב לשוליים הטיפול בצעירים יוצאי אתיופיה, שאחוז גבוה מהם "מבלה" במרכזי נוער במצוקה ברחבי הארץ, והנושא שוב נזנח. נזכיר שוב, כי מיד אחרי מחאת יוצאי אתיופיה, יצאה הממשלה בהצהרות "בומבסטיות" לתקשורת, עם הבטחות לקדם את בני העדה, להילחם בגזענות, ותת להם שוויון הזדמנויות.

על הממשלה להתעורר כבר היום ולעשות מעשה. ישראל יכולה ללמוד מברזיל, שבה חיים מיליוני בני-אדם מקשת רחבה של צבעים, שאיש לא יכתוב בחשבון המסעדה שלהם "כושים".

אמנם המחאה האחרונה של יוצאי אתיופיה טרם גרמה לשינוי של ממש, אך היא הצליחה לעורר סימפתיה למצבם המקופח, והיא סחפה איתה תמיכה אדירה מרוב הציבור. חלק מהשיפור במצבם קשור לעובדה שהדור החדש - שרובו נולד והתחנך בארץ - הוא עצמאי יותר, עקשן, משכיל יותר, ומוכן להילחם על עקרונותיו כדי להשתלב בחברה הישראלית.

הצעירים, בעיקר בעלי ההשכלה, לא רוצים שיקראו להם "הביישנים" (כפי שכינו את הוריהם שקיבלו דברים בשקט). הם מבקשים להיקלט בשירות הציבורי והפרטי, לפעול לשנות דברים בחברה, ולהשתלב בעבודות מכובדות יותר.

נכון, מדינת ישראל משופעת בבעיות הרות-גורל בנושאי ביטחון, כלכלה, יוקר המחיה, חרמות, פערים בחברה ועוד. הלחימה בכל נושא חשובה, אבל "הבעיה האתיופית" חשובה לא פחות. זוהי לא מחאה על צבע עור, אלא על הזכות לקבל יחס שווה בכל מקום - במסעדות, בתעסוקה, ובקידום למשרות בכירות, כמו שופטים ושרים.