*** הכתבה בשיתוף ועידת עכו לעירוניות
אחת המטרות של התחדשות עירונית היא להפיח חיים באזורים ומבנים נטושים, לשקמם, ולהפכם לחלק מרקמה עירונית פעילה. תחום זה אינו נסוב רק על תכנון או בנייה, או על נראות העיר, אלא גם על אורח החיים בה, חיזוק הקהילה והקשר שלה למקום. יוזמות לקידום התחום מגיעות לעיתים מרשויות ומשרדי ממשלה, אך הן גם צומחות מלמטה, מהשטח. בוועידת עכו לעירוניות שתיערך בין ה-17-19 לנובמבר, יוצגו מספר יוזמות ופרויקטים, שבהם נעשו שיתופי פעולה בין אמנים, מרכזי קיימות וקהילות מקומיות. המטרה של כולם זהה: לשפר את חיי הקהילה בערים השונות.
פרויקט הסטודיו להתחדשות עירונית של מתחם האביבית בירושלים
קבוצה הטרוגנית של סטודנטים לתואר שני בבצלאל במסלול עיצוב אורבני קיבלה לידיה משימה: לערוך מתיחת פנים למתחם מוזנח המיועד להתחדשות עירונית בשכונת גנים בירושלים הכולל: שלושה בנייני מגורים המכילים כ-80 בתי אב, גן ילדים ואזור חנייה. "כל מי שיכול ברח משם, הדיירים לא משלמים ועד בית, אין תאורה במסדרונות, יש נזילות מים וביוב, והאשפה זרוקה בכל מקום", מספר רנן זנדר, איש עסקים לשעבר וחלק מקבוצת הסטודנטים בבצלאל, הכוללת אדריכל, פיזיקאית, מעצבת פנים, ומעצב מוצר, "החלטנו שנעשה כל מה שאפשר כדי לשמר את הדיירים במקום. היזמים של תמ"א 38 עושים בעיקר מה שטוב להם: בונים דירות יוקרה ומושכים את מעמד הביניים כאשר החלשים נאלצים לעזוב בגלל התייקרות ארנונה וועד בית, וכך לא נפתרים מעגלי עוני. אנחנו כיוונו למיקס סוציו אקונומי, ותכננו את המתחם מ-אל"ף ועד ת"ו עם תשתית משופרת של שירותים קהילתיים, איכות אור ואוויר בדירות והקצאת שטחים ציבוריים. הוספנו בניין רביעי, וחדר ממ"ד לכל דירה, כאשר לכל אחד יש חלקה משלו לגידול חקלאי. את המקלטים הפכנו לחנויות, והקלנו בכך על אוכלוסייה מבוגרת שחיה במקום". שמו של הפרויקט יצא לפניו ואף הגיע לדיון בכנסת.
"יש הצעת חוק להקמת רשות ממשלתית להתחדשות עירונית, אך עדיין לא פתרו את הבעיה. דווקא בגלל ש'בצלאל' הוא בית ספר המעודד דמיון ויצירתיות, חשבנו מחוץ לקופסה והגענו לפתרון של דיור בר השגה", מסכם זנדר. אולי משם תצא הבשורה.
טרמינל עיצוב ירוחם
"עיצוב הוא תחום שיש בו פוטנציאל ליצור שינוי", אומרת האדריכלית, ברכה קונדה, לשעבר ראש המחלקה לעיצוב פנים בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי בחולון, המלווה את "מעבדת הפיס טרמינל עיצוב ירוחם". מדובר במודל ייחודי וראשון מסוגו של עמותת "לצאת מהקופסא", הפועל בישוב במסגרת "מעבדות פיס לתרבות". מטרתו היא לקדם את תחום העיצוב בישראל ולתמוך במעצבים צעירים, תוך שיתוף פעולה עם הקהילה.
מדובר ב"אמנים שהולכים לפעול בפריפריה מתוך מטרה לחזק ולהביא תרבות ואמנות לשם", מסבירה קונדה. בטרמינל עיצוב ירוחם נעשה שיתוף פעולה עם המועצה המקומית, פורומים של תושבים ומפעלים".
באחד המיזמים: "מייד אין ירוחם"- חממת פיתוח למוצרים בדגש על מאפייני הזהות המקומית אחד התוצרים הוא, למשל, תבנית ללחם פראנה מרוקאי; מיזם נוסף הוא: "ריקליים - בית העם" - חברי הטרמינל מובילים את שיפוצו של בית העם הזנוח והנטוש בישוב באמצעים חסכוניים. "המטרה היא להשתלב ולחבר בין מה שקיים, לנסות להיות חלק מהמרקם האנושי והסביבתי. זה דורש תפיסה אינטגרטיבית, ולמעצבים יש פוטנציאל לייצר חיבורים כאלה".
פרויקט המרפסת של "מוסללה"
יוזמה נוספת שהגיעה מהשטח הייתה של סטודנטיות שביקשו ליצור מסלול המשלב תכנים של אמנות חברתית, חינוך וקיימות. יוזמה זו הניבה התחדשות עירונית של המרפסת בבניין כלל בירושלים, פרי שיתוף פעולה של עמותת "מוסללה" לאמנות וקהילה, מכללת דוד ילין ובית הספר לאמנות "הקובייה" של עיריית ירושלים. "בניין כלל נמצא במרכז ירושלים אבל הוא מעין 'פיל לבן', אומרת דפנה לוין המנהלת האמנותית של המרפסת ב"מוסללה". "זהו בניין מסחרי בבעלות של 350 אנשים, אשר היה פעם הקניון של ירושלים אבל כיום המסחר שם דל, גם בשל האופי ודרך הניהול שלו. ראינו בו פוטנציאל להתחדשות שיאפשר ליצור בלב ירושלים מרכז של תרבות ואמנות, ולשלב קיימות: חקלאות עירונית, אנרגיה מתחדשת, שימוש בחומרים טבעיים, שיפוץ המרחב באמצעות טכנולוגיות ירוקות והדגמת אפשרויות של אקולוגיה עירונית: בנייה מהאדמה, הפעלת טורבינות רוח אמנותיות, ותפעול מרכז קורסים והכשרות לקהילה".
הנהלת בניין כלל החליטה להקצות שטח במתחם המרפסת (300 מ"ר) ובגג (2,000 מ"ר) לטובת הפרויקט, שם יוקמו בין היתר גלריה לאמנות, מרכז "אדמהיא" לבנייה ופיסול באדמה, מרכז לחקלאות עירונית, ומרכז לדבוראות ביודינמית - שיטה הוליסטית לגידול דבורים. "הנהלת הבניין והסוחרים רואים כאן פתח לפוטנציאל של התחדשות, ומיתוג אחר לבניין. זהו פרויקט מתמשך וארוך טווח, שצריך להיבנות בשלבים", מסבירה לוין, "התחדשות במרכז עירוני אורכת זמן. לפני שהגענו לכאן היה נטוש, אך לאחר שהנראות הפיזית והתוכן של הבניין ישתנו ויתעשרו יהיה במקום פוטנציאל לירידים ולאירועי חורף ציבוריים", היא מוסיפה.
מרכזי קיימות מקומית
"אם בכוונתנו להפוך את המקום והסביבה שאנו חיים בה למקום טוב יותר, עלינו לשנות את אורחות החיים של משקי הבית במכלול אספקטים: איכות הסביבה, פסולת, התייעלות אנרגטית, חיסכון במים ועוד. שינויים אלו לא יתאפשרו ללא גיבוש של קהילה, מורשת ותרבות", אומר רן רביב, מנהל רשת "מרכזי קיימותמקומיים".
בשנתיים האחרונות הוקמה רשת ארצית של 12 מרכזי קיימות מקומיים לרווחת התושבים בין השאר בירושלים, בקרית גת, בפרדס חנה ובעוד מקומות. את היוזמה הגתה ד"ר אורלי רונן בכהונתה כמנכ"לית מרכז אשל לקיימות והם פרי שיתוף של המשרד להגנת הסביבה, קרנות שונות, הסוכנות היהודית ומרכז השל לקיימות. כולם נמצאים עדיין בשלב הפיילוט, אך המגמה תופסת תאוצה ותתרחב לערים נוספות.
"מדובר במודל מאוד גמיש, שיכול להתאים את עצמו לכל מקום", מספר רביב, "בכל מרכז קיימות יש חדר תצוגה המיועד להדגמה והמחשה לקהל על שיפוץ ירוק, שימוש נכון במים, הסברה ומגוון של כלים המקדמים את הרעיונות. אוכלוסיית המטרה שלנו היא השכונה, המשפחות ומשקי הבית, שם מתעצבים הרגלי הצריכה ואורחות החיים שלנו, השינוי הוא חיוני בעיקר שם. כמובן שאי אפשר להתרכז באספקט אחד באופן נקודתי ועלינו לראות את ההקשרים הרחבים שמהם מורכבים החיים שלנו".
מקורו של המודל המדובר הוא המודל האירופי "One Planet Living". בכל מרכז קיימות אימצו דרכים שונות המתאימות למקום ולקהילה: בבית שמש, הציעו משחקי חצר גדולים לתושבי השכונה, בשכונת גילה בירושלים הפעלה לילדים בגינה המרכזית בשעות אחה"צ. "הרעיון הוא שמה שקיים ממילא בנחלת הכלל יהיה משותף לכולם. העושר ישנו, אפשר להשתמש בו מבלי לייצר פסולת ועלויות נוספות וזאת על ידי חשיבה יצירתית ושיתוף של ידע", מסכם רביב.