חניון / צילום: תמר מצפי
ניצחון לעיריית תל-אביב: בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי תשלום "כופר חניה" שעיריית תל-אביב גובה מבעלי מגרשים בעיר כתנאי לקבלת היתר בנייה הוא חוקי - גם אם לא הקימה בכספים אלה חניונים ציבוריים.
יזמים רבים שמקבלים אישור להקמת פרויקטים למגורים במרכז הצפוף של תל-אביב, מתבקשים לשלם תשלום בשם "קרן חניה", שקיבל את הכינוי המפוקפק "כופר חניה", כחלופה להקמת חניות שאינה אפשרית בשל מגבלות תכנוניות.
בתשלום הזה שמועבר לעירייה היא אמורה להקים חניונים ציבוריים במרחק של 350 מטרים מאותם פרויקטים בתוך 10 שנים.
השופטת אביגיל כהן דחתה לאחרונה תביעה נגד העירייה, שבה נטען כי למרות שהעירייה קיבלה תשלום "כופר חניה", היא לא הקימה חניון ציבורי חדש, ועל כן היא נדרשת להשיב את הכספים שקיבלה.
כהן קבעה כי העירייה הצליחה להוכיח כי ברדיוס של 500 מטרים קיימים חניונים ציבוריים שהעירייה פועלת כל העת להרחבתם. כלומר, תשלום כופר חניה הוא חוקי בכפוף לכך שנבנו או הורחבו בפועל חניונים ציבוריים באזור הנכס ובמרחק של עד 500 מטר ממנו, ללא קשר למגבלת השנים.
בשנת 2011 הגיש אמנון בן-משה תביעה בסך 180 אלף שקל נגד עיריית תל-אביב בדרישה שתשיב לו כספים ששילם עבור קרן חניה בשנת 2001.
אמו של בן-משה הייתה בעלת נכס ברחוב אחד העם 59 בתל-אביב, והבן הגיש בשמה בקשה לקבלת היתר בנייה לפרויקט בנכס. כתנאי לקבלת ההיתר, חייבה העירייה את בן-משה בתשלום של 81 אלף שקל עבור "קרן חניה" במקום הקמת חניות במגרש.
חיוב שאינו חוקי
בן-משה טען כי הוא שילם את קרן החניה מחוסר ברירה על-מנת שהעירייה תנפיק לו היתר בנייה, אולם מדובר בחיוב שאינו חוקי. לטענתו, בניגוד לתקנות החניות, העירייה לא השתמשה בכספים שקיבלה למטרה שלשמה נגבו ולא הקימה חניון ציבורי במרחק 350 מטרים מהנכס, המשרת בין היתר את דיירי הפרויקט. על כן טען כי על העירייה להשיב לו את הכספים שגבתה.
מנגד טענה העירייה, באמצעות עורכי הדין ניר בראונשטיין וקרן ברגרזון ממשרד ברגרזון ושות', כי החיוב הוא חוקי, וזאת מכוח תוכנית ח' החלה על כל מרחב התכנון של תל-אביב (שחולק ל-19 אזורי חניה), הקובעת הוראות להקמת חניונים ציבוריים והוראות להקמת קרן חניה.
העירייה טענה כי הכספים המשולמים לקרן מיועדים להקמה והרחבה של חניונים ציבוריים באזור הנכס ובמרחק של 500 מטרים באזור הסמוך. במקרה הצורך, ניתן לרכז סכומים ממספר אזורי חניה להקמת חניון אחד שישרת את כל האזורים מהם נגבה התשלום.
העירייה הצביעה על מספר חניונים המצויים בסמוך לנכס של בן-משה (חניון הבימה, חניון מכבי וחניון קצה השדרה), וטענה כי היא עשתה ועושה כל העת שימוש בכספי קרן החניה לצורך הקמת או הרחבת חניונים ציבוריים על-פי תוכנית ח', ולכן אין כל מקום להשבת כספים לבן-משה.
השופטת כהן קיבלה את עמדת העירייה וקבעה כי היא פעלה כדין, וכי היא מקימה והקימה מספר חניונים ציבוריים אשר עומדים בתנאים הנדרשים לפי תוכנית ח' לשימוש בכספי קרן החניה, ולכן אין להשיבם לתובע שחויב בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.