לא להאריך את ההתמחות

ההצעה להכפלת תקופת ההתמחות במשפטים היא מהלך שגוי ואנטי-חברתי

פרופ' יעד רותם/צלם: שלומי מזרחי
פרופ' יעד רותם/צלם: שלומי מזרחי

שוו בנפשכם כי נשלחתם מטעם מקום עבודתכם לסיור מקצועי בן שבוע בחו"ל. למרבה הצער, הסיור אינו עולה יפה: הוא לא תואם מראש כראוי, ולמי ששלח אתכם אין עניין לפקח על המתרחש במהלכו; תכניו המקצועיים של הסיור דלים, ובמרבית הזמן אתם עוסקים בטיפול בסידורים סביב הנסיעה ולא ברכישת ידע; ואם לא די בכך, מעסיקכם בישראל הבהיר לכם כי לא יממן את הסיור, ולכן הוא משלם לכם שכר מופחת במהלכו. במצב עגום זה, כיצד לדעתכם עליכם לפעול - לסיים את השבוע ולשוב הביתה, או להכפיל את משך הסיור ולהוסיף לו שבוע נוסף?

ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, ורבים אחרים, סבורים כי עליכם לבחור באפשרות השנייה. על כן נוה מציע להאריך בשנה נוספת את שנת ההתמחות בעריכת דין, שבמתכונתה הנוכחית היום ידוע שהיא אינה איכותית דיה. מתמחים רבים מועסקים בעבודות פקידות ושליחות, אינם מקבלים הדרכה מקצועית מיוחדת ממאמנם, אין פיקוח ראוי על תוכני ההתמחות, והמתמחים נאלצים להסתפק בשכר נמוך המקשה עליהם להתפרנס בכבוד.

ללשכת עורכי הדין יש אינטרס מובהק לקדם את הצעתה זו, שבפעם האחרונה שבה עלתה, לפני כ-3 שנים, נדחתה לאחר בחינה מקצועית יסודית שנערכה במשרד המשפטים, בראשותו של שר המשפטים לשעבר, עו"ד פרופ' יעקב נאמן (שהבנתו בסוגייה זו ברורה), על יסוד המלצתה של ועדה מקצועית מיוחדת שהקים.

מהו אינטרס זה של הלשכה? ובכן, בתחילה נטען כי המטרה היא שיפור איכות מקצוע עריכת הדין. אכן, המצב הנוכחי טעון שיפור. הכול מסכימים כי לא כל עורכי הדין מתנהלים ביום-יום ברמה המקצועית והאתית שאנו שואפים אליה. בבתי המשפט נפתחים לעתים הליכים מיותרים, נשמעים מעת לעת טיעונים משפטיים שמוטב היה שלא להעלותם, ולמרבה הצער גם השפה והגינונים אינם תמיד הולמים. אלא שהארכת תקופת ההתמחות לא תפתור בעיות אלה. זאת, מכיוון שמלכתחילה מתכונתה של תקופת ההתמחות, והפיקוח עליה, אינם מוכוונים לפתרון הבעיות הללו.

משהבינו יוזמי ההצעה להארכת תקופת ההתמחות כי "הספין" שעניינו קידום המטרה של שיפור איכות המקצוע אינו מתיישב עם האמצעי שהציעו (הכפלת תקופת ההתמחות משנה לשנתיים), הם שינו מטעמם, וחשפו את הסיבה האמיתית שביסוד הצעתם - יצירת חסם כניסה למקצוע עריכת הדין.

חשוב כי הציבור יבין מהי המשמעות של הצעה זו. בישראל מספר עורכי הדין שובר שיאים. השכלה משפטית, במיוחד לאחר פתיחת המכללות למשפטים, הפכה נגישה לכל. ההסמכה מקנה כוח עצום (מלמדת כיצד לפעול במדינה דמוקרטית כדי לעמוד על זכויות ולממש אותן), מספקת משיכה אינטלקטואלית (כי המשפט סובב את כולנו, כל העת, בכל היבט של חיינו) ומייצרת אפשרויות פרנסה מגוונות (התואר הוא מקפצה למגוון רב של עיסוקים במגזרים הפרטי והציבורי, מכשיר לעיסוק בניהול, בפעילות חברתית וציבורית וביזמות עסקית).

ניפוץ תקרת הזכוכית

תואר ראשון במשפטים מחליף אפוא כיום את התואר הראשון בלימודים כלליים, שבעבר נלמד על-ידי מי שחפץ בהשכלה אקדמית, אך לא רצה או לא יכול היה ללמוד הנדסה, רפואה וכיו"ב.

וכך מקצוע עריכת הדין, שהיה בעבר נחלתה של אליטה סגורה ומצומצמת, נפתח בעשור האחרון לקהילות נוספות. בני פריפריה, גיאוגרפית וחברתית, גילו כי ביכולתם ללמוד ולקבל את התואר, שבעזרתו ניתן לנפץ תקרות זכוכית. נשים, תושבי הדרום והצפון הרחוקים, אתיופים, חרדים, ערבים, מבוגרים ונכים, הם רק חלק מן הקבוצות המוחלשות בחברה שחבריהן יכולים כיום להירשם ללימודי משפטים ולהצליח, אם יש להם הפוטנציאל האקדמי הדרוש ללימודים גבוהים.

ההשכלה שהם מקבלים, גם במכללות הפרטיות, היא מעולה. אני אומר זאת משום שהמועצה להשכלה גבוהה, המל"ג, במסגרת הפיקוח שהיא מקיימת על ההשכלה הגבוהה בישראל, בודקת מדי מספר שנים את כלל תחומי הידע הנלמדים במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2014, אחד מתחומי הידע שנבדקו על-ידי המל"ג היה משפטים. המל"ג הקימה ועדה בינלאומית מיוחדת, ובה מומחים בעלי שם מארצות-הברית, מאירופה ומישראל, שבחנה בקפידה את המתרחש בכל הפקולטות למשפטים בישראל.

הדוח שכתבה הוועדה יתפרסם בקרוב, אך כדיקן הפקולטה למשפטים של אחת המכללות שנבדקו, אגלה כבר - קיבלנו ביקורת מעולה. אני מזמין כל אחד מכם לעיין במסקנת הוועדה כאשר תתפרסם ולהתרשם בעצמכם. והאמת, אין פלא שזה המצב: התחרות בין הפקולטות, כדרכה של תחרות חופשית, חייבה את כולנו להתאמץ מאוד ולהשתפר במה שאנו עושים.

לשכת עורכי הדין - בעיקר בשל אינטרס להגן על אלה שכבר עוסקים במקצוע מפני תחרות מתגברת מבחוץ שתפגע בשכר-הטרחה של חבריה - מבקשת לעצור את התיקון החברתי שהשכלה משפטית גבוהה יוצרת. הלשכה אינה מציעה לעשות זאת, למשל, על-ידי שינוי מתכונת בחינות הכניסה ו/או הרחבת היקף ההכשרה המקצועית שתידרש ממועמדים, הגם שברפורמות כאלה יהיה כדי להבטיח כי רק הטובים יהפכו לעורכי דין, תוך שתינתן הזדמנות שווה לכולם. הלשכה מציעה לעשות זאת במתכונת של יצירת חסם מלאכותי, שכמוהו כקציבה-הקצאה מראש של מספר המתקבלים מדי שנה לשורות הלשכה.

ייתכן כי יש צדק מסוים בטענה כי יש להגביל את מספר העוסקים בעריכת דין. אני סבור כי סוגייה זו מצריכה דיון יסודי. כך למשל, הוועדה הבינלאומית מטעם המל"ג הציעה לאסוף ולפרסם נתוני השמה ושכר של בוגרי הפקולטות למשפטים, כדי שכל מועמד ללימודים יוכל להחליט בעצמו מה סיכוייו לעסוק בתחום אם יירשם לפקולטה מסוימת.

פגיעה בחלשים

הצעה נוספת שהעלו אחרים היא ליטול מלשכת עורכי הדין את הסמכויות חסרות התקדים שהוענקו לה - חרף היותה איגוד מקצועי בעל עניין ישיר - לפקח על רמת המקצוע ולקבוע מי יוכל לקבל רישיון עריכת דין ומי לא, ולהעביר סמכויות חשובות אלה למשרד המשפטים. ואכן, המהלכים להארכת תקופת ההתמחות ממחישים עד כמה ניגוד האינטרסים שלשכת עורכי הדין מצויה בו אינו בריא.

נראה כי הדרך שמציעה לשכת עורכי הדין להתמודד עם ריבוי העוסקים בתחום - הארכת תקופת ההתמחות לשנתיים - שגויה. ולכך כמה סיבות: מספר מקומות ההתמחות בעריכת דין יקטן באורח דרמטי (במחצית?), ורבים לא יוכלו למצוא מקומות התמחות. יוזמה זו תמנע אפוא מקבוצות מוחלשות, שאין להן רשתות חברתיות מבוססות ("קשרים"/"פרוטקציה"), לבוא בשערי המקצוע, גם אם מדובר במועמדים מוכשרים וראויים.

בנוסף לאלה, הארכת ההתמחות תגזור שנת קשיים כלכליים נוספת בשכר המתמחים הנמוך על בני-המזל שכן ימצאו מקום התמחות; ותשרת את עורכי הדין שעודף הפונים אליהם יאפשר להם להעסיק מתמחים בתנאים שיהפכו לירודים עוד יותר בשל עודף הביקוש המלאכותי. וכך בסופו של יום, ההארכה תדחק דווקא את היותר-מוכשרים מן הניסיון להשתלב בעולם המשפט.

מי שבראש מעייניו עומדים באמת טובת המקצוע והחברה ושיפורם, ולא טובתו האישית, צריך להתנגד להצעה זו.

■ הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן.

פרופ' יעד רותם/צלם: שלומי מזרחי
 פרופ' יעד רותם/צלם: שלומי מזרחי