סלבישה יוקאנוביץ' בקושי הספיק לנחות פה, אבל הוא לא מכחיש שעזיבה מהירה זה משהו שהעסיק אותו לאחרונה. "דיברתי עם הסוכן שלי והייתה התעניינות באנגליה. אבל אני נשאר", אמר במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר. הסיפור המוזר הזה של המאמן הסרבי הוא סימפטום לתופעה קצת יותר נרחבת במכבי ת"א: משרת המאמן בקרית שלום בעידן האולטרה-יציב של מיטש גולדהאר - דווקא היא הפכה לדבר הכי לא יציב שיש. מ-2009/10 עד 2015/16 ניהלו את משחקי הקבוצה גם אבי נמני, יוסי מזרחי, מוטי איווניר, ניר לוין, אוסקר גארסיה, פאולו סוזה, אוסקר בקדנציה נוספת, פאקו. תשעה חילופי מאמנים בשבע עונות, כביכול נתון של קבוצת תחתית.
אבל אם בוחנים את התוצאות של מכבי לאורך התקופה הזאת, מגלים שחילוף המאמנים הסיטונאי לא הוביל את מכבי למאבקי ירידה. גם בעונה הנוכחית היא מוליכה את הטבלה אחרי 11 מחזורים, וזה עוד בתקופה קשה פיזית בה היא כבר קיימה במקביל עוד 10 משחקים אירופיים מתישים, שמונה יותר משל הפועל ב"ש; לא יהיה מופרך להניח שהיא תגדיל את הפער לאחר שתסיים את ההרפתקה בצ'מפיונס ליג, ותשייט לאליפות רביעית ברציפות.
הנוסחה הבאה לא בהכרח תעבוד על עונה בודדת, אבל המחקרים מוכיחים שלאורך שנים ארוכות - גובה שכר העובדים במועדונים (שבאופן טבעי, רובו מבוזבז על שחקנים, ורק חלקו הקטן על מינהלה וצוות מקצועי) מכריע את זהות האלופות של ליגות הכדורגל באירופה. זוהי לא הפעם הראשונה שאנו מזכירים כאן את העובדה הזאת, אבל העיסוק האובססיבי, בארץ ובעולם, בהשפעה המיתית שיש לכאורה למאמנים על תוצאות - לא מותיר לנו ברירה אלא להמשיך:
על-פי נתוני דוח הבנצ'מארק של אופ"א, בעונות 2011/12 ו-2012/13 זכו באליפויות של 52 הליגות העליונות במדינות האירופיות הקבוצות ששילמו הכי הרבה כסף לעובדים שלהן ב-76% מ-104 הפעמים האפשריות. מחקר מפורסם של סטפן סיזמנסקי, פרופסור לכלכלת ספורט מאוניברסיטת מישיגן - מצא התאמה של קרוב ל-90% בין גובה תשלומי השכר של הקבוצות בארבע הליגות הראשונות באנגליה בין 1978 ל-2010, לבין המיקומים הסופיים שלהם בטבלה; מחקר דומה שביצע על הסרייה A האיטלקית במשך 10 שנים מצא אחוזי התאמה דומים; נמשיך: ב-20 השנים האחרונות, זכתה באליפות הפרמיירליג הקבוצה ששילמה את השכר הכי גבוה בתשעה מקרים, זאת עם חשבון השכר השני בגובהו בשבעה מקרים, וזאת עם השכר שלישי בגובהו - שלושה מקרים (בלקבורן רוברס ב-1994/95 היא דוגמה ייחודית לאלופה עם חשבון השכר הרביעי בגובהו).
הסיבה למכניזם הזה היא די פשוטה: מי שיש לו את היכולת הכלכלית לשים את היד על הכישרונות הגדולים של המשחק, מגדיל דרמטית את הסיכויים שלו להצליח. צריך לחדד: זה לא רק רכישת שחקנים טובים - זו גם היכולת להשאיר אצלך את מי שבאמת טוב. כשערן זהבי הגיע למכבי בינואר 2013 על תקן ליגיונר שנכשל בחו"ל - אף אחד לא היה יכול לחזות את נסיקתו המטאורית במדים הצהובים. אבל משזאת התרחשה - גולדהאר לא היסס לפתוח לו פעמיים את החוזה על מנת למנוע כל אפשרות של גריעתו מהסגל, עד לכדי שכר שבעונה הקרובה אמור להתקרב אל 10 מיליון שקל ברוטו.
וכל זה קצת ממעיט ב"איומי" העזיבה של יוקאנוביץ': כנראה שמכבי הייתה מעמידה את הסגל הטוב ביותר בארץ גם בלעדיו. כך שגולדהאר, אם הנסיבות יובילו לכך - לא יצטרך להסס להחליף מאמן בפעם העשירית שלו מאז רכש את מכבי ת"א.
***
גם המקרה של גיא לוי, המאמן השלישי שיעמוד העונה על הקווים בהפועל ת"א - הקבוצה שבחרה בו אחרי סאגה מתישה במסגרתה בחן הבעלים אמיר כבירי למעלה מ-10 מועמדים מהארץ ומחו"ל - מעורר תמיהה. בעיקר סביב המאמץ העילאי של כבירי לבחור את המאמן "הנכון", ההתלבטויות, ההמתנה לאלי גוטמן, הפגישות אל תוך הלילה.
אסור לזלזל באופן מוחלט בעבודה של מאמנים. בחירת הרכבים, למשל, היא משימה קצת יותר מורכבת ממה שאולי נדמה. גיא לוי, ב-25 המחזורים שנותרו עד תום העונה בהנחה ויצליח להביא את הפועל לפלייאוף העליון - יצטרך למעשה לבצע 275 החלטות הרכב (לבחור 11 שחקנים בכל מחזור, מתוך סגל של 29 שחקנים שעומד לרשותו כעת - כפול 25 פעמים. וזה עוד לפני שהזכרנו חילופים במהלך המשחקים, או משחקים אחרים בגביע). בהקשר הזה, מזכיר סיזמנסקי בספרו החדש, Soccer And Money, את עונת 2012/13 של מנצ'סטר יונייטד, האחרונה תחת סר אלכס פרגוסון שהסתיימה עם אליפות: הסקוטי ביצע 270 שינויים בהרכבי הקבוצה בכל מחזורי הפרמיירליג, ממוצע של שבעה שינויי הרכב למחזור. דקויות הבחירה הללו יכולות להיות קריטיות לתוצאות בכל מחזור נתון - כי שחקן שמרוויח הרבה כסף לא בהכרח יהיה זה שייתן לך את התפוקה המרבית שבוע אחר שבוע. בניגוד לפרגוסון הכל-יכול ביונייטד, במקרה של גיא לוי אפילו לא ניתנה לו אפשרות להרכיב את הסגל של הפועל ת"א בקיץ, וכך אולי להשפיע, גם אם במידה מועטה - על בחירת השחקנים שמרכיבים את שכר העובדים בהפועל, שלפי הערכות הוא הרביעי בגובהו בליגה (ולפיכך גם נמנע ממנו להשפיע על פאקטור השגת התוצאות הכי קריטי).
***
למטבע הזה קיים צד נוסף. יש מאמנים, יחידי סגולה, שכן מצליחים להשפיע על תוצאות. מחקר שערך סיזמנסקי עם תומאס פיטרס מאוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם, בחן את התוצאות שהשיגו מאמנים שהדריכו קבוצות בארבע הליגות הראשונות באנגליה בין השנים 1974-2014. המחקר בדק את צבירת הנקודות שהשיגו המאמנים ביחס לתוצאות ה"חזויות" של הקבוצות שלהם, בהתחשב בגובה השכר ששולם לעובדים, כאשר גם יתרון הביתיות בלמעלה מ-100 אלף המשחקים שנבדקו נלקח בחשבון. התוצאות: ל-20% מהמאמנים היו השפעות חיוביות על התוצאות (אבל רק ל-10% מהם על קבוצות ששיחקו בליגה העליונה). כל "החשודים המיידים" נמצאים בעילית הזאת: פרגוסון, בוב פייזלי, קני דלגליש, ארסן ונגר, ז'וזה מוריניו. ומצד שני - רק ל-1.5% מהמאמנים היה בבירור אימפקט שלילי על קצב צבירת הנקודות, בעוד כל היתר - 78.5% - השיגו פחות או יותר את מה שמצופה מהם.
יוקאנוביץ' וגיא לוי, אלו שיבואו אחריהם ואלו שקדמו להם - עשויים להשתייך לעילית; אבל סטטיסטית, לא כדאי לגולדהאר וכבירי לבנות על זה: רוב הסיכויים שהם בסך הכל עוד מספר מתחלף ברולטה.