"החברה שאסור להזכיר את שמה": גל קלקשטיין בריאיון מיוחד

פציעה בירך שינתה לגל קלקשטיין את החיים וסימנה את דרכו לתוך עולם הסטארט-אפים הישראלי, אל חיק העסק החצי משפחתי המצליח ומשם למחוזות החדשנות והתמיכה באקו סיסטם המקומי. "הייתי בצבא בנח"ל, בגדוד 50, ובמהלך הטירונות נפצעתי בירך וכך את רוב השירותי הצבאי שלי העברתי בבתי חולים, עם שלושה ניתוחים וחצי שנה על כסא גלגלים", הוא מספר בריאיון מיוחד ל"גלובס".

אבל דווקא משם, מהמקום הנמוך הזה ומהמועקה הנפשית לאחר שורת הטיפולים ומשך ההחלמה, נראה כי מצא את ייעודו. השירות הצבאי שהשתבש סלל את דרכו של קלקשטיין הצעיר אל חברת האלגו-טריידינג פיינל (Final) שהוקמה על ידי אביו אריה, האח ניר והשותף נועם שטרן-פרי. לפי הערכות שונות בשוק, החברה מרוויחה עשרות מיליוני דולרים בשנה והשווי שלה חצה מזמן את רף מיליארד הדולר, אולם למרות זאת פיינל פועלת תחת מעטה כבד של חשאיות.

גל קלקשטיין מסרב בעקשנות להתייחס למספרים או לטכנולוגיה של פיינל ואפשר להעריך שהוא חתום על הסכמי סודיות שמונעים ממנו לעשות זאת. קלקשטיין מכנה את פיינל בהומור בתור "החברה שאסור להזכיר את שמה" וממהר להסביר כי "אני לא מהמקימים. אח שלי אבא שלי ושותף שלהם הקימו את החברה - אני לא - ואני גם לא מדבר בשמם".

בנימה רצינית יותר הוא מספר שהדרך אל ההצלחה הייתה מורכבת. "החברה הצילה אותי", הוא אומר, "לא יכולתי ללכת. אחרי חצי שנה של טיפולים בתוך הצבא העבירו אותי לטיפולים מחוץ לצבא. בחברה היה הסכם שאסור להעסיק קרובי משפחה ובכל זאת החליטו להכניס אותי".

פיינל נולדה בכלל מתוך משבר. "אבא שלי היה אלקטרונאי בתחום הטקסטיל, אבל טקסטיל לא היה משהו שאפשר להתפרנס ממנו בסוף שנות ה-90 בישראל", אומר קלקשטיין, "הוא הכיר קצת את שוק ההון. בשיא המצב - שיא הקושי הכלכלי במשפחה - פיינל הוקמה בחדר הכביסה של הבית. אני חושב שסיפור ההצלחה והמעבר מקושי כלכלי יום יומי למצב שיש היום, זה חלק ממה שעיצב אותי, את ההערכה שלי לכסף ואת הרצון שלי לתרום ולעזור לסטארט-אפיסטים ולמי שאין".

- מה אתה חושב על שוק האלגו טריידינג?

"כשאנשים פונים אליי ושואלים אותי האם להיכנס לשוק הזה, אני מציע להם לא להיכנס לשוק הזה".

- למה?

"לאנשים פרטיים קשה מאוד להשקיע. אני חושב שאם הצלחת או לא בהשקעות - בתור אדם פרטי - זה עניין של מזל. זה לא משנה אם אתה סוחר יומי. אני לא מתייחס לאנשים שכביכול משקיעים על סמך קריאת הדוחות - היום הם מעטים. אני מדבר על מי שרוצה להיות סוחר יומי. כל מיני אנשים שמנסים את מזלם - צריכים להבין שזה מזל".

- מה לגבי הקמת חברה?

"מי שרוצה להקים חברות בתחום הזה צריך שיהיה לו משהו מאוד פנומנלי כדי להצליח. הוא צריך להבין שההשקעות הן מאוד מאוד כבדות. עוד לפני שאתה בודק את היכולות שלך בשוק, אתה צריך להיות מספיק מהיר ומספיק קרוב לשוק כדי להצליח. לכן צריך להשקיע כמות גדולה של כספים שקשה להשיג.

"היה פרופסור למתמטיקה שבא אליי עם רעיון גאוני לכאורה. בדקתי את הנתונים וראיתי שהוא מרמה את עצמו. הוא בטוח שהוא עלה על הנוסחה אבל הוא רימה את עצמו. זאת הייתה הרגשה קצת מוזרה, אבל זאת אחת הבעיות של אנשים בהשקעות. הם אומרים לעצמם: 'הרווחתי ב-90% מהמקרים, ההפסד לא נחשב כי...'. אני באמת לא ממליץ להיכנס לתחום. זאת המסקנה שלי".

- המחשב מנצח את האדם לאורך זמן?

"ברוב הדברים כן".

- אם אני מציב מולך את וורן באפט ואומר - בוא ניפגש בעוד שלושים שנה, מי יצליח להניב תשואה יותר טובה?

"וורן באפט הוא דוגמא קיצונית. אתה לוקח אנומליה. בוא נדבר על משהו שהוא לא אנומליה. בוא ניקח בן אדם מוצלח מול מחשב? אני חושב שהוכחנו שהמחשב מנצח".

"חשוב שהמדינה תכיר ביזם"

בתקופה האחרונה מובילים קלקשטיין ואשתו ליטל את חברת ההשקעות GKI, שהשקיעה עד כה ב-16 חברות ומפעילה גם מזקקת וויסקי (ראו מסגרת). למרות הלו"ז העמוס, קלקשטיין משקיע מזמנו ומכספו גם כדי לתרום לקהילת הסטארט-אפים הישראלית. לפני כחודש הוא נסע לכנסת כדי להשיק את שדולת הסטארט-אפים, שאותה יובילו חברי הכנסת יואב קיש (הליכוד) ויואל חסון (המחנה הציוני). קלקשטיין ישמש, בהתנדבות, כמנכ"ל השדולה.

- למה בעצם אתה צריך את כאב הראש הזה?

"אני בשוק כל כך הרבה זמן. אני רואה את כל המחלות והבעיות שיש בשוק. הבנתי שלסטארט-אפיסטים וליזמים יש יכולת אבל אין זמן. זה המשאב שהכי חסר להם. הבנו שצריך לעזור לשוק הזה. אני מחלק את זה ל-80-20. כך, 80% צריך לבוא מהשוק ו-20% צריך לבוא מהמדינה. זו הסיבה שהקמנו את השדולה, כשהרעיון הוא לבוא ולדרוש מהמדינה טיפה להתכוונן יותר נכון כלפי השוק הזה".

- המדינה לא עושה מספיק עבור ההיי-טק?

"בוא נתחיל מזה שאנחנו לא היי-טק. אדם שיושב בבית, עובד בגראז' ומוותר על המשכורת - הוא לא עובד אינטל. הוא מקבל מהמדינה הרבה פחות. זה לא רק שחברות היי-טק וסטארט-אפים לא שייכות לאותו שוק - למעשה יש מקרים שבהם יש תחרות בין שני הצדדים.

"אינטל, לצורך העניין, שמסוגלת לשלם משכורות מאוד גבוהות 'רבה' על אותו מתכנת שסטארט-אפים רוצים. בעצם הסטארט-אפים מגייסים אליהם את המתכנתים היותר זולים, בגלל שהם יכולים לשלם פחות כסף. היום כולם מדברים על היי-טק. מה שאנחנו אומרים זה 'סטארט-אפים זה לא היי-טק - בואו נעזור גם להם".

- כשאתה מדבר על עזרה אתה מתכוון לכסף?

"זה ברור שכולם רוצים כסף, אבל זה לא הנושא שהייתי רוצה להילחם עליו. המטרה היא לא לבקש כספים אלא לתת כלים. מדובר למשל בהכוונה ממשלתית - בואו ניתן למדען הראשי את האפשרות לא רק להשקיע במוצרים ברי קיימא. קח, למשל, את שוק האפליקציות - מדובר בביקוש עולמי שהמדען קצת בורח ממנו.

"יש לנו תוכנית סדורה. המטרה שלנו היא להתסכל על השוק ולהבין איפה כואב. יש הרבה נקודות כואבות בשוק הזה - למשל הצורך במידע. אפילו מידע שקיים אצל הממשלה או קיים בלמ"ס - קשה לסטארט-אפיסטים להגיע אליו".

- איזה מידע למשל?

"הנגשה של סקרים שנעשו. העבודה מול המדען היא עבודה קשה. היא עבודה שהסטארט-אפיסטים מתלוננים עליה. זה לא שהמדינה לא עוזרת בכלל, פשוט צריך להראות את זה לסטארט-אפיסטים ולתת להם את זה.

"לסטארט-אפים יש תחרות קשה מול הקרנות שעושות את זה כל כמה חודשים ועושות את זה טוב ואז הן למעשה לוקחות 'שכר עבודה' מהיזם. הרבה יותר קשה ליזם שעושה את הדברים לבד ואין לו עורכי דין שהוא יכול לעבוד איתם. הרבה אנשים אומרים שמדובר בתהליך קשה ומייגע.

"אנחנו לא מאלה שאומרים 'בואו ותנו לנו עוד כסף'. זה לא הוגן ולא נכון. אם נעשה את זה, זה יקרה אחרי שהוכחנו שאנחנו נדע להחזיר לחברה יותר כסף".

- עדיף למדינה להשקיע בחברות קטנות של חמישה או עשרה עובדים?

"ברור שאנחנו רוצים שיהיו פה חברות גדולות ואני חושב שהמדען עושה עבודה טובה בסופו של דבר. הנקודה היא שהסטארט-אפים הם בכל זאת הקטר של המשק, כמו שאומרים. אנחנו כן רוצים לשפר את מקומנו בישראל ובעולם. קמים פה המון סטארט-אפים ואנחנו כן רוצים שיוקמו פה חברות כמו Waze שהפכו לחברות גדולות. גם לעשות אקזיט גדול זה בסדר - כל עוד המסים משולמים בארץ.

"בעולם יש מדינות כמו אירלנד וסינגפור, שבחרו לעזור לתעשיית הסטארט-אפים המקומית. אנחנו רואים שהם משתפרים כל שנה. לישראל היה הרבה מזל והגענו למקום מאוד טוב בעולם בנושא הסטארט-אפים - אנחנו קצת נחים על זרי הדפנה. זה מאוד מפחיד אותי כציוני שחושב שזה היתרון היחסי שלנו".

"אני אספר לך אנקדוטה: סטארט-אפים עובדים מהיום להיום. היום כדי לפתוח חשבון בנק לוקח שבוע. זה משהו שכואב לחברות. הרי כשמחליטים לפתוח חשבון בנק זה קורה או בגלל שנכנס משקיע שמזרים כסף, או שצריך לשלם משכורות. זה נושא שמאוד כואב ואנחנו מתכוונים לפנות לאחראי על הבנקים ולעשות איזושהי רגולציה לסטארט-אפים בנושא הזה.

"עניין אחר הוא חוק האנג'לים - אנחנו חושבים ובודקים אפשרות להכניס את היזם לחוק. אף אחד לא מתייחס ליזם. הוא אמנם שם 'רק' חמישים אלף שקל, אבל זה כסף הרבה יותר 'יקר' מהמיליון דולר ששם המשקיע ואף אחד בכלל לא חושב אם היזם יקבל את הכסף חזרה. היינו רוצים שבחברות שבהן הכירו בהשקעה של האנג'ל לצורכי מס, יכירו גם בסכום ה'קטן' ששם היזם. "העלות של המדינה במקרה הזה היא אפסית, אבל אלה הדברים שחשובים ליזמים. אני לא מזלזל בכסף הזה. יזם שהחברה שלו מאוזנת - לפחות שיחזיר לעצמו את הכסף שהוא שם. ברור שאם הוא עשה אקזיט, אז הסכום הזה לא באמת משנה, אבל לא כל החברות עושות אקזיט. יש חברות שמגיעות לאיזון או מצליחות להציג רווחים קטנים. חשוב לנו שהמדינה תכיר ביזם, שתבין שהוא ויתר על משכורת והוא עובד די בחינם במשך תקופה".

נושא נוסף שקלקשטיין מדבר עליו בלהט הוא המחסר בכוח אדם. "דוגמא אחת זו העלייה הרוסית שהביאה לפה המון מהנדסים בזמן שבו היה ביקוש עולמי למתכנתים. זה הביא לנו המון כוח עבודה מאוד טוב. בנוסף לזה התעסקנו המון בסייבר. זה נושא מאוד חם. הסיבה לכך הייתה ביטחונית".

- המדינה והצבא דאגו לזה ש-8200 תצליח.

"כן. הביקוש העולמי לסייבר הפך להיות מטורף וזה הפך את ישראל לסטארט-אפ ניישן. זה בזכות הצבא ובזכות העלייה הרוסית. אלה לא דברים שנולדו מתוך הכוונה. צריך להבין את זה ולהסתכל עכשיו קדימה. יש מחסור מטורף במתכנתים".

- אז מה צריך לעשות?

"אין מספיק אנשים שלומדים חמש יחידות מתמטיקה וכתוצאה מכך אין מספיק מהנדסים. זה נושא שצריך לטפל בו. בוא נכוון לשם. אני אתן לך נתון שלדעתי הוא הכי חשוב - התקשינו להגיע לנשים שמקימות או יזמיות של סטארט-אפים. זה אסון. אני רואה חברות בלי סוף - נשים מוסיפות המון לחברות האלה. נשים הן כוח עבודה חשוב. לנשים יש לפעמים חשיבה שונה מגברים וזה עובד לטובת החברות שנשים עובדות בהן. אני מדבר על עובדות בכירות ומנהלות. אני רואה איך נשים משפיעות על חברות, כולל כאלה ששייכות לפורטפוליו שלנו, ועושות אותן להרבה הרבה יותר טובות.

"מה עם אנשים מעל גיל ארבעים? נכון שהם עולים יותר למעסיקים, אבל כרגע מי מביניהם שיוצא מהשוק יתקשה לחזור אליו. גם זה קשור לחינוך - צריך לדאוג להכשרה תוך כדי העבודה. בתחום המחשבים דברים דינמיים ומשתנים. צריך למצוא דרך שתאפשר לאנשים להמשיך ללמוד במהלך העבודה. תעסוקת חרדים יכולה מאוד לעזור. יש הרבה מאוד אנשים בקהילה הזאת ואם נצליח לשלב אותם בסטארט-אפים, זה יכול מאוד לעזור.

"אנחנו מדברים על סטארט-אפ ניישן, אבל לא כולם בפנים. אם אני אכנס לכיתה בתל אביב ואשאל למי כאן יש אח או אבא או חבר שעובדים בסטארט-אפ, כמעט כולם ירימו את היד. אם נלך לפריפריה, התשובה תהיה אחרת. אתה לא יכול לקרוא לעצמך 'סטארט-אפ ניישן' כשזה המצב. יש מקומות בפריפריה שאין בהם לימודי מחשב בסיסיים. יש ילדים שלא עובדים מול מחשב אפילו פעם בשבוע. בואו לא נחיה באשליה שאנחנו סטארט אפ ניישן - בוא נהפוך לסטארט-אפ ניישן".

- אפרופו הקמת השדולה והשקתה בכנסת - אתה חושב ללכת לפוליטיקה?

"לא".

הסטארט-אפ של הוויסקי

לצד ההשקעות בסטארט-אפים והרצון לתמוך באקו סיסטם, הבייבי של קלקשטיין ורעייתו ליטל הוא Milk & Honey, מזקקת הוויסקי הראשונה בישראל. "לפני כמה שנים", הוא מספר, "בחברת סטוק טק שהקמתי, הכנתי עם אחד העובדים בירה מדי פעם. הוא פנה אליי ואמר לי: 'בוא נזקק וויסקי'. בדקתי כמה עולה לקנות מזקקה קטנה וראיתי שזה מאוד זול.

"אמרנו, בוא נקנה מזקקת יותר גדולה. בסוף אמרנו: 'יאללה, נקים מזקקה'. שנתיים אחרי זה הייתי בארה"ב בפגישה עם מריל לינץ' ואמרו לי אתה חייב להיפגש עם הבעל של הנציגה שלנו בישראל. מפה לשם התחלנו לבנות תוכנית עסקית ולעבוד על הרעיון. מאז השקענו לא מעט זמן ולא מעט כספים בנושא הזה.

"היום אנחנו כבר מייצרים ובתחילת השנה כנראה נפתח מרכז מבקרים במפעל שלנו, שיושב מול אצטדיון בלומפילד ביפו. אנחנו נתחיל למכור מוצרים ראשוניים שהם עדיין לא וויסקי. לפי החוקים המחמירים, צריך שלוש שנים כדי שיהיה מותר לקרוא למשקה וויסקי. לכן, נתחיל עם מוצר שנקרא וויסקי לבן, שהוא מוצר מעניין מאוד. זה הנוזל שיוצא לנו מהדוד בזיקוק והוא שקוף לגמרי ומעט קשוח אבל סינגל מאלט מאוד איכותי".

אף שהדרך הייתה ארוכה ולא זולה, מי שהאמינה ברעיון מתחילת הדרך היא זוגתו של קלקשטיין, ליטל, שמסייעת רבות גם בכל הקשור להשקעות בסטארט-אפים.

קלקשטיין מפרגן: "היא הגיעה לחברה כשהיו בה 6 חברות והפכה את זה ל-16. אני בעיית קשב וריכוז מהלכת וליטל עשתה פה סדר אמיתי. היא בנתה מתודולוגיה - איך משקיעים, מתי משקיעים. בלעדיה לא היינו מגיעים לאן שהגענו וחשוב לתת לה את הקרדיט על זה".