הוליווד השתנתה לבלי היכר ב-20 השנים האחרונות. היא הפכה שמרנית יותר, נוסחתית יותר, מבוססת פעלולים ואפקטים ולרוב נטולת אמירה או תחכום. אם תרצו: שטוחה בתלת-ממד. יצירות מופת כמעט ואין, וגם לא ז'אנרים מסוג המותחן ההוליוודי, הדרמה, המערבון, על אחת כמה וכמה ז'אנרים חלוציים מראשית עידן הקולנוע, כמו אפוסים מלחמתיים או היסטוריים, שמעטים מהם הופקו ב-50 השנים האחרונות.
יחד עם זאת, דבר אחד לא השתנה, והוא מעמדם של הבימאים הוותיקים. שורה ארוכה של בימאים פעילים אשר חצו את העשור השמיני בחייהם, ממשיכים בדרך בה החלו, מבלי להתחשב בתמורות שחלו בתעשייה ובהשלכות הבידור הזול על טעמם של מרבית הצופים.
רוברט רדפורד (79), וודי אלן (80), מרטין סקורסזה (73), פרנסיס פורד קופולה (76), דיוויד לינץ' (69), ג'ורג' לוקאס (71), שיש לציין כי הסרט האחרון שביים, המשך ל"מלחמת הכוכבים", היה לפני 10 שנים, אך הוא עסוק בכתיבת סרטי ההמשך של הסדרה עד 2019, ומעולם לא הכריז על פרישה מבוימוי, טרנס מאליק (72), אוליבר סטון (69), בריאן דה פאלמה (75), מילוש פורמן (83) וקלינט איסטווד (85), שהוא הבימאי הפעיל הוותיק ביותר כיום, וגם המצליח ביותר מבין כולם.
אין כל ספק כי אילו רצו בכך, יכלו הבימאים הנמנים עם רשימה זו להתמסר לטיפוח הגינה הביתית, להשקיע זמן בנכדים, להתרפק עד בלי די על הקריירה המפוארת או סתם להעביר את הזמן בנעימים ובשפע הרב שהממון, שאותו צברו במהלך חייהם, מאפשר. אך הבימאים הללו (אגב, אין אפילו אישה אחת ברשימה, ואף לא גבר אפרו-אמריקאי אחד), שזכו להצלחה אמנותית, להכרה ולפופולריות עצומה, לא מנסים לעצור ולו מהסיבות האלה ממש: כל דבר אחר שיעשו בחייהם, יחוויר בעוצמתו ובעוצמת תחושת הסיפוק.
ועדיין, לא קל להתבגר בהוליווד. מעולם לא היה הדבר קל. לא פיזית - שהייה של כ-10 שעות על הסט מדי יום, לעתים בלילות, ובאופן כללי - שבועות ארוכים, כמעט ללא שינה. ובעיקר, לא קל נפשית - הציפייה מבחוץ גבוהה, גם הציפייה העצמית, להוכיח כי הקסם לא פג. מצד שני, הבימאים הללו, שאהבת הקולנוע בדמם, מוכרים לכל וממותגים גבוה, כך שבמרבית המקרים יעלה בידם לגייס תקציב לכל הפקה אותה יבקשו. וגם אם לא, תמיד קיימת עבורם האופציה להוציא כסף מהכיס וליטול חלק בהפקת הסרט. הבעיה הגדולה היא למצוא תסריט טוב. בניגוד לבימאים הצעירים הגדולים, כמו פול תומאס אנדרסון, דיוויד או. ראסל, ריצ'ארד לינקלייטר, קוונטין טרנטינו, האחים כהן, ואחרים אשר כותבים את תסריטיהם, חלק מבני הדור המבוגר של הבימאים, אינם תסריטאים פעילים. גם אלה אשר פעילים, כמו וודי אלן, פרנסיס פורד קופולה וטרנס מאליק, נמצאים הרבה מעבר לשיאם מבחינת איכות תסריטאית.
לפחות לגבי שני בימאים מהרשימה, בעיית התסריט לא קיימת: סטיבן ספילברג וקלינט איסטווד. האייקונים הזוהרים הללו הם גם שוברי קופות וודאיים, ומותר לשער כי אין תסריטאי בעולם שלא ישמח לשלם מכיסו בשביל לכתוב עבורם.
זכור לטובה המקרה של תס ריטאי אלמוני בשם ניק שנק, שישב מדי ערב בפאב השכונתי שלו וכתב, בסיוע הברמן, את התסריט לסרט בשם "גראן טורינו". שנק שלח את התסריט לקלינט איסטווד, ו-3 חודשים לאחר מכן הסרט כבר היה מוכן. איסטווד הכריז כי זהו סרטו האחרון כשחקן, והסרט עשה בקופות 270 מיליון דולר.
סרטו האחרון של איסטווד כבימאי, "צלף אמריקאי", שיצא אשתקד, הכניס למפיקיו כ-547 מיליון דולר. סרטו הלפני אחרון של ספילברג, "לינקולן", הכניס 275 מיליון דולר, ולאחריו יצא הבימאי לחופשה משפחתית בת שנה על היאכטה המפוארת שלו. משחזר, החל לעבוד על "גשר המרגלים", שזה עתה מציג בבתי הקולנוע בישראל (נכון לעכשיו הכנסותיו עברו את ה-80 מיליון דולר, בדיוק פי שניים מהתקציב).
פריבילגיית הליהוק
פריבילגיה נוספת השמורה לבימאים מבוגרים, היא פריבילגיית הליהוק. שחקנים, להבדיל ממפיקים, מעדיפים להרוויח פרוטות, ובלבד שיוכלו לעבוד עם בימאי נערץ. או כזה ששמו מביא הרבה כבוד לשחקנים שמככבים בו.
טרי גיליאם בן ה-75, שסרטיו, המרתקים לרוב, נכשלו בקופות (יוצאי דופן הם "12 קופים" מ-1995, עם ברוס וויליס ובראד פיט, שהכניס 168 מיליון דולר, ו"מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס", מ-2009, שהכניס 61 מיליון דולר), ליהק לסרטו הניסיוני והאחרון עד כה ("תאוריית האפס", 2013), את כריסטוף וולץ, את טילדה סווינטון (רעייתו) ואת מאט דיימון. הסרט היה כישלון מצמרר (770 אלף דולר בקופות). יש להניח שאיש לא יסרב לתפקיד בסרטו של טרנס מאליק, שנחשב לאגדה עוד בחייו, אף שסרטיו נכשלים בזה אחר זה (שון פן הסכים לתפקידון מעליב ב"עץ החיים" שיצא ב-2011, ואחר כך התחרט בקולי קולות על שנטל חלק בפרויקט).
בראד פיט וג'סיקה צ'סטיין, ששיחקו אף הם בסרט, לא התלוננו. בסרטו הבא של מאליק, שצילומיו הסתיימו לא מכבר אך עדיין לא נבחר לו שם, מככבים (או מבליחים לרגעים), שחקנים מהשורה הראשונה, כמו מייקל פאסבינדר, נטלי פורטמן, בניסיו דל טורו, כריסטיאן בייל, רוני מארה, בארניס מארלו, הולי האנטר, ואל קילמר, וקייט בלאנשט.
גם השחקן הוותיק טומי לי ג'ונס (69), מביים מפעם לפעם. ג'ונס זוכה האוסקר נחשב לשחקן גדול, אך כבימאי טרם הטביע את חותמו. ברם, מעמדו כשחקן מכובד דיו כדי ללהק את טובי השחקנים. לסרטו האחרון, "המסע" (2014), שנכשל ובצדק (התסריט היה נהדר עד הדקה ה-80, מנקודה זו הכל נחרב), ליהק את הילארי סוונק (ואת עצמו) לתפקיד הראשי.
לסרטו הקודם, "סאנסט לימיטד" (2011), ליהק את סמואל אל. ג'קסון. גם לוודי אלן, יודע כל מלצר בהוליווד, איש אינו מעז לסרב. גם אם התסריט הוא פלופ - ראו סרטו האחרון, "איש ללא היגיון" (2015) עם חואקין פניקס ואמה סטון, שהכניס רק 4 מיליון דולר.
ברשימת כוכבי סרטו הקרב ובא של אלן, ששמו טרם נבחר ועלילתו טרם פורסמה, ניתן למצוא את ג'ודי דיוויס, סטיב קארל, קריסט סטיוארט, בלייק לייבלי וג'סי אייזנברג (וברוס וויליס שנשר מהרשימה). מה שכן ידוע לגבי עלילת הסרט הוא שהיא מתרחשת בהוליווד של שנות ה-70, השנים שבהן אלן היה בשיא פריחתו כבימאי. ובכן, כמה סמלי.
