"פנים אמיתיות" - עונה חדשה, יום ב' 21:15, ערוץ 10
כבר כתבתי כאן בעבר שאחת הבעיות שלי עם "פנים אמיתיות", כמו עם עוד כמה ממקבילותיה לז'אנר, הוא שאיני יודע מה אני מקבל עד שאני לא מסיר את המכסה מעל המנה העיקרית: תחקיר נוקב? סיפור אנושי, על גבול הטלנובלה? מצלמה נסתרת? שילוב של כל השלושה?
מצדי תקראו לי "שמרן", אבל אני אוהב את התוכניות שלי מוגדרות - ואמנון לוי יכול לנוע בין תחקיר על מקובלים, סדרת כתבות על קיפוח מזרחיים, ריאיון אחרון עם מני פאר או מצלמה משוטטת בין ילדים אבודים.
כבודו של כל סעיף ברשימה דלעיל במקומו מונח, אבל הבעיה שלי היא שלוי עצמו לא מונח במקום אחד. לו היה מסקר את כל אלה באותה גישה ומאותה נקודת מבט - ניחא, אבל הוא מציג בכל פעם חזות אחרת: פעם את העיתונאי הבועט, פעם את המתפעל, פעם את ההולך-רכיל המנסה ליצור סנסציה בכוח.
אחרי כל-כך הרבה שנות עשייה מגיע ללוי קרדיט על מקצועיות, אבל עם כל הכבוד (ויש), לא מגיע לנו לדעת לפחות באיזה טעם תהיה המנה הערב?
במשפט אחד: "פנים אמיתיות" תהיה תוכנית שכמעט תמיד אעבור דרכה כדי לראות במה עסקינן הערב וכיצד היא מתפתחת, אבל לא אחת קרה לי כבר שנטשתי אותה עצבני.
אין לי מושג אם גם אתם מרגישים כך, אבל נדמה לי שמאז שודר לראשונה הפרומו לתוכנית הערב, יש לילד החטוף שעומד במרכזה כבר ילדים משלו. זו כמובן לא אשמת אמנון לוי (אלא של המלחמה בטרור בפריז ולאחריו מלחמה קשה אף יותר - מלחמת הפרוגרמינג בין ערוצי הברודקאסט), אבל אם עוד פעם אראה את האם הבלונדינית מספרת איך בעלה החוזר בתשובה החל להשתגע מול עיניה - יש סיכוי שאשתגע בעצמי.
במוקד הסיפור -למי שהעביר את החודש האחרון בפרויקט דחוף בתחנת החלל - נמצא ילד שנחטף מאביו "המתחזק" בידי אימו (שלטענתה חשה מאוימת מהאב). עתה, בעזרת אמנון לוי ותוכניתו, מבקש האב ליצור קשר עם הבן ושולח את לוי להשתדל אצל אמו.
אפילו בפרומו ניכר עודף פומפוזיות, לאמור: "ההזדמנות האחרונה של האב ליצור קשר", וכיוצא באלה "קישוטים" שנועדו לצבוע את הסיפור המעניין ממילא - וחבל.
אני מניח שחלק מהטון הזה יחלחל גם לקריינות, קצת כמו משחק מוגזם של שחקנים מהעבר, בעידן שכולו מינימליזם. חוץ מזה, יהיה מעניין. אני בטוח.