שי ניצן / צילום: תמר מצפי
"ביקורת, בדומה לאנטיביוטיקה, מועילה רק כשהיא נעשית במידה, אם מגזימים עם הביקורת, זה מסוכן. ביקורת יתר היא כמו מתן תרופות יתר" - כך אמר אמש (ב') פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בוועידת ישראל לעסקים 2015 של "גלובס".
ניצן השתתף בפאנל "זרועות השלטון בהורדת ידיים", לצדם של שופט העליון לשעבר; יצחק זמיר, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן; פרופ' סוזי נבות מהמכללה למינהל; ועו"ד אלי זהר, יו"ר משרד גולדפרב-זליגמן; בהנחייתו של כתב "גלובס", חן מענית.
דבריו של ניצן לא נאמרו בחלל ריק, אלא על רקע הדוח שפרסמה נציבות הביקורת על הפרקליטות בשבוע שעבר. באותו הדוח, מתחה הנציבות ביקורת נוקבת על האופן שבו הפרקליטות מטפלת בנפגעי עבירות, וגם מיישמת את הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה. הפרקליטות לא אהבה, בלשון המעטה, את הדוח וטענה, בין היתר, כי רבים מהנתונים שהציגה הנציבות לאורך הדוח, הם מוטעים, אינם משקפים את המציאות, ועושים עוול כבד לפרקליטים רבים.
ניצן הדגיש בדבריו אמש כי הוא בעד ביקורת אך התריע כי "גם אם מותחים עלינו ביקורת - לא צריך לערוף את ראשו של מי שטעה. כי אם כן, אף אחד לא ירצה לעבוד בגוף כזה. אסור לשכוח שלא אנחנו זקוקים לגוף הפרקליטות, אלא הציבור זקוק לו. הרי במי אנחנו (הפרקליטות) מטפלים? בארגוני פשיעה, במושחתים, באנשים שפוגעים בסדר הציבורי. אף אחד לא היה רוצה לחיות בלי פרקליטות".
לאחר שעו"ד אלי זהר - סנגורו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהורשע בשוחד - דיבר בשבח הביקורת על הפרקליטות, כדי לטפל במה שהגדיר "קורבנות הפרקליטות", תקף אותו ניצן: "האם ראש הממשלה לשעבר אולמרט הוא קורבן?", אמר-קבע פרקליט המדינה. "הרי לא מדובר במישהו שאין לו אמצעים כלכליים. להיפך, אני חושב שמדינת ישראל צריכה להתגאות שיש לה פרקליטות חזקה, שיש לה את האומץ והעוז להעמיד לדין פלילי אנשי ציבור, כמו נשיא, ראש הממשלה, חברי כנסת, ורב ראשי לשעבר. אני גאה להיות במדינה שמסוגלת להרשיע את הגורמים הבכירים והחזקים האלה".
זהר מצדו שיבח את נציבות הביקורת על הפרקליטות, בראשות השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, ואמר כי מאז שהוקמה הנציבות מתברר שיש בה יותר ויותר צורך. "הגוף הזה עושה עבודה ראויה. הפרקליטות היא לא מעל הכול. אי-אפשר שחקירה תימשך שנים. אי-אפשר שתיק יישאר פתוח עד אין סוף. אי-אפשר שהוא יתחיל להתגלגל לאיזה הליך, ושאדם לא יידע מה גורלו. הביקורת הזו טובה".
פרופ' זמיר, שכיהן בעבר כיועץ המשפטי לממשלה, התייחס להמלצת מבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג, בדוח שחיבר על עבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות, לפיה הביקורת תיעשה גם על עבודת היועץ המשפטי לממשלה, בניגוד למצב כיום שבו היועמ"ש אינו מבוקר. זמיר: "אני בתור היועץ המשפטי לממשלה לא הייתי מתנגד לביקורת נוספת עליי".
פרופ' דניאל פרידמן בירך אף הוא על עבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות, וטען כי לו הגוף הזה היה קיים בעבר, ייתכן שהיו נמנעים מקרים בעייתיים שבהם הייתה מעורבת הפרקליטות. פרידמן הזכיר בהקשר זה את המקרה של השר לשעבר, חיים רמון, שהורשע בינואר 2007 בביצוע מעשה מגונה, אך נמצאו כשלים בעבודת הרשויות בעניינו.
פרידמן: "בפרשת חיים רמון - היו דוחות, רובם שליליים, על עבודת המשטרה והפרקליטות, בדבר האזנות-הסתר שנעשו לרמון. לאחר מכן הרשויות המשיכו 'כרגיל', והפרקליטות אפילו העלתה בדרגה את אחת הפרקליטות שהיו מעורבות בעניינו, ומדוע? כי לא היה גוף חיצוני לפרקליטות שיכול היה להגיד משהו. צריך שתהיה ביקורת ושתהיה אפקטיבית".
נושא נוסף שנדון בהרחבה בפאנל היה השיח הציבורי הביקורתי נגד בית המשפט העליון, שהולך ומתגבר בחודשים האחרונים. בין היתר תקף לפני כחודש ח"כ מוטי יוגב מ"הבית היהודי" באופן חזיתי ואישי את שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, שהחליט לעכב את הריסת בתי המחבלים. יוגב כתב כי "פוגלמן, בפסק-דינו שעיכב הרס בתי מחבלים רוצחים, שם את עצמו בצד של האויב. על זכויות רוצחים הוא מגן, ובכך מונע ענישה מרתיעה ומסכן חיים".
המשפטנית פרופ' סוזי נבות, שנמנית עם רשימת המועמדים הסופית לתפקיד היועמ"ש, אמרה כי הכנסת לא טיפלה באופן נחרץ מספיק בהתבטאויות נגד שופטי בית המשפט העליון. "ההשתלחות חסרת התקדים שחווינו לאחרונה על בית המשפט, היא גסה ובריונית. אני מצפה מהכנסת שתיתן לבית המשפט את אותו היחס שהשופטים נותנים לכנסת. ראוי היה לכנסת לומר את דבריה בצורה הרבה יותר ברורה, בקול חזק יותר. הכנסת לא הגיבה בצורה ראויה לדברים".
נבות הוסיפה וציינה כי "אף אחד לא אוהב שמבטלים לו חוק. גם אם הפרלמנט כועס - הוא לא יכול להתבטא בכך שהוא מעביר חוקים בנושאי החלטות נפיצות. יש צורך לבצר זאת, שלא יהיה ניתן לאיים על העליון - שמחר בבוקר נוכל לקחת מבג"ץ את הסמכות לבטל חוקים".
נבות הדגישה כי לבית המשפט יש סמכות לטפל בתופעות שהן מאוד חריגות, כאשר הדבר מנוגד לעיקרון השלטון. "את המהפכה החוקתית יצרה הכנסת, אבל לפעמים יש רגעים שבחברה מסוימת התרבות השלטונית שלה היא חלשה. גם אם מדובר בהגנה עצמית של החברה, אי-אפשר לאיים על קיומו של בית המשפט העליון כל יום-יומיים. כל כוח חזק מדי שאיננו מוגבל, הוא דבר משחית".
פרידמן חלק על נבות. "אתם מניחים שיש כאן כנסת משוגעת. בעיניי, יש כאן סכנה הפוכה. מי שחושב שפסיקה לא יכולה לצאת מגדרה, שהכול מותר, ושבית המשפט הוא היחיד שקובע את גבולות סמכותו, ושבזה אין שום סכנה - אז אני לא מקבל את זה. מכל גוף יש סכנה. אני לא מקבל את התמונה שיש גוף אחד מסוכן, שזו הכנסת".
כשזהר פגש את אגרנט בקולנוע
פרופ' זמיר ציין כי בכל מדינה דמוקרטית קיים מתח בין בית המשפט לבין המערכת הפוליטית, שכן אחד מהתפקידים של הרשות השופטת, הוא לבטל חוקים של הכנסת, כאשר הם לא חוקתיים. "הבעיה היא, שבישראל המתח התמידי עלה על גדותיו. המתח הפך להיות עימות לא ענייני. אלה אפילו לא דברי ביקורת. אלה דברי-בלע", אמר זמיר בהתייחסו למתקפות הבוטות של ח"כ יוגב ואחרים על שופטי העליון.
זמיר הוסיף וציין כי הוא "חושב שזה קורה בגלל חוסר תרבות שלטונית. זו שפה שלא צריכה להישמע בין שני אנשים, קל וחומר כאשר מדובר באנשי ציבור. אפשר ונכון לדבר על פסק דין, אך אסור לעשות דה-לגיטימציה לבית המשפט".
פרופ' פרידמן, אולי המשפטן שמזוהה יותר מכול משפטן אחר במאבק במה שמכונה האקטיביזם של בית המשפט העליון, הצטרף לביקורת על אנשים שלהגדרתו "מאיימים על בית המשפט באופן שהם אומרים 'בוא נהרוס את הבניין'". עם זאת, פרידמן חזר על משנתו כי "לבית המשפט העליון שלנו, יש בעיה של לגיטימיות בתחומים די נרחבים".
פרידמן ציין לצד זאת כי "אם לפני 30 שנה בית המשפט העליון לקח לו סמכויות רחבות יותר, היום זה הולך ופוחת, אך עדיין קיים". לדבריו, "במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', התערב בית המשפט העליון (בהחלטות הממשלה והצבא), ודן בסוגיות כגון - האם אפשר להביא אמבולנסים לשטח הלחימה, או לא, במסגרת עתירות שהוגשו לו. אך במבצע האחרון, 'צוק איתן', לא היו פניות לבג"ץ. וזה טוב שכך, ובכיוון הנכון. ישנם תחומים שהוא לא צריך להיכנס אליהם".
עו"ד זהר הדגים את מעמד השופטים המידרדר באמצעות סיפור שחווה על בשרו בעבר הרחוק, בהיותו עו"ד צעיר. זהר סיפר כי "לפני שנים הלכתי לסרט, וישב לידי יהודי מבוגר עם אשתו שאכל סנדביץ' באולם הקולנוע. פניתי אליו וביקשתי שלא יאכל בזמן הסרט. פתאום ראיתי שמדובר בשמעון אגרנט (נשיא בית המשפט העליון המנוח). אגרנט הלך לסרט בלי לפחד. היום, שופטי בית המשפט העליון צריכים להסתובב עם מאבטח".
לדברי זהר, "במשך שנים רבות הייתה לי תחושה שבית המשפט העליון משתלט על שטחים הולכים וגדלים בתחומים שאני סברתי לתומי שהם תחומים שאינו צריך לעסוק בהם. אבל הוויכוח בנוגע לעבודת העליון הופך להיות לא נכון ומסוכן".
פרידמן המשיך להבעיר אש - וזמיר התפרץ בזעם: "העליון גזעני? זו השמצה גסה"
הוויכוח בין פרופ' שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, לבין שופטי בית המשפט העליון ומשפטנים אחרים, בנוגע לסמכות בית המשפט העליון - לבטל חוקים שלפי השקפתו עומדים בניגוד לחוקי היסוד - הוא ויכוח נושן. אבל אפילו מי שמכיר על בוריים את הטיעונים של הצדדים כוויכוח לגיטימי וחשוב, התפלא אמש לשמוע בוועידת "גלובס" את פרידמן רומז כי בית המשפט העליון מונע בהחלטותיו גם משיקולים עדתיים.
במהלך הדיון בפאנל בוועידה רמז פרידמן לעמיתו למושב, פרופ' יצחק זמיר, כי כאשר בית המשפט העליון הורה לפטר את אריה דרעי מהממשלה, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין שוחד ב-1994, היו בהחלטתו מניעים עדתיים.
לדברי פרידמן, השר לשעבר אהרון אבו-חצירא (שזמיר כיועמ"ש בשנת 1980 ביקש להסיר את חסינותו לצורך העמדתו לדין בגין שוחד), לא פוטר מהממשלה; מנגד, אצל אריה דרעי שנים אחר-כך, תחת כהונת היועמ"ש החדש וההרכב של שופטי העליון החדש, "הכול פתאום מתהפך". לטענת פרידמן, "פתאום המציאו רעיונות חדשים, שמנוגדים באופן יסודי למוסכמות שהיו כאן במשך שנים. אגב, זה המקרה היחיד שבית המשפט העליון הורה לפטר שרים, ויצא במקרה או לא - שהם ספרדים".
זמיר, איש מאופק ומנומס, התרעם על הדברים, והזדעק: "זו ממש השמצה גסה", הוא הטיח בפרידמן. "בית המשפט העליון הוא גזעני? אולי אני החלטתי להעמיד לדין את אבו-חצירא בגלל שהוא ספרדי?".
פרידמן, שדחה את הטענה שייחס לבית המשפט שיקולים גזעניים או עדתיים, העיר לזמיר על אבדן הריסון העצמי, וחזר לקו הטיעון הענייני. "במשך שנים בית המשפט ביטל בזה אחר זה את כל הכללים שהגבילו את סמכויותיו ואת המסגרת שלו. זה לא סביר שבית המשפט יתערב בהחלטות של ראש הממשלה לגבי פיטורי שרים, כי זו שאלה פוליטית טהורה".
לשיטת זמיר, המחלוקת בינו לבין פרידמן, היא לא רק מחלוקת של דעות והשקפות, אלא מחלוקת על עובדות. זמיר: "אני חושב, שפרופ' פרידמן טועה בעובדות, ומציג תמונה לא נכונה. בית המשפט קיבל מהכנסת סמכויות, וצריך לבדוק אותן. חוק יסוד אומר שלבג"ץ יש סמכות לתת סעד בכל עניין שהוא רואה עניין לתת בו סעד. בג"ץ לא לקח לעצמו כלום. הוא פועל מכוח החוק".
יצוין כי בהקשר לסמכויות בית המשפט העליון - גם נושא מתווה הגז שנדון היום (ג') בוועדת הכלכלה של הכנסת, עלה בדיון. זמיר אמר כי "בית המשפט העליון יכול להתערב במתווה הגז, ולהחליט האם הוא נעשה בניגוד לחוק, או לא".