סטפן קרי מול קובי בראיינט, גולדן סטייט ווריורס נגד לוס אנג'לס לייקרס, NBA / צלם: רויטרס
ליגת ה-NBA מקבלת המון תשומת לב בתקופה (סוף השנה) שבה היא בדרך כלל מעניינת רק עכברי כדורסל, וזה קורה בזכות שני הסיפורים הגדולים של העונה עד עכשיו: מסע הפרידה של קובי בראיינט, אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק, שהודיע כי יפרוש בסוף העונה; וסיבוב ההופעות של סטפן קרי, השחקן הכי טוב בליגה כרגע, שבימים אלה מגדיר מחדש את המשחק. כל אחד מהסיפורים האלה מן הסתם היה עושה גלים רציניים גם לבדו, אבל העובדה שהם מתרחשים במקביל מוסיפה נופך של אור וצל למה שאנחנו רואים, חושפת את המהות האמיתית של שתי הדמויות.
***
במקרה של בראיינט זה משמעותי כי הדמות שלו, בתפיסה הציבורית, עברה סוג של מהפך בשנים האחרונות. בראיינט מעולם לא היה ספורטאי אהוב מחוץ ללוס אנג'לס (וסין), בוודאי לא ברמה של כוכבים כמו מג'יק ג'ונסון ומייקל ג'ורדן, ואחרי פרשת האונס והעימות המתוקשר עם שאקיל אוניל הוא לבש בגאון פסאדה של נבל במשך כמה שנים טובות - כולל יצירת אלטר אגו בשם The Black Mamba. "היה לי כל התסכול הכלוא הזה שפשוט הייתי צריך להוציא החוצה", אמר בראיינט בסרט האוטו-דוקומנטרי Muse. "זו הייתה מפולת שלגים. לא התכוונתי לתת לשום דבר לעמוד בדרכי. פאקינג כולם - אני משמיד את כל מי שנמצא על המגרש".
בסוף העשור הקודם, כשהלייקרס חזרו לשלוט ב-NBA עם שתי אליפויות רצופות, הנרטיב השתנה. התקשורת צבעה את בראיינט בצבעים חדשים - קובי החדש, הבוגר, שמשתף יותר ובעיקר סומך יותר על החברים שלו - והקהל הלך בעקבותיה והתחיל לחגוג את היכולות הפנומנליות שלו. כשהגוף של בראיינט, בן 37, התחיל לבגוד בו (שיחק רק 41 משחקים בשתי העונות האחרונות), הוא זכה לראשונה בקריירה גם לסימפתיה מאוהדים ברחבי הליגה. והעונה, בעקבות הודעת הפרישה, הוא הפך לכרטיס הכי חם בספורט האמריקאי.
הודעת הפרישה של בראיינט הזניקה את מחירי הכרטיסים (באתרי יד שנייה, מה שמכונה resale) למשחקי הלייקרס בעשרות אחוזים. המחיר החציוני למשחק של הלייקרס בפילדלפיה, שתי הקבוצות החלשות ב-NBA העונה, עלה ב-78% תוך 24 שעות בשבוע שעבר - מ-125 דולר לפני ההודעה ל-222 אחריה. הערך של כרטיס למשחק של הלייקרס במילווקי בסוף פברואר עלה ב-89%. מחיר הכרטיס למשחק שאמור להיות האחרון בקריירה של בראיינט, נגד יוטה ג'אז בסטייפלס סנטר ב-13 באפריל, זינק ב-240% ועמד נכון לסוף השבוע הקודם על 1,350 דולר.
בכל אולם שבראיינט מגיע אליו מאז הודעת הפרישה הוא מתקבל בתשואות ובמחוות. בפילדלפיה, ביתו לשעבר ועיר שתיעבה אותו מאז שהוא אמר "נקרע להם את הלב" במהלך גמר הפלייאוף בין הלייקרס לסיקסרס ב-2001 (1-4 ללייקרס), ערכו לכבודו טקס מרגש. גן החיות באטלנטה הודיע שהוא משנה את שמה של הממבה השחורה שלו לקובי. הקהל בטורונטו שאג לעברו MVP. אלה כמובן לא מחזות נדירים כשמדובר בעונה האחרונה של כוכב בסדר גודל הזה; ד"ר ג'יי, קארים עבדול ג'באר, מייקל ג'ורדן - כולם ערכו מסעות פרידה מתוקשרים וזכו לים של אהבה. רק שהם, בניגוד לבראיינט, שמרו לאורך התהליך על יושרה מקצועית.
ג'ורדן, בגיל 40 ועל ברך דפוקה, קלע 20 נק' למשחק ב-44.5% מהשדה בעונה האחרונה שלו. ד"ר ג'יי קלע 16.8 נק' ב-47% מהשדה בעונת הפרידה שלו. עבדול ג'באר נתן 10.1 נק' ב-47.5% מהשדה לפני שהוא פרש. בראיינט, לעומת זאת, קולע העונה 16.2 נק' ב-30.6% מהשדה. הוא לא רק מדורג אחרון ב-NBA באחוזים מהשדה; בקצב הזה הוא ירשום את עונת הקליעה הגרועה בתולדות הליגה מאז 1960/61. הבעיה היא לא הרמה הנמוכה של בראיינט - בהתחשב בקילומטראז' שלו ובפציעות שהוא עבר, זה בהחלט מובן. הבעיה היא שבראיינט מתעקש לשחק כמו הכוכב שהוא היה, על חשבון הקבוצה שלו.
בראיינט לוקח העונה 17.8 זריקות ב-31.3 דקות למשחק - הכי הרבה בלייקרס בהפרש גדול. הוא זורק 7.6 שלשות למשחק - זריקה שהוא קולע ב-21.9%. באופן כללי ברור שהנוכחות שלו רק פוגעת בקבוצה. זה הגיע לכך שנגד טורונטו מאמן הלייקרס, ביירון סקוט, העדיף לתת לעתיד של הקבוצה, דיאנג'לו ראסל (הבחירה השנייה בדראפט האחרון) וג'וליוס רנדל (הבחירה השביעית בדראפט 2014), לעלות מהספסל כדי שהם ישחקו פחות דקות עם בראיינט ויוכלו לבטא את הכישרון שלהם. האופציה של לדרוש מבראיינט לרסן את עצמו למען הקבוצה מעולם לא עלתה. "יהיו לנו משחקים כאלה, שבהם אתה תחיה ותמות עם זה", אמר סקוט על הזריקות של בראיינט. "אתה פשוט מקווה לא למות יותר מדי".
***
בזמן שמסע הפרידה של בראיינט הורג את הלייקרס, סיבוב ההופעות של קרי מראה שאפשר להגיע להגיע לרמה אינדיבידואלית היסטורית בהרמוניה מלאה עם הקבוצה. קרי, שקלע העונה לפחות 40 נק' בשבעה משחקים, לוקח 20.2 זריקות למשחק - כמות מצחיקה בהתחשב בכך שהוא נמצא בכושר הקליעה הטוב אי פעם, עם 70.5% במדד שנקרא True Shooting Percentage (משקלל גם זריקות עונשין ואת העובדה ששלשה שווה פי 1.5 מזריקה רגילה מהשדה). אלא שבמקרה שלו לכמות הזריקות אין שום חשיבות: כמעט כולן נלקחות בתוך השטף היפהפה של גולדן סטייט, גם כשהן נראות כמו זריקות רעות.
קרי קולע העונה 59% מהזריקות שהוא לוקח תחת שמירה, כולל 44% מהשלשות שהוא לוקח עם יד על הפרצוף. הוא 4 מ-10 בזריקות ממרחק של תשעה מטרים ומעלה. רק בשביל קנה מידה, 17 קבוצות העונה עומדות על 4 מ-119 במצטבר ממרחק של תשעה מטרים ומעלה. וזה לא ייגמר שם. ברוטינת החימום לפני כל משחק קרי זורק ג'אמפ-שוט רגיל מהלוגו שליד קו מחצית המגרש, מרחק של יותר מ-12 מטרים מהסל. "ראיתי אותו קולע 5 מ-6 משם לאחרונה", אמר ברוס פרייז'ר, אחד מעוזרי המאמן של גולדן סטייט. "זה נשק לגיטימי".
המשמעות היא שקרי לא כופה שום זריקה - כל זריקה שלו היא למעשה זריקה טובה. וכך הוא יכול לרקד בנינוחות על המגרש במשך כמעט שלושה רבעים, כמו במשחק נגד שרלוט לפני שבוע, לאסוף 26 נקודות כשותף שווה זכויות בהתקפה של גולדן סטייט, ואז לתת נוקאאוט עם 14 נקודות ב-1:53 דקות האחרונות של הרבע השלישי, שבהן הוא קלע ליי-אפ וארבע שלשות ממרחק ממוצע של 8.7 מטרים, ולסיים עוד משחק עם 40 נק'. "זה נורמלי", אמר קליי תומפסון הנהדר, שמשלים את הקו האחורי המפחיד של גולדן סטייט, על ההופעה של קרי בשרלוט. "זה נורמלי עכשיו". ולחשוב שעד לא מזמן הכדורסל של בראיינט נחשב נורמלי.