ביל"ו סנטר / צילום: תמר מצפי
למחלוקת על פתיחת עסקים בשבת יש פוטנציאל להפוך לגשר לשיתוף-פעולה כלל-ישראלי, חוצה מחנות פוליטיים ואמונות אישיות. הדבר לא קורה, כי כל מי שעוסק בנושא, מצדדים ומתנגדים, במקום להראות את המכנה המשותף - עסוקים בהחצנת ניגוד האינטרסים וחידוד הבדלים בין מגזרים, ובכך הם מרחיקים מאיתנו פתרון שכולנו יכולנו להרוויח ממנו בגדול.
החוק שאישרה ועדת השרים בשבוע שעבר בעקבות הצעה של ח"כ מיקי זוהר (ליכוד), מתייחס לאיסור פתיחה בשבת של בתי מסחר המוכרים מוצרים בני-קיימא. הוא לא מכוון לסגירת מסעדות, לא לאיסור הקרנת סרטים בבתי קולנוע, לא סגירת מועדונים, ברים, גלריות, מוזיאונים, ואפילו לא לאיסור תיאטרון ומופעים, בריכות שחייה ומרכזי ספורט. לכל אלה, גם אם החוק יעבור, מותר יהיה לפעול בשבתות וחגים.
החוק מתייחס רק לסגירת עסקים שמוכרים מזון, כלי בית, אופנה, ריהוט ומוצרי אלקטרוניקה, בקיצור: חנויות.
יש כיום בארץ חנויות שפתוחות בשבת. בערים ובשכונות ערביות כמעט הכול פתוח. בישובים יהודיים פותח מי שיכול לעמוד בהוצאות הנגזרות, ואלה כמעט אך ורק חנויות של תאגידים. סניפי רשתות מזון שיכולות לספוג קנסות שמכולות פרטיות לא יכולות לעמוד בהם, וחנויות אופנה, כלי בית וריהוט בקניוני דרכים מחוץ לערים, ובמתחמי בילוי מסוגם של "התחנה" בירושלים ובתל-אביב, הנמל ושרונה.
המוני בית ישראל נוהרים לאתרים אלה כדי לצרוך. במקום לעמוד בפקקים לעבודה וממנה, לבד כמו ביום חול, הם עומדים בפקקים עם כל המשפחה בכניסות לחניון ב"חוצות שפיים", או בנמל תל-אביב, מעמיסים עגלות והולכים לעמוד בתור בקופות. את התופעה הזו החוק של זוהר יעצור.
כרגע הוויכוח על החוק מתנהל בססמאות מגזריות שחוקות: המצדדים בסגירה מנסים לגייס את אהדת הציבור בדיבור על צדק סוציאלי, הזכות ליום מנוחה, השאיפה שהמנוחה תהיה של כל המשפחה באותו יום וכיו"ב. המתנגדים מגייסים את חופש הבחירה של הפרט, ומוציאים מהבקבוק את שד הכפייה הדתית המתסיס כל אחד.
אם במקום "חוק שבת" היינו מדברים על חוק לצמצום צריכה, שנלחם ביוקר המחיה על-ידי הגבלת הקניות ל-6 ימים בשבוע - היה לנו הרבה יותר קל לקבל הסכמה מימין ומשמאל.
אם במקום "חוק שבת" השיחה הייתה על השוואת תנאי הפעילות הכלכלית של יזמים פרטיים ובתי מסחר בבעלות משפחתית, לתנאים שפועלים בהם תאגידים - אפשר היה לגייס חברי כנסת מכל המפלגות לתמיכה.
אם במקום "חוק שבת" היינו מדברים על צעד תרבותי שמחזיר את המסחר למקומו הטבעי, בתוך הערים, שם אנשים קונים כשצריך, במקום שהמסחר יתפוס שטחים פתוחים שאליהם נוסעים לקנות בתור בילוי - הוא היה עובר הרבה יותר חלק בגרון גם למתנגדי החרדים החריפים ביותר.
סגירת עסקים בשבת תמורת תחבורה ציבורית בשבת
אפשר לנצל את ההתנגדות הליברלים לחוק כדי להשיג עוד דבר: תחבורה ציבורית בשבת. הפעלת הרכבת וקווי אוטובוסים בשבתות וחגים בין הערים הוא שדרוג גדול לכל האזרחים. הדבר גם ירחיב את טווח הפעילות האפשרי בשבתות למי שאין ברשותם מכונית. אם יכרכו את שני השינויים האלה זה בזה, אפשר יהיה להעביר את שניהם בקלות, וכולם יצאו נשכרים.