"עיתונאי הוא כמו מתאגרף. כמו מתאגרף בזירה, כשהכתבה מתפרסמת, אתה לבדך, חשוף, יכולותיך גלויות לכל, והתוצאות עלולות להיות הרסניות", כך אומר במהלך המערכה הראשונה בסרט "סיפורו של אלוף" של רוד לורנה (2007, ארצות-הברית) גיבור הסרט, כתב ספורט צעיר בשם אריק קרנן (ג'וש הארטנט). הדימוי הרומנטי לכאורה שמעניק הסרט למקצוע העיתונות בגרסתו המודפסת, איננו מקרי. בשנת יציאת הסרט, בעשור הראשון של שנת 2000, כבר החל המשבר בעולם העיתונות המודפסת. בסצנת התפנית בסרט, מנסה קרנן לשכנע הומלס מבוגר העונה לשם בוב "האלוף" סאטרפילד (אותו מגלם סמואל ל. ג'קסון הנפלא), שבעברו נחשב לאחד המתאגרפים הטובים בעולם, לשטוח בפני קוראיו את סיפור נפילתו. "הקריירה שלי בסכנה, עומדים לפטר אותי", פונה קרנן אל לבנו של האלוף במיל', כשהוא מוסיף את סיבת המחץ: "העיתון מפסיד כסף בגלל האינטרנט, בגלל העיתונות המקוונת". בשלב זה סאטרפילד ההומלס עוד לא משתכנע - בכל זאת, הוא לא יודע מה זה אינטרנט. נכון, כי הוא הומלס.
בדומה לתסריטאי הסרט, גם אנחנו, אנשי מדור התרבות, רומנטיקנים של העיתונות המודפסת. והיום הוא יומו האחרון של המדור, מאחר שזהו יומו האחרון של מוסף "גלובס הערב", שלא יודפס יותר. כיוון שזו המציאות - להבדיל מקרנן וחבריו בעיתון "דנבר טיימס" - אנחנו נאלצים להיפרד מכם, הקוראים.
בשל המעמד, בחרנו לסקור כמה סרטים אהובים העוסקים בפרידה - ובמרוצת 120 שנותיה של האמנות השביעית, עסק הקולנוע לא מעט בפרידה ובמשמעויותיה - מ"חלף עם הרוח" (1939), עם שורות הסיום הפולחניות "למען האמת יקירתי, אני לא שם קצוץ", "במבי" (1942), "קזבלנקה" ("תמיד תהיה לנו פריז") מ-1944, "קרמר נגד קרמר" (1977), ועד "בירדמן" (2014).
"המדריך לחיים בכפר"
בין אם זו פרידת אוהבים, פרידה מן החיים, או פרידה ממקום - תחושת הצער לעולם נוכחת. הקולנוע מיטיב לתאר תחושה זו בתמונות. כשהבימאי האמריקני הדגול רוברט אלטמן היה על ערש דווי, הוא ביים את סרטו האחרון, "המדריך לחיים בכפר" (2006) כפרידה מן החיים. כהרגלו, צוות השחקנים היה רחב - שפע של דמויות, אשר לכל אחת סיפור חיים המחזיק סרט באורך של שעתיים. אלטמן רתם את שחקניו האהובים, בינים וודי הארלסון, מריל סטריפ, לילי טומלין, קווין קליין וטומי לי ג'ונס, ופקד עליהם לחגוג את תשוקת החיים, בערב שידוריה האחרון של תחנת רדיו ותיקה. בסצנה האחרונה מופיע מלאך המוות, ומצביע לעבר שולחן בדיינר בו יושבות כמה מן הדמויות. איש מהנוכחים לא מבין על מי מהם מצביע המלאך. עבור הצופים, שצפו בסרט כשאלטמן כבר לא היה בין החיים, התשובה הייתה ברורה כשמש השוקעת בערב קודר.
"הרחק ממנה", "הוואלס האחרון"
הקריירה הקולנועית של השחקנית והבימאית הקנדית שרה פולי בת ה-36 מלווה פרידות. ב"החיים בלעדיי" (2003), הסרט שחשף אותה בפני העולם, פולי מגלמת אם צעירה שמגלה כי חלתה במחלה סופנית. היא מחליטה לנצל את זמנה הקצוב בהקלטת מונולוגים לילדיה, עד גיל 18, ובניסיון להתאהב פעם אחת נוספת לפני המוות. ב"הרחק ממנה" (2007), סרט הביכורים שלה כתסריטאית וכבימאית, פולי מספרת את סיפורו של איש מבוגר המתמודד עם מחלת האלצהיימר של אשתו. הוא מתקשה להיפרד ממנה, בעוד היא כבר אינה זוכרת אותו. בסרטה השני, "הוואלס האחרון", זוג צעיר נפרד על רקע רצונה של בת הזוג לממש את תשוקתה המינית הבוערת, תשוקה שהיא סם חיים עבורה. דמיון רב קיים בין אותה בחורה לבין אמה של פולי, השחקנית הקנדית המנוחה דיאנה אליזבת' מקמילן, שעל חייה הקצרים והסוערים ביססה את סרטה הדוקומנטרי "סיפורים שאנו מספרים" (2012).
"החוש השישי"
ב"החוש השישי" (1999), של מ. נייט שלאמאן - אלמנתו של הגיבור, רוח רפאים שאינה יודעת שהיא רוח, מתקשה להתמודד עם לכתו של בעלה שנרצח. בסצנת הסיום, לבם של הצופים, שלא ידעו שהגיבור הוא רוח, נשבר פעמיים - פעם אחת כשהגיבור האומלל מנסה ללא הצלחה לנחם את אשתו, פעם נוספת בשל הכאב על כך שדמותו האהובה, שעוררה בקהל הזדהות כה עמוקה, איננה בין החיים.
"הגשרים של מחוז מדיסון"
הסרט "הגשרים של מחוז מדיסון" (1995) מספר על אהבה קצרה, בת ימים ספורים, בין אישה שנותרה משך שבוע ללא משפחתה לבין עובר אורח. הסרט, בדיוק כמו בספר הנושא אותו שם, עליו התבסס העיבוד, ממחיש כיצד עוצמתה של אהבה אינה נמדדת על-פי משך זמן או על-פי אמות-מידה; אותם ימים ספורים שינו את חייה של הגיבורה, אף שנדמה כי מאומה שינתה בחייה.
"פרידה"
"פרידה" (2012), הסרט האיראני זוכה האוסקר של אסגאר פרהאדי, מבכה את אובדנה של אהבה, ואת פירוק התא המשפחתי, לקראת פרידה בלתי נמנעת. "עד קצה העולם" (2007) של שון פן מתאר את מסע הפרידה של נער זועם מהוריו המסוכסכים. הוא לא מעוניין להותיר אחריו עקבות בדרכו ליעד - אלסקה, אך מוצא את מותו כשהוא לבד וחולה, בלב אזור שומם ומיוער. ב"גרנד טורינו" (2008) גיבור הסרט, איש נרגן אך טוב-לב, מקריב את חייו למען הצדק ולמען חבריו - מהגרים היספאניים שחדרו ללבו. בסצנה זו קלינט איסטווד, במאי הסרט וגם בתפקיד הראשי, מסמל את המטאפורה - האחרון הכריז עם צאת הסרט לבתי הקולנוע כי הוא נפרד מקריירת המשחק (המזהירה) שלו. איסטווד חזר בו לאחר כמה שנים, כשהופיע בסרט "בחזרה למשחק", תרתי משמע.
"ד"ר פומרנץ"
ואצלנו? אסי דיין הקדיש קריירה שלמה לעיסוק בפרידה מהחיים ובעליבות המוות - בסרטו האחרון, "ד"ר פומרנץ" (2011), הוא מגלם פסיכולוג שמתפרנס משחרור אנשים מהחיים באמצעות שירות התאבדות ממרפסת ביתו. וכמובן, הדרמה הקומית "מיתה טובה" של טל גרניט ושרון מימון, שהעלתה על המסך את הזכות למות, כשגיבורי הסרט מסתייעים במכשיר מקורי להמתת חסד אישית.