דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
"אפשר לשטות בכל האנשים חלק מהזמן, או בכמה אנשים כל הזמן; אך אי אפשר לשטות בכל האנשים כל הזמן" - אברהם לינקולן.
"עוילם לא גוילם" - אמא שלי.
ובכן, האוויר יצא בשריקה חזקה מהבלון הנפוח ששמו דונלד טראמפ, וחזקה לא פחות היתה אנקת הרווחה שהתפרצה מחזם של אמריקאים רבים למראה השפלתו של הקבלן ממנהטן בסבב הראשון של הבחירות המקדימות במדינת אייווה. התמים, או המיתמם, עלול לחשוב: למה השפלה? מה, בעצם, הסיבה למסיבת מתנגדיו? הרי טראמפ סיים בכל זאת במקום השני בתחרות הפוליטית הרפובליקנית, לא במקום הרביעי או במקום האחרון. אחרי הכל, הרי מדובר רק בסבב אחד מתוך 50. המסע לבית הלבן רק החל.
ובאמת, אין כל רע במקום שני בשלב הזה של ההתמודדות על הנשיאות לו היה מדובר בכל מתמודד אחר. אבל טראמפ הכין אותנו - ואת עצמו - לניצחון ודאי שלו, למהלומת הקורנס שהוא ינחית על המתמודדים הלא ראויים האחרים. מבחינתו, זכיה במקום שאינו ראשון לא היתה בכלל אופציה.
בכל נאומיו הוא התייחס אל ניצחון באייווה כמובן מאליו ואל עצמו ככוח טבע שאי אפשר לעצור אותו. טראמפ הוא שהעלה את רף הציפיות מעצמו. הוא שטיפס על הפיגום הגבוה ביותר. הוא שהציג את עצמו כ-winner נון סטופ. ולכן, כאשר הבוחרים נטלו את הפרס הראשון מידיו, נפילתו היתה כה חזקה וכה משפילה. למעשה, טראמפ ניגף לפני האגו שלו. הוא לא טרח לגדר את השקעותיו הניכרות בקמפיין. הביטחון העצמי המופרז שלו שם לו רגל, והעולם - איך אפשר אחרת - רואה ונהנה. אין כמו שמחה לאיד ואין כטראמפ מי שראוי לשמחה כזו.
אף מתמודד אחר זולתו, בין שהיה מסיים במקום השני או במקום האחרון, לא היה זוכה בכותרת "ליצן מת מהלך", שנמרחה אתמול לאורך כל עמוד השער של "ניו יורק דיילי ניוז" בצד תצלום פוטושופ ענקי של המיליארדר בתחפושת ליצן. אך מי שמטיח עלבונות אישיים בעמיתיו למירוץ, מי שמגדף נשים, מי ששם ללעג בעלי מוגבלויות, מיד שמדביק סטריאוטיפים קסנופוביים לקבוצות אתניות; מי שמתפאר ללא הרף בעושרו ובתאוות הבצע שלו, מי שאימץ וולגריות כסגנון אישי - בקיצור, אחד כטראמפ - אינו יכול לצפות ליחס חומל, אלא לצחוק מזלזל כאשר הוא מחליק על קליפת בננה.
זאת הסיבה למסיבה, ובראש החוגגים נמצאים רפובליקנים רבים, לא רק "ממסד" המפלגה המושמץ, שטראמפ סימן כמטרה, אלא שמרנים רבים מן השורה, שראו בבעתה כיצד סלבריטאי יהיר, עתיר נכסים ואדיר אגו, מתחיל לגנוב להם את המפלגה ולרמוס את ערכיה ברגליים גסות, בשעה שרבים מתומכיו אפילו אינם רפובליקנים. (באייווה, רבים מתומכי טראמפ התפקדו למפלגה בפעם הראשונה כאשר הם באו להצביע). אבל, כמובן, לא רק רפובליקנים פיכחים נחרדו. השאלה הכי נשאלת בשיחות מסדרון או בפגישות חברתיות בשבועות האחרונים, בדרך כלל בנימה של פקפוק ואי אמון, היא "אתה באמת חושב שטראמפ יהיה נשיא?". במשך ימים ארוכים היה נדמה שלנגד עיניה של אומה משתאה הולך ומתעצם קולוסוס גרנדיוזי שמביט מגבוה על נתיניו הגמדיים העתידיים. בשידורי חדשות בטלוויזיה החל לבצבץ צמד המילים "עריץ מיטיב", בדרך בכלל בהתבטאויות של תומכי טראמפ.
חסד עשה עימנו איפוא אלוהי הבחירות שהכשיל את טראמפ, בינתיים בהתמודדות אחת בלבד, וניתץ את המיתוס שלו כמצליחן בלי הפסקה. כך יאה למי שניתץ "אלף טבואים" של התנהלות חברתית, כדברי בעל הטור הרפובליקני דייוויד ברוקס. כל הקמפיין של טראמפ היה מבוסס על כך שהצלחה מזינה הצלחה. הקבלן נהג לצטט את הסקרים של יום אתמול כדי להצדיק את המשך מועמדותו מחר. אבל הסקרים, שניבאו לו ניצחון גורף באייווה, כיזבו והכזיבו (את מושאם).
איכשהו, מספיק בוחרים החלו לראות שטראמפ הוא יותר ספקטאקל מאשר פוליטיקאי עם גרביטאס. לבוא להתבדר בעצרות שלו חינם אין כסף ולשמוע איך הוא תוקע "להם" - לאליטות הממסדיות האמורפיות, עלומות השם - זה דבר אחד. להצביע בשבילו - זה דבר אחר לגמרי. יותר ויותר אנשים החלו להריח שמאחורי החזות של הפוליטיקאי שלא עושה חשבון לאף אחד מסתתר אגו-מניאק ששואף להדביק את שמו לעוד בניין אחד - הבית הלבן - והנחת היסוד שלו היא, שכל הבוחרים מטומטמים.
במאמר מערכת השבוע, הביא "וושינגטון פוסט" אימרה שמיוחסת לסטיריקן, מבקר התרבות והוגה הדעות האמריקאי ה.ל. מנקן (אנטישמי ואוהד נאצים שחי במחצית הראשונה של המאה שעברה): "אף אחד לא פשט אי-פעם את הרגל כתוצאה מכך שהוא התייחס בזלזול לאינטליגנציה של העם האמריקאי". נראה שהקמפיין של טראמפ בנוי על התובנה הזו, מעיר ה"פוסט" ומוסיף: ייחסו לקמפיין הזה נייטיביזם, פרוטקציוניזם ופשיזם; צריך להוסיף לרשימה גם ציניזם.
12 שעות לפני שכונסו האסיפות הפוליטיות באייווה (caucuses), שבהן התנהל תהליך הבחירות, כתב העיתון: "האזרחים לא הפגינו באופן מחייב את שאיפתם להיות מונהגים ע"י אדם שבאופן מופגן כל כך אינו מכבד אותם". המשפט הזה נותר תקף גם אחרי הבחירות. אך האם אפשר להסיק שטראמפ יפסיד גם בסבבים הבאים של הבחירות המקדימות? בוודאי שלא. הסקרים בניו-המפשיר, שבה ייערך בשבוע הבא הסבב השני של הבחירות המקדימות, מצביעים על כך שיש למיליארדר יתרון דו-ספרתי על מתחרהו הקרוב. יש לו סיכוי טוב לזכות גם בסבבי הבחירות בקרוליינה הדרומית ובנוואדה.
אבל אני עדיין אופטימי. עוילם לא גוילם, נהגה לומר אמא שלי, והיא תמיד צדקה.