"עיתון בדיגיטל יכול להתקיים בהיקף כלכלי נמוך יותר, אך הדבר יפגע בתשתית העיתונאית"

מאחורי המעבר של העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" מדפוס לדיגיטל לא נמצאות חדשנות וקידמה, אלא בעיקר מצוקה בשל מיעוט הקוראים וההכנסות ■ פרופ' רפי מן צופה: "כל העיתונים מתקרבים לכך, בין אם בעוד עשור או בעוד כמה עשורים"

עיתונים בישראל / צילום: תמר מצפי
עיתונים בישראל / צילום: תמר מצפי

שלושים שנה לאחר שנולד, העיתון הבריטי האינדיפנדנט הודיע כי הוא מכבה את מכונות הדפוס, והחל מחודש מארס 2016 יהיה אפשר למצוא את המותג העיתונאי אך ורק בגרסה הדיגיטלית שלו.

"האינדיפנדנט משיק את הפרק הדיגיטלי", הודיע העיתון ביום שישי האחרון, "עידן הסתיים, ואחד אחר מתחיל. האופן שבו אנחנו מסקרים פוליטיקה, כלכלה, עסקים, חדשות חוץ, במיוחד במזרח התיכון, ימשיך להיות רציני, ללא משוא פנים וחסר פחד".

כל המילים מלאות הפאתוס האלה מסתירות משבר ענפי שפוקד את העיתונות העולמית, ואת זו האירופית בפרט. אין זה משבר כלכלי גרידא, אלא משבר של חיפוש פלטפורמה מתאימה להחזיק את עלויות התוכן.

בעוד שכל העיתונים בממלכה המאוחדת סופגים את השינויים בהרגלי הצריכה של קהלם, דווקא עיתוני המטרו מצליחים לשמור על הראש מעל המים. כך למשל "האיבנינג סטנדרט" בחר כבר בשנת 2009 במודל העיתון החינמי, אחרי 180 שנה בתשלום.

עיתונים אחרים, כמו הצהובון הסאן, החלו לבנות את התשתית הדיגיטלית והקימו חומת תשלום מתוך הבנה כי אי אפשר לסמוך על המפרסמים בדיגיטל וצריך להרגיל את הקוראים לשלם על תוכן, לקראת היום שבו יבחלו במגע העיתון בידיהם.

במקרה של האינדיפנדנט, העיתון שנרכש בשנת 2010 על ידי האוליגרך הרוסי אלכסנדר לבדב רואה כבר שנים את השינוי באופק, ובתקשורת הבריטית אומרים כי הכתובת על קיר בית הדפוס נראתה היטב ובהודעה שנמסרה בסוף השבוע לא הייתה כל הפתעה.

"הקורבן הראשון", כינה אותו פרשן המדיה של הגרדיאן, עיתון שגם הוא עובר בימים אלו שורה של קיצוצים והתאמות לזמנים המשתנים. "התקופה הקצרה שבה היה נראה שמעבר ההכנסות מהפרינט לדיגיטל הוא אפשרי נעלמה כמעט בן-לילה".

מודל טבלואידי בגלל מצוקה

"כדי שעיתון בריטי חדש יקרה זו משימה מאוד קשה, והעיתון הזה הוא העיתון הבריטי הנפוץ הצעיר ביותר שאימץ לעצמו בשנים האחרונות קו מאוד פרוגרסיבי ושמאלני והלך מדחי אל דחי", אומר עורך חדשות החוץ של חדשות 10, נדב איל, "הוא עבר למודל טבלואידי שלא בטובתו בגלל מצוקה.

"בבריטניה עיתונים נקנים על בסיס יומיומי, בשונה מישראל. אנשים קוראים שם עיתונים בצורה דרמטית בכל מקום, ברכבת התחתית, למשל. הבעיה המרכזית שלו הייתה בעיית רלוונטיות ועניין, אין דרך אחרת להגיד את זה - הוא לא היה מספיק מעניין. יש שם כמה וכמה עיתוני פאר - הגרדיאן, הטיימס, הטלגרף - שהם מאוד חזקים".

- הוא השלים עם נחיתותו?

"אפשר להגיד שבהחלט כן. היה לו קושי לייצר תוכן והוא כיסה את זה באידיאולוגיה נשכנית על-פי סגנון הפוליטיקלי קורקט הבריטי. שמאלה מה-BBC. אין פה מחשבה עמוקה במעבר, אלא מצוקה".

"הסיפור של אינדיפנדנט התחיל ב-86' בהצלחה גדולה", אומר פרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, "הוא נחשב לעיתון מאוד חדשני. במיוחד לאור העובדה שזה עניין די נדיר שבעשורים האלה, של סוף המאה ה-20, מישהו עוד הוציא לאור עיתון חדש".

לדברי מן, בניגוד לעיתונים בריטיים אחרים, האינדיפנדנט ביקש לשמור על רצינות מול הצהובונים הפופולריים וגם הציג גישה גרפית שונה. "הם הצליחו להגיע בסוף שנות השמונים לכ-400 אלף עותקים ביום", אומר מן, "בשנות התשעים, עם בוא האינטרנט, קו הירידה בגרף המכירות היה ברור וחד-משמעי. באותה תקופה, העיתונים הבריטיים הקטינו את העמודים לפורמט שמכונה 'קומפקט' וחשבו שזה מה שיביא להם ישועה".

צמצום דיגיטלי

אך הם התבדו, ובאינדיפנדנט הירידה במספר העותקים שנמכרו הלכה והתעצמה, ואפילו הקמת העיתון החינמי מבית האינדיפנדנט, "i", לא הצליחה לייצב את המותג ההולך ומצטמק. למרות ניסיונו למצב את עצמו כעיתון רציני יותר מהעיתונים האחרים שמחולקים לעוברים ולשבים ברכבת התחתית - בשנה האחרונה הגיע מספר העותקים המודפסים של העיתון ל-40 אלף עותקים בלבד.

"כשלבדב קנה את העיתון בשנת 2010 לא היה ברור למה הוא עושה את זה", אומר מן. "הסיבה היחידה היא משום שמדובר בעיתון שנחשב יוקרתי, אבל העיתון לא הצליח להתרומם. את העלויות של עיתון מודפס וצוות עובדים גדול והוצאות נייר ודפוס, אי אפשר לכסות בהוצאות מפרסום שמשיג עיתון בריטי שמופץ לכה מעט אנשים. במצב כזה, הפתרון הוא ללכת למהלך של אינטרנט".

- האם זו מגמה טבעית של העיתונות, או שלמעשה זה מהלך אחד לקראת סופו המוחלט של העיתון?

"ההודעה שהם הוציאו לעיתונות נראתה כאילו היא חיובית - העיתון הראשון שמדלג לעולם הדיגיטלי באופן מלא. ברור שזה צעד שבעיקר משקף את מה שקורה לעיתונות המודפסת, משהו רע שקורה לה".

- זה דינו של כל עיתון מודפס?

"עדיין לא. אבל אנחנו מתקרבים לכך, בין אם בעוד עשור או בעוד כמה עשורים. הדור הצעיר כבר לא צורך כמעט חדשות בכלל, וגם אם כן, מיעוטם עושים זאת דרך עיתונות מודפסת. זו תופעה שקיימת בכל העולם".

- והאם עיתונים יכולים להתקיים במרחב דיגיטלי?

"עיתון שמגיע לעולם הדיגיטלי יכול להתקיים בהיקפים כלכליים הרבה יותר נמוכים, והמשמעות היא צמצום בכוח האדם. אלה לא רק הוצאות הדפוס וההפצה, זה גם כוח האדם.

"הבעיה בדיגיטל היא הקושי הרב לאתר את ההכנסות, שמתפזרות בשוק הרבה יותר גדול והרבה יותר תחרותי מזה של העיתונות המודפסת. זו הזירה העצומה של האינטרנט והמחירים הם הרבה יותר נמוכים מאשר במהדורה המודפסת. אני מאמין שהתוצאה תהיה פגיעה בתשתית העיתונאית".

- לדעתך מעבר לדיגיטל משמעותו גם עיתונאות פחות טובה?

"במונחים הקלאסיים שאנחנו מכירים - עם כתבים שמסקרים מגוון תחומים - כנראה שכן. יכול להיות שתהיה עיתונות טובה בעצם זה שיימצאו כמה כותבי טורים מבריקים, אבל זו לא עיתונות שיש לה מערכת שלמה שאמורה לסקר את כל תחומי הסיקור שאנחנו מכירים. אתה רואה את המספרים ואת הקו שיורד, וברור שאתה לא יכול לעשות את אותה עבודה עם מספר כל-כך מצומצם של עיתונאים ועורכים".