הרשתות החברתיות בישראל הן כר פורה לעמודי צרכנות. כמעט כל קבוצת פייסבוק או קהילת טלגרם או וואטסאפ בימינו נוגעות במישרין או בעקיפין בהשוואת מחירים - מה קונים, איפה קונים, למה קונים - ובהתרגזויות על מה שכבר נקנה. קשה להבין איך בכלל אפשר לדחוף עוד סיכה לחלל הצפוף הזה. ובכל זאת, ממש לא מזמן, נכנס לזירת הצרכנות העמוסה לעייפה עמוד חדש, "המבקרים" שמו. אחרי חמישה חודשים בלבד של פעילות, הוא סופר כבר לא פחות מ-300 מיליון צפיות בכל הרשתות.
● "הרווחיות הכי טובה בתפריט": מה עומד מאחורי מחיר כוס הקפה
● פוקס קיבלה את הזיכיון הבלעדי להפצה ושיווק מוצרי דייסון בישראל
קשה להסביר איך זה שהישראלים עדיין נוהרים אחרי תוכן השוואות מחירים והמלצות על מוצרים, עם מפלצות אינגייג'מנט כמו "הצינור", "סטטוסים מצייצים" ועוד אחרים, שעושים בדיוק אותו הדבר. האם זה עניין תקופתי, וההתעניינות הגוברת נובעת מיוקר המחיה שמאמיר? אולי זה פשוט הפך להיות סוג של בידור חדש? ואולי זה הכול, תלוי מי הדובר?
"הכול התחיל מיום ההולדת של בת הזוג שלי, לפני חצי שנה בערך", מספר האיש שמאחורי סנסציית הרשת "המבקרים", שמואל אוחיון, בן 30 מתל אביב. "ניסיתי לשמח אותה, אז סגרתי לנו מלון. כשהגענו לשם ראינו כתמים על הווילון, המזגן היה רועש", הוא נזכר. "אמרתי לבת הזוג שלי שעם המזל שלי, עוד תכף יטפס לי ג'וק על הראש. איך שאמרתי את זה, היא צעקה עליי להסתובב למראה. כשהסתכלתי ראיתי את התיקן מטייל לי על הקרחת". אחרי אוסף התקלות הזה, הם החליטו לבטל את העסקה, ולחפש מלון אחר להעביר בו את יום ההולדת הרומנטי.
שלף את הטלפון
"המליצו על מלון באזור עמק המעיינות", אוחיון ממשיך. "כשהגענו לשם כבר הבנו שאין קשר בין מה שמראים בתמונות ברשתות החברתיות, למציאות. שמו אותנו בחדר מול אתר בנייה, רועש בטירוף, פועלים מסתובבים מול המרפסת. בקיצור, ההיפך מחופשה רומנטית". אחרי שעברו את שתי החוויות האלה באותו סוף שבוע, מתוך תסכול, אוחיון שלף את כלי המחאה האפקטיבי ביותר של בני דור המילניום - מצלמת הטלפון. "העליתי את מה שצילמתי לטיקטוק. לא שהייתי פעיל ברשתות לפני כן, בכלל לא. בקושי היה לי אינסטגרם. גם בסרטון זה לא שקיללתי, או אמרתי דברים מבזים על המלון", הוא משחזר, "רק אמרתי - הינה, ככה זה נראה במציאות. תחליטו בעצמכם אם לבוא או לא".
שמואל אוחיון / צילום: חן מוטעי
יום למוחרת, את ארוחת הבוקר הגישו להם המנכ"ל והסמנכ"ל של בית המלון. "לא הבנתי מה הם רוצים ממני, פתאום הם נחמדים אליי, שואלים אם הכול בסדר, אם אנחנו רוצים עוד קפה. רק בסוף הארוחה הבנתי, כשאחד מהם שם לי יד על הכתף וביקש ממני, 'אם אפשר רק, תמחק את הסרטון'", אוחיון משחזר. "אני בכלל לא הבנתי מה הוא רוצה. שכחתי מזה שהעליתי את זה בכלל. למרבה ההפתעה נכנסתי לטיקטוק וראיתי שהוא קיבל 40 אלף צפיות תוך פחות מיממה. נבהלתי מזה, וישר מחקתי".
"כולם מתלוננים כקבוצה"
למרות שהחוויה הראשונה בתור "המבקרים" נגמרה במחיקת הסרטון, אין ספק שהרעיון נולד שם. אוחיון נולד לזוג הורים עולים חדשים מצרפת, שעד היום מתקשים בעברית. "אני זוכר איך בתור ילד הייתי צריך לריב עם מוקדי שירות לקוחות שדחפו להם כל מיני דברים שהם לא מבינים, גרמו להם לשלם סתם על מוצרים בעזרת שיטות מכירה אגרסיביות", הוא מספר. "כבר אז, בתור נער צעיר, למדתי שצריך להקליט את השיחות עם המוקדנים. איכשהו, עדיין זה אף פעם לא עזר".
היום המצב שונה. לכל אחד יש פייסבוק, והוא יכול ללכת ולכתוב תלונה על עמוד של נותן שירות.
"נכון, וטוב שכך. שם נמצא הכוח האמיתי שלך כצרכן. אבל תחשוב שאתה לא לבד - ושאתה בא להתלונן כקבוצה. נניח כל העוקבים שלי בעמוד מתלוננים על משהו ביחד, או לפחות מעלים לדיון איזה נושא צרכני, זה ישר הופך לעניין, כי יש לזה קהל".
לעמודים של "המבקרים" בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק וביוטיוב יש יחד קרוב ל-150 אלף עוקבים, שעיקרם בפייסבוק. "מסרטון לסרטון התחלתי לעשות עוד דברים. זה התחיל מזה שאנשים שלחו לי, בדומה למה שצילמתי בפעם הראשונה, סרטונים שלהם מחופשות ומבתי מלון", אוחיון מסביר. "לאט לאט זה התחיל להתרחב לתחומים אחרים, כמו סופרים, מסעדות, מוצרים שונים ואפילו קורסים אונליין שאני בודק וממליץ או לא ממליץ".
באחד הסרטונים המפורסמים שלו, הוא בודק האם בשרוול כוסות חד-פעמיות, שעל אריזתו מצוין כי הוא מכיל 100 כוסות, אכן יש את הכמות שעל האריזה. אחרי שספר את כל הכוסות מול המצלמה בהילוך מהיר, גילה שחסרה כמות נכבדה של כוסות, והאריזה לא מדייקת. "תחשוב במספרים גדולים - מישהו עושה על זה כסף", הוא אומר. בסרטונים אחרים בעמוד הוא שוקל חבילות מזון, כדי לבדוק אם הן עומדות במספר שמצוין על האריזה.
אוחיון טוען שהוא מקבל עשרות פניות בכל יום, ברמה שהוא לא יכול להתמודד עם השטף. ביומיום הוא בכלל עובד בעבודה אחרת, ומעוניין להפוך את "המבקרים" לעבודה במשרה מלאה. "אנשים פונים אליי כל הזמן, גם לתלונות, אבל גם לשת"פים מצד רשתות".
כבר הספקת לעורר עניין אצל הרשתות הגדולות?
"כן. אני מפעיל מנגנון סינון מאוד קפדני, רק אם אני יודע שיש תועלת צרכנית במה שאני מפרסם - אז אני עושה את זה. אם לא, אז אני לא מפרסם. אני יכול להגיד ש-95% מהאנשים שפונים אליי לא עוברים את הרף שלי".
אז איך תהפוך את זה לכלכלי?
"אני לא יודע, אבל אני כן יודע שאני ממשיך. אני משתדל להיצמד ליצירה, לאמת ולאותנטיות של הדבר הזה. אני שואף להגדיל את החשיפה כמה שיותר, למרות שאני כבר לא יודע עד כמה היא יכולה לגדול. אני מאמין שבהמשך הדרך זה יפתח לי דלתות. כשתבוא ההצעה הנכונה, ואני אבין שהיא רצינית - אז לא יודע לאן זה יכול ללכת. מבחינתי אפילו שיהיה ערוץ המבקרים בטלוויזיה".
"איומים בפתיחת הליכים"
עם ההצעות החיוביות מגיעות מן הסתם גם השליליות. החשיפה הגבוהה של העמוד החדש יחסית גרמה גם לכמה פניות פחות נעימות - מכתבי התרעה לפני תביעה. "עד עכשיו קיבלתי עשרה כאלו, ולא פחות מ-20 הודעות שמאיימות בפתיחת הליכים משפטיים נגד התוכן שלי".
אתה לא מפחד מזה?
"בהתחלה ברור שפחדתי. קיבלתי מכתב ראשון, מכתב שני. פתאום פונים אליי עורכי דין, אני לא מכיר את הדברים האלה. אני לא רוצה לציין מי, מן הסתם. אבל עם הזמן והשפשוף, כשאתה צובר עוד ועוד מכתבים ואיומים כאלה, אתה מבין מי בא לבלף, ומי באמת רציני. עד היום זה לא הגיע למצב שהייתי צריך להסיר סרטון או לשלם פיצויים, אז נראה לי שאני עושה משהו נכון".
הגישה של אוחיון היא לא חד-ערכית, וזה אולי מה שמבדל אותו מעמודים אחרים. "אני נראה סתום וסטלן, וזה מה שגורם לאנשים אולי להאמין שאני אמיתי, ולא בא לעשות עליהם סיבוב. זה חיסרון ויתרון", הוא אומר. "אני מנסה לבוא לא ממקום של לקטול ישר - אלא לתת צ'אנס גם ולפרגן על מה שאפשר וצריך. אני עושה את זה גם בעמוד שלי, ולא פעם אחת".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
