עבודה בעמותה? שקלו שוב

אחת לחודש, לפחות, אני פוגשת בכיר במגזר העסקי החושק לעבור למגזר השלישי. "אני מאד רוצה לנהל עמותה, לעשות משהו משמעותי, עם שליחות", הם אומרים, אבל כמעט לאף אחד מהם אין מושג מהי המשמעות הרחבה של צעד כזה.

הרתיעה מתחילה כשמסתבר להם שתפקידו העיקרי של מנכ"ל עמותה הוא לגייס משאבים ותרומות, אבל גם אלה שעוברים את המשוכה הזו, מרביתם יגנזו בסופו של דבר את הרעיון בשל מחירה הכבד של השליחות. המעבר למגזר השלישי (כלל המלכ"רים [מוסדות ללא כוונת רווח] שאינם חלק ממוסדות המדינה או השלטון המקומי) כרוך בתשלום גבוה מאד, קודם כל במונחי שכר.

התגמול בסקטור זה נמוך משמעותית בהשוואה לתפקיד מקביל במגזר העסקי, כשבתפקידים בכירים הפער עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש, למעט מספר עמותות גדולות המפנקות את בכיריהן - כל מיני פרוטקציונרים, פורשי צבא ושאר רמנכ"לים לשעבר מהמגזר הציבורי - ברוחב לב. כל שאר המלכר"ים מתגמלים בצניעות ועל כן מנהלים טובים מהמגזר העסקי לא מגיעים לשם, מה שמקבע את הרמה המקצועית הלא גבוהה של המגזר החשוב הזה, שעם קריסתה של מדינת הרווחה צומח במהירות מסחררת (עשרות אלפי עמותות, למעלה מחצי מיליון מועסקים).

המחיר הנסתר

בצד פערי השכר הבולטים לעין, המעבר מהמגזר העסקי לשלישי כרוך במחיר כבד הרבה יותר - מחיר הקריירה - רק שלהבדיל מהשכר, התשלום הזה סמוי והחשבונית מגיעה רק אחרי מספר שנים. את הסוד הזה מגלה כל מי שמנסה ללא הצלחה לצאת מהמגזר השלישי מעלה אל המגזר העסקי, בדרך כלל בלי להבין מדוע.

המעבר הזה חסום משום שהמגזר השלישי ממוקם בתחתית פירמידת מיצוב המגזרים במשק - פירמידה המגדירה את פוטנציאל התזוזה בין חברות וארגונים - תחתית ממנה הסיכוי לזוז הוא רק בתוך המגזר השלישי או לרוחב, למגזר הציבורי, שגם הוא ממוקם עמוק בתחתית הפירמידה.

מדוע? כי עובדי ומנהלי המגזר שלישי סובלים מתדמיתו הנמוכה של הסקטור המקרינה ישירות עליהם, והופכת אותם לסחורה לא אטרקטיבית עבור המגזר העסקי, אותם ואת אנשי המגזר הציבורי כאחד (כמפורט בהרחבה בטור ההבדל בין המוסד לנמל אשדוד ). המשמעות היא שגם עובדים ומנהלים טובים שבחרו לעשות תפקיד במגזר השלישי (שלא לדבר על אלה שנולדו שם) מגלים שמיתגו עצמם בלי דעת כסחורה פגומה, וכי אחרי קדנציה אחת השער חזרה לעסקי סגור.

אז הם מוצאים עצמם כלואים במגזר שסובל מהרעות החולות של שני המגזרים האחרים: העדר הביטחון התעסוקתי של המגזר העסקי, ומנגד הרמה המקצועית הנמוכה של המגזר הציבורי. כלומר, להבדיל מעובדי המגזר הציבורי, שלמרות התדמית וערך השוק הנמוכים נהנים מקביעות עד הפנסיה (שפירושה לאורך שנים הכנסה גבוהה יותר לעומת המגזר העסקי), נאלצים עובדי המגזר השלישי להסתפק גם בתגמול נמוך וגם בערך שוק נמוך, ללא בטחון תעסוקתי.

לעבור כדי להישאר

האם המסקנה היא שקריירה במגזר השלישי היא שגיאה? תלוי איפה, ולמי. ישנם מלכ"רים רציניים המעניקים יציבות תעסוקתית סבירה בהחלט ופוטנציאל לקריירה ארוכה ומספקת, במיוחד למי שקריירה עבורו היא הרבה מעבר לכסף.

שנית, הבחירה במגזר השלישי בשלבים מאוחרים בקריירה (גילאי 45 וצפונה) עשויה להיות החלטה מצוינת שתועיל לשני הצדדים, במיוחד כשמדובר במנהלים.

הכיצד? מבחינת הארגונים התועלת ברורה: שדרת ניהול ברמה גבוהה יותר; מבחינת המנהלים: פתרון תעסוקתי לרבים וטובים שבשל עודף מנהלים בסקטור העסקי נותרים מחוץ לשוק העבודה, או לחילופין נאלצים להסתפק בתפקידים נחותים בחברות נידחות. המגזר השלישי לא נרתע מאנשים מבוגרים, מה גם שהתרבות הארגונית שם הרבה יותר מתאימה לשנים המאוחרות בקריירה. המגזר הזה הוא מקום מצוין לגלוש בו אל הפנסיה מבלי לשלם את מחיר הפגיעה בערך השוק, ובלבד שעוברים לשם כדי להישאר.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com