35 מיליארד שקל קנס: תרחיש האימים של שטייניץ

שר האנרגיה יובל שטייניץ משוכנע שאם בג"ץ יפסול את סעיף היציבות, או שיחייב את הממשלה להעביר אותו בחקיקה - זה יהיה סופו של מתווה הגז ■ "הכול יילך פייפן. הממשלה הזאת לא מסוגלת להכין מתווה חדש, וגם הממשלה הבאה לא"

יובל שטייניץ / צילום: איל יצהר
יובל שטייניץ / צילום: איל יצהר

מתווה הגז שרקם שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, תלוי על בלימה. שטייניץ משוכנע שאם בג"ץ יפסול את סעיף היציבות השנוי במחלוקת, או שיחייב את הממשלה להעביר אותו בחוק של הכנסת - זה יהיה סופו של המתווה, ויחד עמו יקרסו גם התוכניות לפיתוח משק הגז; נובל תתבע את ישראל, ויש לה סיכוי טוב לזכות בפיצויים בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים. האם מדובר בתרחיש סביר, או בנבואות זעם שנועדו ללחוץ על השופטים לדחות את העתירות? התשובה לכך תתברר בקרוב, אם שופטי בג"ץ יחליטו כפי שרמזו בדיון האחרון. בראיון בלעדי ל"גלובס", מציע שטייניץ לשופטים סולם לרדת מהעץ, סולם שימנע לטענתו נזקים בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים.

"מבחינת משק האנרגיה עלולה להתרחש כאן קטסטרופה אדירה. אם מתווה הגז יתרסק בבג"ץ, מדינת ישראל תעמוד בפני שוקת שבורה. מצחיק שמישהו מעלה בדעתו בכלל שאפשר יהיה להמשיך ולקדם את משק הגז במצב כזה. נישאר ללא יכולת לקדם ביטחון אנרגטי, ללא יכולת להעביר מפעלי תעשייה, משאיות ואוטובוסים לגז טבעי כי לא יהיה לנו מספיק גז, ללא הכנסות עתק הצפויות לנו מ'לוויתן' ו'כריש'-'תנין'. במקום זה עוד עלולים לחייב אותנו לשלם מיליארדי דולרים פיצויים לנובל ולדלק. זוהי סכנה מוחשית, בדיוק כמו שחברת החשמל של ישראל תבעה פיצויים ממשלת מצרים וזכתה ב-7 מיליארד שקל בגלל העיכובים בהזרמת הגז המצרי".

- מה חוות-הדעת שקיבלתם לגבי הסיכויים של נובל לזכות מולנו בבוררות בינלאומית?

"אני לא רוצה לחשוף את חוות-הדעת, אבל אוכל לומר באופן כללי שיש להם סיכוי טוב כי אנחנו מעכבים במו ידינו את הפיתוח של לוויתן כבר מספר שנים. אני יודע שמזלזלים באפשרות של תביעת בוררות בינלאומית, אבל דברים כאלה מתרחשים. הזכרתי את חברת החשמל, ואני יכול להזכיר את הבוררות של איראן-ישראל בנושא קצא"א (לפי פרסומים זרים ישראל חויבה לשלם לאיראן במאי האחרון 1.1 מיליארד דולר - ע"ב).

"מי ערב שאותה בוררות בינלאומית שחייבה את ממשלת מצרים לשלם 7 מיליארד שקל לחברת החשמל הישראלית על עיכוב של שנה בהזרמת הגז המצרי לא תפסוק שממשלת ישראל צריכה לשלם לנובל 35 מיליארד שקל על חמש שנים של עיכובים? זה סיכון שחייבים לקחת בחשבון. אם המתווה יתרסק בעקבות העתירות לבג"ץ ייתכן מצב שבמקום להרוויח מיליארדי דולרים מהגז ב'לוויתן' נצטרך לשלם מיליארדי דולרים פיצויים. כלומר במקום נכס הגז עוד יהפוך חלילה לנטל כבד על המדינה.

"זו לא עוד פסיקה של בג"ץ שביטלה את הפעלת בית הסוהר הפרטי בנגב והמדינה הפסידה עשרות או מאות מיליוני שקלים - כאן מדובר בהפסד של עשרות מיליארדים. כעת הכול תלוי על בלימה. החזרת המתווה לדיון נוסף וחקיקה בכנסת בוועדותיה עלולה לרסק את המתווה. זה עלול להיות מצב של מה שמכונה 'גשר אחד רחוק מדי'".

נציין, כי חברות הגז עצמן אמרו בשיחה עם "גלובס", כי ללא סעיף היציבות הן לא יהיו מוכנות להמשיך הלאה עם המתווה. "אף יזם לא ישקיע 7 מיליארד דולר אם הוא חושש שעוד שנה המדינה יכולה לשנות את חוקי המשחק", אמר בכיר באחת מחברות הגז, "נגמר הזמן למשחקים. זה אחד הסעיפים היחידים שלא היינו מוכנים לוותר עליהם".

- אבל בג"ץ לא פוסל את המתווה עצמו.

"אבל בלי סעיף היציבות אין מתווה. אני לא יכול להגיד שהמתווה בתוקף אם פסלו סעיף מרכזי כל כך, לפחות עד לאישורו בכנסת. את הממשלה אני אולי יכול לעבור, אבל את הכנסת - כלל לא בטוח. כבר שמעתי ממספר חברי כנסת מהקואליציה שתמכו בעבר במתווה שהם לא רוצים לתת לנובל פרס של יציבות מעוגנת בחקיקה פרלמנטרית - ואני יכול להבין אותם".

 

- אז למה המדינה מתחייבת ליציבות רק מול נובל? שתיתן התחייבות כללית.

"יש המון סעיפי יציבות דומים ביחסים של הממשלה עם חברות אחרות. למשל, כשהפריטו את כימיקלים לישראל בייגה שוחט שהיה אז שר האוצר נתן התחייבות כתובה בשם ממשלת רבין ליציבות למשך 25-30 שנה, בלי לעגן את זה בחקיקה. גם לפני שנתיים כשעשינו רפורמה במלט - נתנו סעיף יציבות לחברת נשר בהתחייבות שלטונית ולא בחקיקה. יש המון מקרים שהיו סעיפי יציבות דומים שממשלות ישראל התחייבו להם ואף אחד לא דרש חקיקה. אז למה עכשיו בנושא כל כך רגיש? בצומת דרכים כל כך קריטי נדרשת חקיקה?

"אם בג"ץ יחליט לחייב אותנו בחקיקה הוא למעשה יתמוך בדרישה שהציגה חברת נובל אנרג'י שהתעקשה על כך שהיציבות תחול גם על הכנסת. הדרישה הזו של נובל היא שגרמה לפיצוץ המו"מ בקיץ האחרון. הודעתי לנובל שאני מתנגד לחקיקה או לכל התחייבות אחרת מטעם הכנסת, והם טסו בחזרה ליוסטון. רק אחרי שבוע הם נכנעו וחזרו למו"מ. נניח לשם הדיון שהייתי נעתר לדרישת נובל - מה היה קורה אז? בטוח היו מגישים בג"ץ וטוענים שחברה אמריקאית חזקה מכופפת את הממשלה ומאלצת אותה להעניק לה יציבות בחוק מיוחד. היו שואלים למה עושים לנובל חוק מיוחד. למה נותנים לנובל חוק יציבות פרטני - דבר שלא ניתן לחברות ישראליות אחרות כמו מפעלי המלט או מפעלי ים המלח. אני מעריך שבג"ץ, בהסתברות לא מבוטלת, היה שוקל ברצינות לפסול את אותה חקיקה".

"הכול עלול לרדת לטימיון"

- תבקשו דיון נוסף בבג"ץ?

"אני לא יודע אם זה אפשרי, אבל ברור לי שאם השופטים הנכבדים חושבים שנכון יותר לעגן יציבות בחקיקה בכנסת אז אפשר לקבוע כלל שיחול מכאן, ולהבא לומר לממשלה שמעכשיו ואילך הסדרי יציבות כגון אלה יחייבו חקיקה. לדרוש חקיקה כעת, שבעה חודשים אחרי שהכנסת אישרה את המתווה ואת סעיף היציבות, עלול להביא להתרסקות המתווה. נובל אולי לא תעזוב את מאגר לוויתן, היא תמשיך להחזיק בנכס, אבל לא תהיה היתכנות לפיתוח המאגר ולא יתקיימו שום קידוחים נוספים לגילוי שדות חדשים. הכול 'יילך פייפן', ובמקום להרוויח מהגז עוד ניתבע לשלם פיצויים".

כאן אולי המקום לציין כי ללא חלוקת רישיונות חדשים לחיפושים בים ממילא לא תוכל אף חברה להגיע לישראל ולקדוח. כזכור, ב-2002 הפסיק משרד האנרגיה לחלק את הרישיונות, לאחר כמה שנים שב לתת אותם, אולם הפסיק שוב ב-2012. מבקר המדינה ביקר בדוח האחרון שלו על פיתוח משק הגז הטבעי את משרד האנרגיה על התנהלות זו, וטען כי היא הובילה בין היתר להיווצרות מונופול הגז בישראל.

- אולי נובל מבלפים. הרי גם להם יש אינטרס שהמתווה יעבור, עם או בלי יציבות.

"נובל פוצצו את המו"מ על דרישתם לחזק את סעיף היציבות באמצעות הכנסת. אנחנו הטלנו עליהם פיקוח מחירים שמוריד את המחירים לעומת המצב היום, וחייבנו אותם למכור את כריש-תנין ולדלל את אחזקותיהם ב'תמר'. דרשנו מהם לפתח את לוויתן בלוחות זמנים מהירים ולהשקיע 2.5 מיליארד דולר במהלך שנתיים. דרשנו מהם המון דרישות, והתמורה המשמעותית היחידה שהם קיבלו היא סעיף היציבות - ההבטחה שלא נשנה שוב חלק מהסעיפים".

- הם קיבלו הקלה משמעותית במגבלות היצוא על תמר.

"זה נכון, אבל עשינו את זה בעיקר בגלל האינטרס שלנו שיפתחו במהירות את שלב ב' של תמר. למעשה, מתווה הגז הנוכחי הוא המתווה החמישי, ואם מרסקים אותו אין מתווה נוסף. המתווה הראשון היה להשאיר את הדברים כפי שהיו ב-2009 לפני שגילו את המאגרים הגדולים. המתווה השני היה כשהקמתי את ועדת ששינסקי ובסיום התהליך אמרתי להם 'עכשיו הכול ברור - לכו לפתח'. שנה לאחר מכן שר האנרגיה עוזי לנדאו החליט להקים את ועדת צמח ולהטיל הגבלות על היצוא, מה שלמעשה הביא לגיבושו של מתווה נוסף. שוב שינינו את הכללים, אבל אמרנו להם צאו לדרך. כמה חודשים לאחר מכן בא דיויד גילה ואמר 'רגע, אני לא שמתי לב, וגם קודמתי לא שמה לב, אבל יש כאן מונופול ואני חייב להקטין את הריכוזיות'. הוא הכריח אותם למכור את כריש-תנין - כלומר מתווה רביעי. ואז גילה חזר בו מהמתווה הרביעי בסוף 2014 ושוב הכול התרסק".

נזכיר, כי הרחבת מאגר תמר לא תלויה רק בהעברת מתווה הגז, אלא גם בנכונות של החברה הספרדית "יוניון פנוסה", המחזיקה במתקן הנזלת גז במצרים, לקנות ממנו גז. פנוסה, נזכיר, חתומה עם שותפות תמר על מכתב כוונות לייבוא גז, אותו ייבוא שאמור להצדיק את הרחבת מאגר תמר. אלא, ששותפתה של פנוסה ב מתקן היא חברת ENI האיטלקית שדיווחה באוגוסט האחרון על תגלית גז ענקית במצרים. לפיכך, לא ברור עדיין אם תרצה החברה הספרדית להמשיך במשא ומתן עם ישראל.

"המתווה שאני גיבשתי מיד עם כניסתי לתפקיד שר האנרגיה הוא למעשה המתווה החמישי", אומר שטייניץ, "אבל זהו המתווה המקיף ביותר והיחידי שקיבל אישור ממשלה וכנסת ואף נכנס לתוקף. הרכבת עלתה סוף-סוף על הפסים והתחילה לנסוע. נובל אפילו הגישה תוכנית לאישור לפיתוח מזורז של לוויתן לאחר שנים של עיכובים. חברות מכל העולם התחילו להתעניין. נפגשו איתי בריטיש גז, BP, ENI; נציגים של Shell ושל Exxon הגיעו לשולחן עגול שעשינו בארה"ב; נפגשו איתי נציגים של Hess; נפגשו נציגים של אדיסון, של ארבע חברות ענק סיניות ועוד חברות אירופאיות. זה לא היה קודם."נפגש איתי שר האנרגיה של האיחוד האירופי שאמר לי שהוא רוצה להביא חברות אירופיות לארץ כי יש סיכוי למצוא עוד גז ואנחנו יכולים להפוך למקור אלטרנטיבי לים הצפוני עבור אירופה. כל הסיבה שהטורקים רוצים לעשות איתנו נורמליזציה זה רק הגז. אני יודע את זה בוודאות, הם גם העבירו מסרים כאלה בקיץ עוד לפני שהמתווה אושר, שאם נצליח לאשר את מתווה הגז בכנסת הם רוצים לעשות מאמץ מחודש לנורמליזציה עם ישראל כדי להיות חלק מהגז.

"בקיצור, רכבת הפיתוח והגילוי של שדות חדשים חזרה סוף-סוף לפסים והתחילה לנסוע. אם פסיקת בג"ץ תוריד אותה מהפסים ותחזיר אותה למוסך, משמע לכנסת, למקצה שיפורים נוסף - זה עלול להיות סופה של הרכבת. אנחנו לא מסוגלים להעביר את זה בכנסת. הממשלה הזאת לא מסוגלת להכין מתווה חדש, גם הממשלה הבאה לא מסוגלת. הכול עלול לרדת לטימיון".

- ואם הממונה הבאה על ההגבלים תבוא ותגיד אני מוכנה לחתום על המתווה?

"זה לא שווה כלום כי זה תהליך של שנה וחצי. זה כאילו אין מתווה. היא תעשה צו מוסכם כמו שעשה גילה. ייקח לה כמה חודשים כי היא צריכה לעשות שימוע ציבורי. יכול להיות שהחברות לא יסכימו, יגידו 'אנחנו רוצים יציבות', והיא תגיד 'אני לא יכולה כי בג"ץ לא מסכים' - והכול ייפתח מחדש. יהיה מאוד קשה להגיע להסכמות כי המשמעות של החלטה כזו כמו של בג"ץ היא שהם לא יכולים לקבל יציבות ללא חקיקה. התהליך הזה היה לוקח חודשים, אפילו שנה-שנתיים, עד שהיה מסתיים".

- אבל הם כבר הסכימו לצו המוסכם של גילה בלי סעיף היציבות.

"אני לא יודע אם הם יסכימו בלי יציבות. אח"כ הממונה צריכה לעשות שימוע ציבורי, וכבר אנחנו עומדים על חצי שנה. אח"כ היא תיקח את זה לבית הדין והוא יפתח את זה להתנגדויות של חברות אחרות, כמו מטה הגז או התנועה לאיכות השלטון. יהיה שם דיון שיימשך עוד חצי שנה. יגישו בג"צים גם נגד ההחלטה של בית הדין להגבלים. בקיצור בתסריט הזה הכול גמור. הכול נופל ומתרסק".